נזר הקודש - זבחים עו

אמר ר' אלעזר מזבח הפנימי מקדש פסולין וכו' והפנימי בין ראוי לו, ובין שאין ראוי לו מ"ט האי רצפה והאי כלי שרת. - והקשה בשיט"מ שם בשם הר"ר שמואל מאייברא, וכי יפה כח מחמת פסולן הא בכשרים אינו מקדש דכתיב מנחה ונסך לא תסוכו עליו, וכיון דכשרים לא מיקרבי היאך יקדש פסולים, ותירץ דקרא מיירי לכתחילה, אבל דיעבד יקדש, עוד תירץ דהא דמקדש פסולים לאו לענין דלא ירדו, דודאי ירדו מעל המזבח, אלא לומר שאם לאחר ירידתן ממזבח הפנימי עלו על המזבח החיצון לא ירדו יעוי"ש. - ביאור דבריו דמזבח הפנימי עדיף מכלי שרת בזה ש שעושה קדושת הגוף להקומץ דבעי קידוש כלי קודם הקטרה על המזבח.- והמזבח החיצון אינו מקדשו טרם שנתקדש בקדושת כלי שרת המיוחד דוקא לקדושת הקומץ. והמזבח הפנימי עושה פעולת קדושה זו להקומץ. - אבל תמהני דלפ"ז ע"כ גם במנחה כשרה פועל המזבח הפנימי קדושת הכלי שרת המקדשת את הקומץ בקירוש כלי. וא"כ מאי אמר ר' אלעזר דמזבח הפנימי מקדש פסולין הלא גם בכשרים גופא הוי חידוש גדול לדינא אשר המזבח פועל קדושת כלי שרת לקדש להקומץ קדושת כלי. - וממילא הוי ידענו גם לפסולין, והרמב"ם משמע דאינו מפרש כאן, מדלא כתב כן בפר"ג מפסוה"מ הי"ח. - וגם על תירוץ הראשון יש לתמוה דלפ"ז תצא דין מחודש דלאחר שעלה על המזבח איתא בהקטרה, וא"כ אם העלה מנחה ונסכים אמזבח הפנימי, אין כאן בזה מלקות. - וזה תמוה דהלא מבואר להראשונים דלוקה בזה כמבואר ברמב"ם פר"ב מכלה"מ הי"א, ובספר החינוך להרא"ה מצוה ק"ד, ואין לומר דהמלקות על העלאה גרידא, דבהדיא מבואר שם דהמלקות הוי על ההקרבה והקטרה. ואם כן דברי הררש"מ צע"ג. והנה יש לפרש דברי ר' אלעזר בפשוטו דמזבח הפנימי מקדש פסולין, היינו שמקדש קדושת הגוף. - דלא מהני לזה פדיון אח"כ, ותמיד נשארו בקדושתן, אבל אסורין בהקרבה שם במזבח הפנימי, דלא עדיפא מכשרים, וכן מורין דברי הרמב"ם שמפרש כן,- ואם לאחר שנתקדשו בקדושה"ג במזבח הפנימי או בשארי כלי שרת, והם מאותם דברים שאינם ראוים על המזבח החיצון, ואח"כ עלו על המזבח החיצון, אם יש בזה הדין דאם עלו לא ירדו, מסתברא דלא מהני, כיון דהטעם דאם עלו לא ירדו, מפני שנעשה לחמו של מזבח, וזה דוקא בדברים הראוים, - ומשא"כ בדברים שאינם ראוים, לא שייך בזה לחמו של מזבח, וגם הררש"מ לא אמר אלא בקידוש קומץ, כיון שעכ"פ הם לחמו של מזבח, לאחר קידוש כלי, וצריך עיון. דף כ"ח מאי קמ"ל עור אליה כאליה דמי תנינא ואלו שעורותיהן כבשרן וכו' - וקשה הא יש לומר ולטעמיך דקס"ד שדין אחד להם לנבלות ולפיגול, מדוע עור השליל לא הוי כבשר, כמבואר לקמן ל"ה במשנה, ובפירש"י ד"ה לא נתפגל זבח, ולענין טומאת נבלות מבואר בחולין קכ"ב במשנה דעור השליל ישנו בטומאת נבלות. וכן פסק הרמב"ם בפר"א מה' אבוה"ט ה"ט. עור האלי' ר"ה אמר עור האלי' לאו כאלי' דמי, ר"ח אמר לעולם אור האלי' וכו' -והנה נראה לבאר בזה שיטת הרמב"ם בזה, וכאשר יבואר. א כתב הרמב"ם בפר"ד ממ"א הי"ח וז"ל האוכל מנבלה וטרפה או מבהמה וחיה הטמאים מן העור ומן העצמות וכו' אעפ"י שהוא אסור הר"ז פטור מפני שאלו אינן ראוין לאכילה ואין מצטרפין עם הבשר לכזית יעוי"ש משמע מזה דכל עיקר דינו של עור לא הוי איסור דאורייתא כמו פטור אבל אסור בכל מקום, שהוא מדרבנן והנה בהה"מ לקמן הכ"א כתב וז"ל וכבר נתבאר למעלה דבכל עור יש איסור, אבל אין בו איסור חיוב יעוי"ש - ודבריו אינם מובנים דאטו לא ידענו פירוש של הדברים דפטור אבל אסור. - ואולי כוונת הה"מ להודיענו שיש בזה חיוב דאורייתא, וצ"ע, - עוד שם בהכ"א כתב ואלו שעורותיהן כבשרן וכו' ולא חשיב עור הראש של עגל הרך, וגם לא חשיב עור ביה"פ, והיינו דיחידאה היא, כמבואר בהה"מ. נמצא דשלשה אופני עור יש א. שדינו כעצמות, ב. שדינו כבשר, ג. שיש פלוגתא דתנאי אם דינו כבשר. - והיינו אלו השתים עור הראש של עגל הרך ועור בית הפרסות. ב ויש לעיין היאך הדין של אלו השתים לענין טו"א, די"ל דרבנן לא פליגי עלי' דיחידאה אלא לענין טומאת נבלות וכדומה, לענין פיגול, אבל לענין טו"א אפשר דכיון שאנשים אוכלים אותן, הרי הם אוכלין גמורים, ומצינו שיש הבדל בזה, דהיינו דאעפ"י שאין בהם טומאת נבלות, ומכ"מ שייך טו"א. - והוא, דבסוגיא זו פריך הכא לר"ח מדתנן ואלו שעורותיהן כבשרן. - ומשני איצטרך דסד"א לענין טו"א וכו' יעוי"ש. - וא"כ אפשר לומר דגם באלו השתים אעפ"י שפליגי רבנן על היחידאה. - אמנם כל זה לענין טומאת נבלות, אבל לענין טו"א כו"ע סברי דאוכל הוי. - והנה מצד הסברא נראה שכן הדבר לענין שלא לעשות פלוגתא רחוקה. ג ואם נחליט כן יובן לנו דברי הה"מ שם בהי"ח שכתב וז"ל והטעם מפני שאין בהם לאו של נבלה יעו"ש ולכאורה מאי בעי בזה, הלא מבואר ברמב"ם שכתב הטעם מפני שאלו אינן ראוין לאכילה, - אמנם נראה דכוונת הרה"מ להורות לנו שיש שני מיני עורות. א. שאינו בר אכילה והרי הוא כעצמו' ב. אעפ"י שאוכל הוא כמו אלו השתים, - אמנם אין בהם הלאו של נבלה, - והיינו כי העור אינו נכלל בנבלה. - מטעם גזיה"כ דכתיב בנבלתה שבא למעט גם