נזר הקודש - זבחים עה

השיט"מ דכיון דמכפרת, הנה לגבי כפרה אין זה דחוי, - זהו סברת השיט"מ בפירושו. ויש לעיין לשמואל דסבר שלא במקומו כמקומו דמי לכפרה, ואינו מתיר בשר באכילה, איך הדין לענין פסח, אם אינו נפסל הפסח בזה האופן, כיון שכל עיקרו לאכילה הוא בא, ואפשר דכיון דלאחר הזריקה הוא נפסל, היינו עם הזריקה בבת אחת. והרי זה כנפסל לאחרי הזריקה, וצ"ע. הנה בהגה"ה בסוף העמוד הקשה אשיט"מ, דהשיט"מ בעצמו באות ד' מוחק הא דלמחר פסול, - לדעתי טרם המחיקה מפני הסיפא שישנו הא דלמחר פסול, ואין צורך בהא דרישא, - וכמובן, ודברי השיט"מ נכונים וברורים כמבואר להמעיין בהסוגיא. דף כ"ז תוס' ד"ה ואי שלא במקומו כמקומו דמי, תימה ואי לאו כמקומו דמי לאלתר אמאי כשר. - ונראה דאפשר לומר דכיון דכל עיקר הפסול דשינוי מקום הוא לר' יהודה מטעם דסבר דלא גרע ממחשבת הינוח, והיינו דסבר ר' יהודה דכל דבר הנפסל במעשה זו פוסלת בו, והכא בשנתן שלא במקומו ממש, ע"כ סבר ד' יהודה כמ"ד לקמן בניתנין למעלה שנתן למטה,- לא יאספנו, וכמבואר בסוגיא- לפ"ז אפשר לומר דבזה מודה ר' יהודה דאין נוהג בזה פסול מחשבה, - והיינו דדוקא באופן שהפסול הוא בעצמותו כהא דפסול יוצא, וכפסול נותר, וכדומה, בזה שפיר נוהג גם פסול מחשבה. - אמנם בפסול זה דניתנין למעלה שניתנין למטה, שזהו רק הענין דלא הוי באסיפה, משום דקלטי' מזבח, והיינו שזהו גם כן מעין זריקה לתולדתו, ואין בידנו לקלוט דם מהמזבח בכדי לקיים מצות זריקה, אבל אין בו פסול העצמי - להכי לא שייך בזה לומר פסול מחשבה. - ויש ראי' לזה גם כן מהא דאיתא לקמן לר' יהודה שמוכיח הש"ס דע"כ סבר דלא יאספנו, והיינו משום דקלטי' מזבח. ואעפ"י דשלא במקומו דמי יעוי"ש. וע"כ דשאני זה דקליטת מזבח, ומה"ט עלו לא ירדו האברים מעל המזבח. ביאור שיטת הרמב"ם בזה, א כתב הרמב"ם בפרט"ז מפסוה"מ ה"ו חשב על הדם הניתן למעלה לתתו למחר למטה וכו' אינו פיגול אעפ"י שחשב מחשבת הזמן הואיל ושינה מקום נתינת הדם במחשבתו הרי זה פסול ואינו פיגול. - ודבריו תמוהין דהרי מבואר בגמ' דכל זה לר' יהודה דסבר דנפסל הדם במחשבת הינוח והברייתא איתא כר' יהודה וכדפירש"י, והרמב"ם דפוסק בפרי"ג מפסוה"מ הי"ח כרבנן דר' יהודה ומכשרי במחשבת הינוח, א"כ מדוע פוסל הכא, וזהו כוונת הראב"ד בהשגה, וכמבואר בכס"מ, ומרן שם תירץ דהרמב"ם מפרש דאין כוונת הש"ס לאוקמי הברייתא כר' יהודה, אלא כוונת הש"ס בזה דכי היכי דאשכחן לר' יהודה במחשבת הינוח דאע"ג דלא הוי פיגול מיפסל, וה"נ לרבנן דחשב על הדם וכו' אע"ג דלא הוי פיגול מיפסל יעוי"ש. ביאור דבריו דאע"ג דלא הוי מיפסל הדם במחשבה דהינוח דלמחר. - אמנם בחשב ליתן את הניתנין למעלה למטה למחר נפסל. דזה גרע ממחשבת הינוח גרידא. והיינו כיון שיש בזה מחשבה דעבודה בשינוי מקום וכוונת הש"ס דכמו שסבר ר' יהודה להיות נפסל במחשבה דהינוח גרידא. - כן מחמרי רבנן לכהפ"ח באופן שאיכא תרתי לריעותא, דהיינו שינוי מקום ושינוי זמן. ב והנה תצא מזה נפק"מ לדינא בנתן שלא במקומו וחשב לאכול את הבשר חוץ לזמנו, דלפירש"י הכא ליכא שום פסול כיון דלא שייך בזה כלל מחשבת הינוח, ולא הינוח כיון דזרק הדם, וא"כ מחשבה דלאכול הבשר חוץ לזמנו, אינו גורם בזה פסול כלל, דהרי גם אם הניח הבשר לחוץ לזמנו גם כן לא נפסל הקרבן.- אמנם לשיטת הרמב"ם ע"כ הכא גם כן איכא פסול, דהרי דכמו דאמרינן דנתפס מחשבה דשלא בזמנו בנתינה שלא במקומו.. כן נתפס גם כן מחשבה דשלא בזמנו על הבשר בהא דנתינה שלא במקומו.- ועכ"פ חזינן דנתפס מחשבה דחוץ לזמנו בנתינה דשלא במקומו. ג ומיושב בזה הא דפירש"י בד"ה כאן שנתן דמתניתין מיירי בנתן במחשבת לאכול בשר חוץ לזמנו, וזה תמוה דהרי ליתא בבשר פסול דהנחה למחר, וכבר עמד בזה בשו"ת הנרע"א סי' קצ"ה. וכעת שנדפס השיט"מ בזבחים מצינו שם ש שעמדו בזה בתמי' על רש"י. אמנם יש לומר דרש"י מפרש הסוגיא גם כן כפירושו של הרמב"ם, דכוונת הש"ס בהא דרבי יהודה במחשבה דלהינוח דלא הוי אלא בגדר דמיון להאי דינא דר' יהודה הא דכתב רש"י לעיל בד"ה למחר דר' יהודה היא הוי לאו דוקא, והעיקר בזה בכוונת רש"י כפירושו של הרמב"ם שהוי זה בדמיון להא דר' יהודה דמחשבת הינוח. ע"ב מוציא אני את אלו שאין פסולן בקודש. - פירש"י משבאו לעזרה נפסלו. והקשה בשיט"מ הא משכחת רובע בעזרה, וכן הקשו התוס' לקמן ס"ח ד"ה אמר. - ותמוה הרבה דהלא בפשוטו יש לפרש כוונת רש"י דהיינו פסולי קודש. וזה שייכא דוקא לאחר שבאו לעזרה, משא"כ שארי פסולים דאתא הפסול גם טרם ביאה דעזרה, וא"כ אין זה פסול קודש, ואין קודש מקבלו לענין דאם עלה לא ירד, דזה נאמרה דוקא בפסולי קודש. אמר