נזר הקודש - זבחים עד

דשאני שחיטה דבעינן דוקא בעזרה, להכי אינה מקדשת במקו"א. והנה לפי דברי הריטב"א יש מקום לומר דכמו כן לא נפסל הדם בלינה טרם שנתקבל בכלי שרת. ומטעם זה יש מקום לומר דדם שבצואר בהמה לא נפסל בלינה, ולזה נחית גם כן ידידי הרב הגאון וכו' כש"ת נחום ברוך גינצבורג הגאב"ד קיבארט שליט"א, ולכאורה כנים הדברים, - ולדעתי תהי' נפק"מ גם לדינא לפי מה דקיי"ל דכל שאין פסולו בגופו טעון עיבור צורה, והיינו אם הפסול הוא בדם ובבעלים, והכא אם הדם הוא כשר, וא"כ ממילא הקרבן כשר, ואין כאן שום פסול רק חסרון זריקה מטעם דבעינן ביום זבחכם, וזה ליתא ליום המחרת,- ופשיטא דטעון עיבור צורה לשרפו להדם, וא"כ איך עושין העיבור צורה להדם, דהלא להניח להדם כמו שהוא בהצואר כיון שלא נפסל בלינה, א"כ לא יבוא לידי עבור צורה, אם לא באופן שיקבל הדם בכ"ש מקודם, וגם בזה יש לעיין אם הכ"ש מקדשין באופן זה, וא"כ יש נפק"מ גדולה מזה לדינא. והנה נראה שבאמת אין לדמות פסול לינה לפסול יוצא, והוא דהבדל יש בין פסול שהוא העדר קדושה, לבין פסול שהוא מצד פגם, דפסול יוצא הוא מטעם חסרון מחיצות הקדושה. - משא"כ פסול לינה שהוא מצד פגם, והיינו דקים להו לחז"ל שהלינה פוגמת להקדשים, - ומטעם זה מצינו כמה דברים שנפסלים בלינה, ואינם נפסלים ביוצא, כמו הא דתנן במעילה ט' מנחות ושתי הלחם משקרמו בתנור הוכשרו להיות נפסל בטבו"י ומחו"כ ובלינה, ולא קתני שם דנפסלים ביוצא ודייקו מזה התוס' במנחות ט' דאין נפסלים ביוצא, - ועוד יש כזה. -וע"כ הטעם בזה דשאני פסול לינה שהוא מטעם פגם, וא"כ גם בנידון זה אפשר לומר דאף שסבר הריטב"א דקדושת הסכין לא סגי להיות פוסל ביוצא, אבל ע"כ אין להוכיח מזה לענין פסול לינה, מהטעם שנתבאר. והנה יש להוכיח דע"כ רש"י ותוס' סברי דדם נפסל . גם בצואר, והוא, בהא דאיתא לקמן נ"ו אמר ר"י בר אבודימי מניין לדם שנפסל בשקיעת החמה שנא' ביום הקריבו את זבחו יאכל. ביום שאתה זובח אתה מקריב וכו' ופירש"י וז"ל וה"פ ביום הקריבו את זבחו שתהא הקרבה וזביחה ביום אחד ולא מהניא הלינה בראש המזבח לאכשורי זריקה למחר. - והיינו דהוקשה לרש"י הא בלא"ה נפסל הדם בלינה כיון דהזריקה צריכה להיות ביום דוקא, ועל זה תירץ רש"י דבשביל פסול לינה יש עצה להעלות על ראש המזבח. - וקשה מדוע לא פירש"י דהנפק"מ באופן שלא נתקבל הדם בכ"ש. והדם הוא בהצואר, ואין כאן פסול לינה, ומוכח דסבר רש"י דשייך פסול לינה גם אם הדם בצואר הבהמה, - וכן מוכח גם מדברי התוס' שם שהקשו למ"ל קרא הא בלא"ה מיפסל בעמוה"ש, - ולא נחתו לזה לומר דנפק"מ אם הדם בצואר הבהמה עד למחר, וע"כ מוכח דסברי דדם נפסל בלינה גם כשהדם בצואר, - וא"כ מסתבר שגם הריטב"א סובר כן, - וע"כ שאני הא דיוצא. בעא מיניה ר"י מר' זירא הוא בפנים וציציתו בחוץ מהו וכו'. מזה משמע קצת דגדל פרע אינו פוסל עבודה בדיעבד. וזהו כשיטת הרמב"ם. ע"ב אמר שמואל פסול בשר אבל בעלים נתכפרו, מאי טעמא דאמר קרא ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר, כיון שהגיע דם למזבח נתכפרו בעלים, א"ה בשר נמי יאמר קרא לכפר לכפרה נתתיו, ולא לדבר אחר. - ביאור הסוגיא דבפעולת הזריקה שתים יש בזה. א. ענין כפרה. ב. היתר הבשר, וסבר ש שמואל דהכפרה נעשית בהגעת הדם על המזבח, - וענין פעולת ההיתר נעשית בהגעת הדם להמקום הראוי והמיוחד לזה. - נמצא דהפעולות מתחלקות לשתים, דהדם פועל הכפרה, והמקום המיוחד פועל ההיתר דהבשר, - ולפ"ז ע"כ אית לן לומר דאין בהדם פעולות הניתר, כיון שאין בו כח מתיר בעצמותו, רק סיבה הוא להניתר, ועיקר המתיר הוא מקומו של המזבח, במקום המיוחד לזריקה, - ואתי שפיר מטעם זה שאין תורת מעלה בהדם כיון שכל עיקר הדם לכפרה הוא בא, דהיינו לצורך הדיוט. - ומה שמתיר הבשר והאימורים לגבוה, זהו רק מפני סיבת המקום ומיושב בזה הא דהקשו התוס' מהא דדרשינן לכפרה נתתיו, ולא למעילה, והיינו כי יפרש שמואל שזהו גם מפני הענין הלזו עצמו - וכמש"נ. תוס' שם ד"ה ואי שלא במקומו וכו' תימה דלקמן כו' והשתא אמאי יחזור ויתן למטה הרי כבר נתכפר, וי"ל וכו' ומיהו קשה וכו' יעו"ש. - ואפשר לומר דבנותן למעלה במכוון הרי הוא הנותנין למטה בנתינה זו כמתעסק בעלמא, מפני שנעשית ממילא, וכמובן. תוס' שם ד"ה הכבמ"ע, תימה אפילו נתן במקומו נמי וי"ל דהאי פסול היינו טמא וכו' יעוי"ש וקשה דלפ"ז גם שלא במקומו יהי' עושה דחוי, ובשיט"מ מפרש מפני שאיכא תרי דחוין דחוי אחר דחוי, יעוי"ש - ויש לעיין לפ"ז בהא דפריך הש"ס וליהוי דחוי מהא דתנן וכולן שקבלו חוץ לזמנו וכו' והיינו דהתם גם כן איכא תרי דחוין פסול, וגם זריקה דחוץ לזמנו, -ולא אדע מדוע נדחק בזה השיט"מ, וע"כ צ"ל דפסול מחשבה לא נחשב לדחוי. - אבל א"כ תיקשה מאי פריך הש"ס מהא דוכולן שנתנו וכו' כיון דלא הוי התם אלא חד דחוי -ומה שכתב השיט"מ דסבר הש"ס כיון דשלא במקומו כמקומו דמי, לא הוי זה דחוי כלל, דע"כ כיון דאינו מתיר בשר באכילה יש כאן חד דחוי, וע"כ סבר