נזר הקודש - זבחים עט

שאינם סותרים את הנקיים וגם עולים הימים למנין הנקיים, - והוא לפי מה שפסק הרמב"ם בפר"ז מאי"ב ה"י דדם הקושי אינו סותר וגם עולה למנין הנקיים יעוי"ש, ולפ"ז גם הדם הבא שלא בהרגשה דומה לדם הקושי שמלבד שאינו סותר הנה עולה גם למניין הנקיים, ולזה נחית גם הגאון בספר סדרי טהרה, וזהו כמו שיטת רש"י לפי מה שביארנו. אמנם נראה שאין מזה הוכחה, ואין זה ענין להא דדם קושי, וכאשר יבואר. א הנה מקודם יש לבאר עיקר הענין מה שיש להסתפק בזה.- והוא, דהנה זה תליא בביאור כוונת התורה בהא דז' נקיים משום דיש לפרש בשתי אופנים. א. שהוא, דטהרת הזיבה תליא בבירור דריפוי המקור. ב. שדין הוא בטומאת הזב והזבה. ג. או דאפשר לפרש דהתורה לשתיהן התכוונה. - ונפק"מ לדינא דאם אמרינן דרק דין הוא בטומאת זיבה פשיטא דכל דם שאינו בתורת טומאה כמו דם שלא בהרגשה דאינו בסתירה, ואפשר שגם עולה. -אמנם אם אמרינן דמטרת הנקיים בתורת בירור על ריפוי המקור, דאז ע"כ גם דם שלא בהרגשה תעיד על חולשת המקור, ואינו עולה. ואפשר שישנו גם בסתירה, - והיינו מטעם דיש לפרש דכל עיקר הא דאמרה תורה תורת סתירה, היינו מפני שלא נחשב ההפסק טהרה לבירור כל זמן שלא נתברר טהרת המקור במשך ז' נקיים. ב ונראה דזה תליא בפלוגתא דחכמים ור' יוסי בפסחים פ"א דרבנן סברי דמציאת הדם בז' נקיים סותרים למפרע, ור' יוסי סבר דמכאן ולהבא סותר, ומטמא, ולא למפרע. - ולכאורה במאי פליגי - אמנם חכמים סברי דטהרת הזיבה תלוי בריפוי המקוד.-והז' נקיים המה כמבררים על הריפוי המקור, ובמציאת הדם בתוך הנקיים הרי נתברר חולשת המקור למפרע, אמנם ר"י סבר דהז' נקיים אינם בתורת מברר רק דין הוא בטומאת הזיבה, ולהכי אין זה ענין בלמפרע, רק בלהבא, היינו שעדיין לא הלכה טומאת זיבה, ולפ"ז לדידן דקיי"ל כחכמים לענין למפרע כמבואר ברמב"ם פר"ה מ"ה משו"מ ה"ט, א"כ אית לן לומר דמציאת דם טמא בלא הרגשה, אעפ"י שאין בכחו לגרום טומאה, אמנם כיון שעכ"פ מעיד על חולשת המקור, וטהרת הזיבה תלוי' בזה, וא"כ יש כאן טומאת זיבה עדיין. ג והנה לכאורה יש להעיר דלפ"ז ע"כ דלר' יוסי דם בלא הרגשה אינו מטמא בז' הנקיים, דלפ"ז מאי פריך הש"ס שם דע"כ יש ריצוי ציץ בטומאת התהום דזיבה, מהא דאמר ר' יוסי שומרת יום וכו' פטורה מלעשות פ"ש. - וקשה דלמא מיירי שראתה בלא הרגשה. - דטמאה מדרבנן, ולהכי אינה אוכלת, ופטורה מפ"ש מטעם דמדאורייתא טהורה היא אבל זה ליתא דאכתי לא סבר הש"ס דלר"י לא הוי הטומאה אלא מכאן ולהבא, וס"ד דלר"י ג"כ מטמאה