נזר הקודש - זבחים עג

קיבולו הר"ז כלי שלימה, וקרינן לזה קבלה בכלי, ובאויר שלמעלה מהכלי קמיבעי' להש"ס דאם דנין בזה אויר כלי, ופשיט דאויר שסופו לנוח, אפי' למעלה עד לרקיע תורת כלי על זה. ואויר שאין סופו לנוח אין כאן תורת כלי, דכיון שאין סופו לנוח אין דנין בזה ענין כלי, ואין זה דומה להא דמיבעי' לן בעלמא אויר שאין סופו לנוח אם כמונח דמי, והתם הפירוש אף שהוא בתוך המחיצות, כהא דב"מ י"ב באויר בית, דשאני התם דאויר חצר קונה מטעם דאויר החצר קונה, אבל אין זה חצר ממש. ואף אויר שהוא בתוך המחיצות, אינו קונה רק מטעם אויר חצר. וחצר ממש נקרא ההנחה בפועל, משא"כ בכלי שהאויר שבתוך הכלי הר"ז כלי ממש. ואויר כלי הכא הוא האויר שלמעלה מן הכלי, - נמצא דאויר שאין סופו לנוח דנידון דידן שהוא למעלה מן הכלי, יש לזה דמיון לאויר שאין סופו לנוח דהתם לענין זה. אעפ"י שהוא בתוך המחיצות, וכמו שכתבנו, - ולפ"ז יש מקום לדברי הלח"מ שכתב בפר"ד ממעה"ק ה"ט בטעם השמטת הרי"ף לבעי' דב"מ הנ"ל, - ומיושב הא דהקשה באב"מ סי' קל"ט. דף כ"ו דלמא משום שמנונית, וקשה מדוע פוסל השמנונית את הדם, הלא בודאי כיון שעיקר הזריקה הוא הדם, ואיך פוסל השמנונית להדם. - ונראה דהשמנונית שבתוך הדם תורת דם עליהם כיון שלא סגי לדם בלאו האי שמנונית, ותודת דם על השמנונית, והא דפריך שמעית מינה בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דם פסול, והא איכא למימר דשאני האי שמנונית שתורת דם עליו, אמנם כיון דחזינן דדם עדיין לא נפסל משום דעדיין לא נבלע באברים ונפסל משום בשר, וא"כ ש"מ דבשר ע"כ נפסל ביוצא לפני זריקת דמים. תוס' ד"ה ש"מ דם המובלע באברים דם הוא, פירש בקונטרס ונפק"מ שחייבין כרת על אכילתו, ואי אפשר לומר כן דהא קיי"ל בכריתות דדם האברים בלאו. - ולא זכיתי להבין דבריהם, הלא ע"כ התם הפירוש דם האברים היינו הדם הנשאר באברים, וזהו הדם הכנוס באברים, משא"כ בנידון דידן, היינו בדם האברים טרם פרישתן וכניסתן להלב. ואח"כ לבית הצואר, והיינו כי דם האברים שתים יש. א. הדם האברים הנפרשים מהאברים בשעת השחיטה. ב. הדם האברים שנשאר באברים, ורק אח"כ יכולים להוציא את הדם, והנה הדם שבאופן הראשון זהו מטעם הדם האמתי שחייבה תורה כרת על זה, וזהו גם כן דם זריקה. - וכוונת רש"י הכא כך הוא דכיון דחזינן שדם זה בעודו בלוע נפסל ביוצא, וא"כ ע"כ נידון עתה על שם סופו, וזהו שפירש"י ונפק"מ גם כן שחייבין כרת על אכילתו, היינו אם הי' מקבל את הדם מהאברים טרם בואם לבית הצואר, דנידון על על שם סופו, ואין זה ענין להא דנאכל בשר באומצא בדמו קודם שנפרש מן האבר, דשאני נידון דידן שזהו הדם השחיטה ממש. כיון שסופו לצאת ממילא ונידון על העתיד, - ודברי התוס' בזה צע"ג שם בתוס' או לענין חטאת שניתז על הבגד. - הנה מקשים על התוס' הלא לכו"ע אין דין כיבוס אלא בדם הנפש, ולא בדם האברים שאינו מכפר, - אמנם בזה נראה דכוונת התוס' גם כן דשאני התם זה דבעי הש"ס דכמו שנפסל ביוצא, כן יש לומר דנידון עכשיו על שם סופו להיות עליו תורת דם, לענין שנקרא דם הנפש גם כן, ואם נפל על הבגד יהי' טעון כיבוס. אמנם תמוה הרבה הא מבואר לקמן במשנה דאין טעון כיבוס אלא הדם שנתקבל בכלי, וא"כ אעפ"י שדם זה נידון כדם, אבל כיון שחסר עדיין קבלת הדם בכלי, וא"כ אינו ראוי להזאה - ואם נתקבל בכלי מהאבר ממקומו, יש לעיין אם יש לזה תורת קבלה, וצ"ע. שם בסוגיא כשהיתה רגלה בחוץ, דאיכא פסול יוצא בדם ועי' פירש"י. - הנה מבואר מזה דשייך פסול יוצא בדם, גם טרם נתקבל בכלי שרת, ואעפ"י שאין נפסל ביוצא רק מה שנתקדש בקדושת כלי שרת, וע"כ צריך לומר דסגי בזה קדושת הסכין, ומזה יש להקשות לדברי הריטב"א רפ"ק דחולין דהא דמקדש הסכין את הדם שבצואר, לא הוי אלא התחלת הקדושה, אבל אין הסכין גומר את הקדושה שיהא נפסל ביוצא עד שיתקדש הדם גם בכלי שרת, וקשה מסוגיא דהכא דמבואר להדיא שבהמה שהיא בפנים ורגלה בחוץ בשעת שחיטה דנפסל הדם שברגלים בפסול יוצא. ונראה לבאר דאין זה ענין לדברי הריטב"א, דהנה בהא דקדושת הדם מבואר דע"כ הסכין מקדש להו להדם, כמבואר בסוטה י"ד דאיתא שם אע"ג דקדושתי' סכין בצואר בהמה הדר מקדש להו בכ"ש. -מבואר דע"כ שתי קדושות בעינן. א. קדושת הסכין ב. קדושת כ"ש, דהיינו הקבלה, וכתב הריטב"א דבדבר קדושת הסכין כיון שאינה גומרת להקדושה כיון שיש אחרי' קדושה, להכי אינה חשיבה ככ"ש להיות פוסלת ביוצא אמנם זה ודאי סובר הריטב"א דבעינן קדושת סכין בראשונה, ואדרבה הריטב"א סובר דסכין הוי כ"ש לענין זה נמצא לפ"ז לוא יצוייר דחסר קדושה הראשונה, דשוב לא מהני עוד הכ"ש בדבר הקבלה. והנה מבואר דבקדושת כ"ש אינה מקדשת אלא במקום קדוש, דהיינו בעזרה, כמבואר לקמן פ"ח. - נמצא לפ"ז דדם הרגלים שבחוץ לא הועילה השחיטה עליהם לקדשם. - וזהו הפסול יוצא המבואר שם, - וזהו גם כוונת הרמב"ם שכתב בפר"א מפסוח"מ הי"ד היתה הבהמה לפנים ורגלי' בחוץ ושחטה הזבח פסול, מפני חסרון קדושה, מפני שאינה כולה בפנים, - איברא דהתוס' סברי דכ"ש מקדשין גם בחוץ, כמבואר שם,- אמנם הריטב"א ע"כ סבר כשיטת רש"י, עוד אפשר דשאני