נזר הקודש - זבחים עב

ממעה"ק ה"ח, וא"כ מבואר דלא מעכב קבלת הדם בכולו, את כפרת הקרבן. - ונראה עוד דאפשר דגם בלעדי המצוה דשפיכת שיריים ג"כ איכא מצוה דקבלה לקבל את כל הדם. וכוונת רש"י דמפני שאיכא מצוה אח"כ לשפוך כל הדם, וע"כ התם לא הוי כל הדם דמיירי לאחר זריקה. וע"כ כוונת התורה בזה על קבלת כל הדם, וכן משמע ברמב"ם שכתב וצריך שיתכוון לקבל כל הדם, והיינו שמצוה איכא בזה גם בקבלה בעצמותה כתב הרמב"ם בפר"א מפסוה"מ הכ"ד קבל בכלי חול נפסל הזבח קבל בכלי קודש ונתן לכלי חול, יחזור לכלי קודש, - ויש לעיין היאך הדין בשנעשה הולכה מעט בכלי חול, אם צריך להחזיר, בכדי שתהי' כל ההולכה כולה בכלי קודש ולכאורה יש להוכיח דשפיר הוי הולכה מעליא אף בכלי חול, והא דבעינן כלי קודש, היינו רק מפני שבעינן שתהי' הזריקה מכלי קודש. והוא בהא דמצינו דפריך הש"ס לעיל ט"ו ע"א למ"ד הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, מהא דתנן נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אעפ"י שטרם שהוסיף בהכלי נמשך הדם להלן והוי הולכה וכו' ומשני שם דמיירי במקום מדרון יעוי"ש ומשמע מזה דמל"ד הולכה שלא ברגל שמה הולכה אתי שפיר, וקשה הא עכ"פ חסר כלי שרת, וא"כ תיקשה לכו"ע. - ומוכח מזה דלא בעינן הולכה דוקא בכלי שרת, ורק הקבלה והזריקה צריך להיות בכלי שרת. - וחידוש דין הוא. - [אבל באמת אין ראי' כלל מהתם, דהגמ' לא פריך שם אלא דמהני תקנתא דחזרה לאחוריו וכמו שפי' רש"י שכ, ואפי' למ"ד הולכה שלא ברגל שמה הולכה הכא פסול הולכה זו דהא ההליכה שהלכה ע"י שנתפשט הדם ברצפה הוי כשותת סנהדרין ע"ז ב' דלא חשיב כח גברא וע"ש רש"י ד"ה מצא, וגם מה שנפל הכלי מיד כהן חשיב מתעסק ופסול בקדשים. ועוד גרע דלא חשיב כלל כח גברא כמבואר יו"ד סי' ג' לענין שחיטה. ועוד אין דרך שירות בכך דלפני מלך בו"ד אין עושין כן ועוד מי לא עסקינן דנפל הכלי מן האצטבא, וכן מבואר דעת הל"מ והמל"מ שהקשו בהא דפסק הר"מ דהוליכו זר לית לי' תקנתא הא מ"ר לית לי' תקנתא אתותב, ותירצו דאע"ג דבנשפך והשב"ר אית לי' תקנתא התם משום דלא הויא שם הולכה אבל הולכה מעליתא ע''י זר לא מהני תקנתא. הנה פסיקו להו דהאי תיובתא דאמר בגמ' היינו במאי דאמר עולא דלית לי' תקנתא אבל לא במאי דאמר השב"ר לש"ה, וע"כ זו דעת הר"מ דפסק השב"ר לש''ה ומהני לה תקנתא, אש וכ"כ זקן ההוראה הגאון בעל חפץ חיים בל"ה דתיובתא הוא במאי דאמר דלית לי' תקנתא. ובדין הולכה בכלי חול נראה דפסול כדאמר מנחות כ"ו א' מעלהו ומקטירו בכ"ש ושם העלו והקטירו שלא בכ"ש פסול, ואו:

