נזר הקודש - זבחים עא

איסור לעמוד במקום הזה בשעת עבודה, אם כן פשיטא שאין זה דרך שירות, כיון שאיסור יש בזה, -ובזה אתי שפיר שכתב הראב"ד דבריו בביהב"ח, ולא כתב בביא"מ. ת"ר אצבעו ולקח מלמד שלא תהא קבלה אלא בימין, היינו דוקא ימין, ובקבלה בשתי ידים פסול כמבואר בתוספתא פר"א [קבל בימינו ושמאלו כאחד] פסול ומדויק בדברי הממב"ם פר"ה מביא"מ הי"ח קבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה, שהמסייע אין משגיחין עליו, והיינו משום דהוי אין במסייע ממש - וביאור הענין דבעינן שתהי' עבודה נעשית כולה בדין כהן שהטילה תורה על עיקר פעולת אדם. וזהו ביד ימין. אמר לי' רב סמא וכו' אפשר דעביד לי' און לשפת מזרק ומקבל בה וכו' -והיינו מפני שנאמר אצבע. ותהי' הקבלה באצבע, ואעפ"י דלפי המסקנא אין הכרח לזה - אמנם תיקשה מדוע לא נפרש גם באמת הדבר כפשוטו, וע"כ דבאמת הקבלה דאצבע הוא היד, ורב סמא מדחה הוכחת רבא. ואמר דיש גם במציאות לזה על ידי און. ואין כאן הוכחה, אבל לפי האמת הענין הוא כפי המקובל בזה ע"ב ואלא כהן למ''ל פירש"י בהא דקבלת הדם, ומשני בכיהונו ופירש''י בבגדי כהונה. ולא אדע למ"ל קרא בזה. הא הדין בכל עבודה דבעינן שיעבוד בבגדי כהונה וכדאמרינן לעיל אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם והוי להו זרים, וא"כ ממילא כיון שידענו דבעינן כהן ממילא אנו יודעים ג"כ דבעינן שיהי' לבוש מבג"כ. [ומיהו כבר הקשו כן התו' לע"ל י"ג ע"א ד"ה בכהן ותירצו דאי לא ג"א כו' אלא מרגלי רחמנא כו' ג"א כו' ע"ש. ועכצ"ל דלתנא קמא נמי הכי הוא, דלא דרשינן דרשה דאין בגדיהם עליהם אלא על מקום דכתיבי בגדים, ולהכי איצטריך בקבלה נמי קרא דהכהנים בכיהונם דאל"ה לא הוה מצינו למילף מקרא דאין בגדיהם עליהם ומיהו השתא דדרשינן בכיהונם הרי זה כמאן דכתיבי נמי בגדים אצלם לענין שיהא נדרש גם בהם דרשה דאין בגדיהם עליהם, והוי להו זרים ולפ"ז שפיר מיושב גם כאן]. דף כ"ה ת"ר ולקח הכהן המשיח מדם הפר מדם הנפש ולא מדם העור וכו' - ויש לעיין הא דם העור לא ניתר בשחיטה ולא מתורת שחיטה הוא, ואפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתוע"ס, זה ליתא בדם העור שלא נכנס בתורת שחיטה, ואפשר דכיון שאמרה תורה דצריך לקבל כל דמו של פר וע"כ דכולל בזה גם הדם שלא נכנס בסוג שחיטה, והיינו דם העור, ולזה איצטריך קרא למעט דם העור מקבלה גופא אמר ר' יהודה השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר וכו' והא בשיריים כתיב אם אינו ענין לשיריים וכו' תנהו ענין בקבלה. - והנה רש"י ביומא כ"ה ע"ב בהא דמי מקבל שוחט מקבל דאי זורק מקבל אגב חביבותי' לא מקבל לי' לכולו דם, ופירש"י שם דבעינן שיקבל כל הדם מדכתיב ואת כל דם הפר ישפוך. - ומשמע דבשביל שפיכת שיריים בעינן לקבל כל הדם כדי שיקויים השפיכה בכל הדם, -ותמוה דהלא הכא מסיק הש"ס דע"כ האי קרא הוא באם אינו ענין וכו' וכוונת התורה לאו על השפיכות שיריים, רק על הקבלה דבתחילה ר וא"ל דזהו כוונת רש"י באם אינו ענין וכו', דלפ"ז הי' לרש"י לציין הסוגיא דידן, וכמו שפירשו התוי"ש ביומא מ"ח. - וע"כ כוונת רש"י הכא דעיקר קבלת כל הדם בכדי לקיים השפיכות שיריים בכל הדם הנשאר מהזריקה. וזה תמוה מניין לרש"י לחדש זה, והנה אפשר לומר דרש"י פירש בכוונת התורה, דלכאורה מדוע כתבה התורה באם אינו ענין וכו' ומדוע לא אמרה תורה האי דינא דקבלת כל הדם בקבלה בראשונה, ומזה למד רש"י דכוונת התורה דבעינן שפיכת שיריים כולו:

- מבואר לפ"ז דעיקר הדין דקבלת כל הדם בכדי לקיים מצוה של שפיכת שיריים, ואע"ג דשפיכת שיריים אינה מעכבת, אמנם מ"מ בעינן הקבלה באופן שיהי' יכול לקיים המצוה בשלימות ולכאורה י"ל ג"כ דתעכב בתחילה את המצוה מטעם כל הראוי לבילה, והכא אעפ"י ששפיכת שיריים אינו מעכב, מ"מ בעינן שתחי' לכהפ"ח ראוי לקיים המצוה, ואינו ראוי מעכב בכל מקום, וא"כ הכא אם לא מקבל לכולי דם תעכב המצוה לגמרי. - והנה זה ודאי דאם נשפך מהכלי לאחר קבלה דאינו מעכב הכפרה, כמבואר בפסחים ס"ה ר' יהודה אומר כוס הי' ממלא מדם התערובות וכו' והיינו הדם שנשפך מהכלי על הרצפה דהדם כשר, ור"י דסבר מב"מ לא בטל היתה הזריקה מועלת לכפר, ואעפ"י שע"כ לא אפשר לקבל את כל הדם, והתם בודאי לא קבל מהדם הנשפך אלא מעט לפי הערך של הקרבן שרוצה עתה להתירו ע"י זריקה זו, ומבואר דהנשפך לאחרי קבלה אינו מעכב, אך קודם קבלה אם לא קבל כולו, יש לעיין אם תעכב את הכפרה מטעם דבעינן ראוי לבילה, ומסתברא דאינו מעכב, וראוי לבילה היינו אם הדבר הראוי לעשות הוא בתחילה טרם עשיית עיקר המצוה כהא דבילה במנחות שהוא טרם הקרבה, ומקרא בכורים טרם ההנחה אמזבח, משא"כ הכא שפיכת שיריים בא באחרונה אמנם מדחזינן שכל כך חששו הכא לקבלת כל הדם מטעם שמא אגב הביבותי' דמצוה לבעל הזורק לא מקבל לי' לכולי' דם, משמע דהכפרה תליא בזה. אמנם להדיא מבואר במנחות ז' ע"ב דדוקא אם קבל פחות משיעור הזאה לא נתקדש הדם, ואפילו אם קבל בשני כלים ובכל אחת פחות מכשיעור לא נתקדש הדם יעוי"ש, וכן פסק הרמב"ם בפר"ד