למפרע, וא"כ גם דם בלא הרגשה מטמא מדאורייתא. ד והנה לכאורה יש להוכיח דגם לר"י מטמא שלא בהרגשה בתוך הנקיים, והוא מהא דפריך הש"ס מהא דתניא דאמר ר"י מטמא מו"מ למפרע, מדוע לא משני הש"ס דמיירי בלא הרגשה, דלענין טומאה מחמרינן, ולענין קרבן מוקמינן אדין תורה, וע"כ דגם לר"י דם בלא הרגשה סותרין מה"ת. - אבל זה ליתא דע"כ א"א לאוקמי' באופן זה, דא"כ תיקשה מהא דזב, דבזב ליתא כל עיקר האי דינא דהרגשה, דכל עיקר זיבה בלא הרגשה. - וכן יש להוכיח משבת י"א ע"ב דזב לא בעי הרגשה, דאיתא שם לא יצא הזב בכיסו וכו' דמיבעי' לי' לבדיקה יעוי"ש-הרי מבואר דמטמא בלא הרגשה -ואין לומר דשם מיירי לענין דרבנן, שע"כ מדרבנן מטמא בלא הרגשה.- דליתא דהרי מבואר שם דע"י בדיקת הכיס יצורף להיות בעל שלש ראיות ומביא קרבן. - וע"כ דמדאורייתא מטמא בלא הרגשה, וא"כ לא מצי הש"ס לאוקמי' דמיירי בלא הרגשה, כיון דבזב לא בעי הרגשה, ודין זב וזבה באופן המטמאין מיירי, - והוכרח הש"ס לאוקמי' דמטמאין למפרע מדרבנן. ה גרסינן בנדה ל"ז בעי רבא קושי מהו שתסתור בזיבה דבר המטמא סותר והא נמי מטמא כי מי נדה הוא א"ד דבר הגורם סותר וכו' ומסיק הש"ס דדבר הגורם סותר. וקושי שאינו גורם אינו סותר, וכן פסקו הפוסקים, - ודעת הרמב"ם בפר"ז מאי"ב ה"ז שגם עולה למנין הנקיים. - ובזה פליג הראב"ד בהשגה, אבל עכ"פ לכו"ע שאינו סותר. - ולפ"ז דם הבא שלא בהרגשה שג"כ אינו גורם טומאה להכי ליתא גם בסתירה. - ועי' בס"ט שנחית לזה. ו אמנם נראה דשאני נידון דידן מהא דדם קושי, - והיינו דאם בהחלטה הלזו שכתבנו דטהרת הזיבה תלוי' בבירור הריפוי חולשת המקור,- ולפ"ז ע"כ שני דינים ישנם בהא דזיבה, בהא דז' נקיים, א. שבעה ימי טומאה עבור טומאת זיבה שזמן משך הטומאה הוא שבעה ימים, ב. דע"י הז' נקיים יבורר שנתרפא המקור והבריא. והנה בדבר הטומאה דהז' ימים, בזה בעינן שיעברו הימים בלא טומאה, היינו שלא יהי' בה טומאת דם מחדש, ובזה אף אם מצאה דם בלא הרגשה שפיר דמי, אמנם בדבר בירור ריפוי דהמקור בזה גם במציאת דם בלא הרגשה עדיין חסר הבירור ובחזקת זיבה היא עומדת. ז ולפ"ז בהא דקושי דע"כ אמרה תורה דמעתה לא בעינן בירור בדבר הריפוי דהמקור, כיון דהמקור בלא"ה מוציא דם, וזהו דם הקושי. והתורה טיהרה אותו, נמצא דהמקור נתטהר מטומאת זיבה ע"י הדם הקושי. - וע"כ הא דחידשה תורה ליולדת בזוב שתשב ז' נקיים, זהו רק מצד הדין הראשון דמשך זמן טומאת זיבה ז' ימים נקיים מדם, וזהו סברת חז"ל דקושי אינו סותר, - ומטעם זה גם דם הלידה אינו בסתירה