או קתני או העלה או הקטיר דאל"כ העלאה למה הוזכרה וכ''ה בהדיא בר"מ פי"א מפה"מ ה"ו, או שהעלהו למזבח שלא בכ"ש, ובהקטרה הכשיר שלא בכ"ש פ"ב הכ"ד, והעלאה היינו הולכה. וכ"כ הגאון הנזכר בס' ל"ה במנחות שם להלכה, דהולכה שלא בכ"ש בקמץ פסול כמו בהולכת דם עכ"ל. ולפ"ז ע"כ נשפך מן הכלי על הרצפה לא חשיבא הולכה אפי' למ"ד השב"ר ש"ה. משום דהולכה צריך בכ"ש ביד כהן כדין קבלה וקידוש כלי, ואפי' אם גרר הכלי על הרצפה לא חשיבא הולכה. וסוגיא בגמ' ט"ו א' לענין חזרה וכמשנ"ל. ע"ב הוייתן ע"י טהרה תהא. - עי' פירש"י. - משמע דלכו"ע נאמר ולית מאן דפליגי בזה. וכן בפ"ו דפרה מ"ד לענין קידוש מי חטאת מבואר כן דבעינן הווייתו ע"י טהרה, ותמוה מהא דתנן בפ"ה דמקואות מ"ה נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב וזבה יורד וטובל ד"ר יהודה, ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, ופי' הרע"ב דבא לעכב הזחילה של הנוטפין וסובר ר"י דיכול לעכב הזחילה אפי' בדבר המק"ט וגם הטמא בעצמו כמו זב וזבה מעכבי המים, וגורס במשנה ויורד הטמא וטובל ור"י סבר דאף דבר המק"ט כמו כלים ואדם אין מזחילין בו משום דבעינן הווי' ע"י טהרה. - ומבואר דהכא במתני' פליג ר' יהודה לענין זה, והכא בסוגיא משמע דלכו"ע בעינן הווייתו ע"י טהרה. והנכון פי' הר"ש וז"ל ומיהו יתכן דאף ר' יהודה דפליג הכא מודה התם דהכא המקוה עשוי ושלם יעוי"ש והיינו דהכא המים המה במקוה והתיקון הוא רק שלא תפסל בשביל הזחילה בזה שפיר אף ע"י דבר המק"ט ואינו דומה לקידוש דעיקר ביאת המים ע"י דבר המק"ט בא. והרא"ש פי' נוטפין שעשאן זוחלין, שנקוו למקום אחד והזחילן להוליכן לתוך גומא אחת לעשות מקוה סומך אפי' מקל אפי' קנה וכו' שאם עשה להם בית קבול מקבלין טומאה מזחילין בו ואפי' הזב והזבה סומכים המקל והקנה ודוקא היכא דנתן ידו או רגלו והמים עוברין דרך גופו בזה פוסל, אבל אם הוא סומך המקל והקנה שהמים עוברים דרך עליהם אין בכך כלום יעוי"ש, נמצא דבין לפי' הר"ש ובין לפי' הרא"ש כו"ע סברי דבעינן הווי' ע"י טהרה, ורק ההבדל שבין הפירושים דהר"ש מפרש דר"י מקפיד בכינוס המים אבל באופן הכשר מים בזה שפיר דמי גם ע"י מקבל טומאה כמו לסתום הזחילה וכדומה, ולהרא"ש שאני לר"י בין עצם הילוך המים לבין סיבת ההילוך, ובתשובה בה' מקואות הארכנו הרבה בענין ונידון זה. שם עד שלא הגיע דם לאויר היינו קודם שהגיע לאויר המחיצות, כדפירש''י ובשיט"מ ביאור הדברים דאם הגיע הדם לתוך אויר דופני המחיצות, הרי זה כלי ממש, וביאור אויר כלי היינו כשהוא למעלה מהבית קיבולו והיינו כשנכנס בתוך הבית קיבולו