נזר הקודש - זבחים עח

ע"כ מפרש הא דתנן בהמשנה ואלו שעורותיהן כבשרן. - היינו לענין טו"א גרידא. - וזהו כשיטת ר' יוחנן שבירושלמי, ור"ה שהוא תלמיד ר"י סבר כוותי'. - והנה הרמב"ם שפסק כר"ח כמבואר בפי"ד מפסוה"מ ה"ז, - א"כ ע"כ סבר דאכילה חשובה הוי, ממילא מפרש המשנה דהוי עור כבשר לכל מילי. - וע"כ דסוגיא זו דלא כסוגיא דחולין קכ"ב. והרמב"ם בחר כהאי סוגיא דזבחים מטעם דר"ח שהוא בתרא סבר כוותי' דשיטה זו. - וא"כ ע"כ סבר ר"ח ג"כ דהמשנה לא הוי יחידאה אלא כו"ע סברי הכי דעורות הרכות דינן כבשר לכל מילי, - וזהו טעמו של הרמב"ם דסבר דחייב מלקות על העורות האלו. יא אמנם העורות שלא חשב הרמב"ם בעורות ש שעורותיהן כבשרן.- דהיינו עור הראש של עגל הרך וגם עור הפרסות. אעפ"י שבני אכילה נינהו.-מכ"מ לאו דינם כבשר לנבלות.- ועי' בכס"מ פר"א מה' אבוה"ט ה"ט. - ואפשר שמפרש הרמב"ם דדוקא לגבי שתי העורות האלו פליגי רבנן. - וסברי דלא נחשב אוכל בתורת בשר לענין עצם הדין להיות עליהם תורת נבלות. - אבל עכ"פ יש עליהם תורת אוכל לענין טו"א, וכדומה. וממילא יש עליהם תורת בשר להיותם נאסרים בתורת יוצא מאיסור, וכמש"נ. שם השוחט את העולה להקטיר כזית כו' הנה בכל מקום מוזכר כזית, והנה פשיטא שאף לר' שמעון דסבר דלענין קרבן הוא דבעינן כזית, ולמלקות אף בכל שהוא. וכתב הריטב"א מטעם דאחשבי' - אמנם בפיגול פשיטא דע"כ התפסת הפיגול בעצמו, זהו כעין חיוב קרבן, והיינו דענין התפסה וקדושה ליתא בפחות מכשיעור, וגם זה פשיטא דלאחר שנעשה פיגול, ואחד אכל במזיד פחות מכשיעור, דלוקה, מטעם דאחשבי' כבכל איסורי תורה לר' שמעון. דף כ"ט אחר שהוא כשר יחזור ויופסל וכו' והנה לכאורה לשיטת רש"י בהא דשהיי' במיעוט בתרא כן הוא, דלאחר שהוכשר חוזר ונפסל.- ואפשר לומר דסבר רש"י דנפסל להבא ולא למפרע. וא"כ אין זה ענין לנידון דחולין ק"כ דאיתא שם דקאמר הש"ס מה לנבלה שכן לא היתה לה שעת הכושר, ולשיטת רש"י משכחת לנבילה שעת הכושר, כיון שנעשית נבלה להבא. מצינו בזב וזבה וכו' שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו וכו' - ופירש"י דזב וזבה שפסקו והתחילו למנות ימי סיפורן וכו' והקשו בתוד"ה וכיון דאין זה קרוי חזקת טהרה וכו' - ובאמת דברי רש"י תמוה טובא, - איך פירש שבימי סיפורים הרי המה בחזקת טהרה כיון שבאמת טמאה היא. - וגם אם טבלה לאו כלום הוא כיון שטמאה היא בעצמותה. - והנה הגאון בנו"ב מה"ק חיו"ד סי' נ"ז מבאר כוונת רש"י. - דנפק"מ לאשה שיש לה מכה ומצאה דם ואין ידוע אם הוא דם מכה או מן הצדדין דלרש"י נקרא לענין זה חזקת טהרה, ולהתוס' הרי היא בחזקת טומאה, עכת"ד. - ביאור דברי הנו"ב, היינו דאעפ"י שכבר איפסקא הלכתא כר' אליעזר דאשה בחזקת טהרה היא כמבואר בנדה ס"ח וא"כ מה שייך לומר דפליגי ביה רש"י ותוס' - אבל הביאור בזה דחזקת טהרה דהתם היינו שעומדת היא בחזקת שאינה רואה. ולא בעינן סיפורין לפנינו, אבל שאני נידון זה, דדם לפנינו, ויש ספק עליו אם הוא דם מקור. בזה פליגי רש"י ותוס' ועי' בנוב"ת סי' קכ"ז. - אבל גם בזה יש להעיר דכיון דאמרינן דעומדת היא בחזקת שאינה רואה דם, והיינו דם מקור, והיינו דאמרינן דמקורה סתום, וא"כ ע"כ יש לנו לומר דהאי דם לאו דם מקור הוא, אלא דם מכה או מן הצדדין.- עוד תמוה טובא מדוע לא תכריע החזקת טומאה לומר שדם טמא הוא. היינו לומר דמחזקין מטומאה לטומאה. והי' נראה לומר בזה דהנה ע"כ הא דחזקה היינו אם היא גם משמשת בפועל לפעמים. ולכאורה לרש"י מה שייך הכא חזקת טהרה כיון שהיא עכ"פ טמאה, ולענין הכרעה לספק גם כן תמוה לפי מה שכתבנו, דע"כ דכיון שטמאה היא ויש להחזיק הטומאה גם לענין הכרעה דלהבא בהוספת טומאה.- כך נראה דזה תליא בהחקירה אם בעינן הרגשה לסתור הנקיים, דהיינו דכמו שאין אשה מתטמאת בלא הרגשה, כן אינה בסתירת הנקיים בלא הרגשה. - ודינו כדם טהור לענין סתירה דבעינן סופו כתחילתו, - נמצא דההפסק טהרה מועיל לענין זה דהדם שתבוא בלא הרגשה הרי הוא כדם טהור ממש, ונחשב גם להנקיים, אשר לולא ההפסק טהרה היתה טמאה מטעם חסרון נקיים, דהרי היא שופעת, - מבואר דההפסק טהרה מועיל דהיא בחזקת טהרה, והדמים האלה הם כדמים הבאים בתחילה דאינם מטמאים מטעם דבאו שלא בהרגשה, - ומכל זה כשראתה לבסוף בהרגשה הרי היא סותרת למפרע ומבטלת ההפסק טהרה, והרי הוא כאילו לא הי' כלל הפסק טהרה. זהו סברת רש"י. - והתוס' ע"כ סברי דההפסק טהרה לא הועיל מאומה לענין זה, והוא מטעם דנקיים ממש בעינן, - וחסרון הרגשה אינו מועיל להיות נקיים-ואנו רואים את הדם הזה כאילו נמשך בשופעת, וההפסק טהרה כדליתא כל זמן שאינה שופעת דם וזהו שהקשו התוס' שאין זה חזקת טהרה. ובעיקר הענין אם בימי הסיפורין לנקיים דם שלא בהרגשה אם ישנם בסתירת הנקיים, אשר ביארנו דזה תליא בפלוגתא דרש"י ותוס' דדעת רש"י דדם שלא בהרגשה אינו מבטל את הנקיים, ויען שזה עיקר גדול למה שנוגע לדינא באיסור חמור כזה, ראינו לבאר את הענין על בורי' לפי סוגיות הש"ס, וכאשר יבואר, והנה לכאורה נראה להוכיח דלדעת הרמב"ם דם שלא בהרגשה אינו מבטל את הנקיים, והיינו שאינם