נזר הקודש - זבחים ע

ולא לטומאת זיבה יעוי"ש, הרי מבואר מדבריו שגם בטומאת גברי בצבור בעינן ציץ לרצויי, וזה שלא כדברי רש"י דיומא שם, -ואם אמרינן כשיטת התוס' דיומא שם דשאני פסח דכיון דיחיד הוא שאני דינו מצבור גמור. אפשר לומר שזהו סברת רש"י גם כן דבצבור גמור שזמנו קבוע לא בעינן ציץ אטומאת גברי, משא"כ פסח דקרבן יחיד בעי ציץ לרצויי, והתם לקמן בסוגיא בקרבן פסח מיירי, ובעי ציץ, וצ"ע - ולפי מה שכתבנו בחידושנו ליומא דשיטת רש"י דביחיד שזמנו קבוע לכו"ע דחוי' מדאורייתא, וא"כ אפשר שאיכא נפק"מ בין דחוי' להותרה גם בטומאת גברי לענין ציץ, ולמ"ד דחוי' בעי ציץ לרצות בקרבן יחיד שזמנו קבוע, אבל שיטת התוס' דבטומאת גברי בצבור לא בעינן ציץ לרצויי כמו שמבואר להדיא ביומא שם בתוס' ד"ה מכלל, וכן כתבו התוס' בפסחים ע"ז ד"ה דלא אשכחן, דהקשו דבשמעתין משמע דלמ"ד דחוי' אינה דחוי' אלא ע"י ריצוי ציץ, ואמאי הא טומאה דגברי דדחוי' בצבור אעפ"י שאין הציץ מרצה יעוי"ש, ולשיטת הרמב"ם ורש"י דפסחים שם ע"כ צריכין לדחוק ולומר דהא דממעטין טומאה דגברי מריצוי ציץ, היינו דוקא ביחיד שאין קבוע לו זמן, אבל בצבור גם על טומאת גברי בעינן ריצוי ציץ דוקא. דף כ"ד מה כלי שרת לא יהא דבר חוצץ כו' אף רצפה וכו' - ויש לעיין אם עמד על כלי שרת המפסקת בינו לבין הרצפה. אם הוי חציצה, והספק אם דבר קודש כמו כלי שרת ג"כ חוצצת, ומסתברא דגם בזה הוי חציצה. לכאורה ד"ז יש ללמוד מגמ' מפורשת ביומא נ"ח ע"א הניח מזרק בתוך מזרק כו' ע"ש. גם אפשר דאין דרך שירות בכך לעמוד על כלי שרת בשעת עבודה. הגה"ה. בעי ר' אמי נדלדלה האבן ועמד עליה מהו, היכא דאין דעתו לחברה לא תיבעי לך דודאי חייצא, כי תיבעי לך דדעתו לחברה וכו' והרמב"ם בפר"ה מביאת מקדש השמיט בעי' זו, עי' כס"מ שעמד בזה. - ואפשר לומר דהרמב"ם מפרש היכא דאין דעתו לחברה היינו דבשביל זה הרי הוא עומד בארעא דתהומא, והיינו דכיון דלא חשבינן האי אבן לעזרה מטעם דעומד להינטל מזה, והרי הוא כנטול, וחסרון קדושה יש בזה מטעם דאנו רואין כאילו עומד בארעא וזה תליא אם ארעא דתהומא קדיש, והיינו דרק אם אנו דנין בארעא אינו קדוש, א"כ ממילא יש להסתפק אם עומד בעזרה כשעומד על האבן להיות נטול. - ולפ"ז במסקנא דארעא דתהומא קדיש שוב אין להסתפק בהא דאבן העומד להיות נטול, וסבר הרמב"ם דהאבן בעצמו אינו מאבד הקדושה שלו לעולם, ורק עיקר הספק אם חשבינן אותו לתלוש, וכמש"נ, וזהו שכתב הרמב"ם בפר"ה מביאת מקדש הי"ט נתנדדה אבן מאבני עזרה וכו' הואיל ובמקומה עומדת, ויש בה קדושת עזרה במילואה, רבה זוטי בעי לה הכי בעי רבי אמי נעקרה האבן ועמד במקומה וכו' דרך שירות בכך, או אין דרך שירות בכך, תיקו. והרמב"ם השמיט לבעי' זו מהלכה. וגם בזה עמד מרן הכס"מ. - ונראה לומר דסברת הרמב"ם דבאמת אם נתקלקל מקום אחד בעזרה, אפשר דהעזרה שוב אינה עושה פעולתה בפעולה לקדש מטעם דחשבינן להעזרה ככלי שרת, וכשאינה עושה תשמישה המיוחד, נתבטלה הקדושה ממנה. כדין כלי שרת, וכמבואר בפר"ג מפסוה"מ ה"כ. - ויש לעיין לפ"ז לפי מה שכתב הרמב"ם בפר"א מביהב"ח ה"י וז"ל ומרצפין את כל העזרה באבנים יקרות, ואם נעקרה אבן אעפ"י שהיא עומדת במקומה הואיל ונתקלקלה פסולה יעו"ש וא"כ יש לתמוה הרבה מאי מיבעי' הש"ס הכא אם דרך שירות בכך, וקשה הא כיון דבשביל נדנוד האבן נפסל המקום, וא"כ כש"כ באופן שנטול לגמרי האבן, דהמקום נפסל, וכן גם בהא דבעי הש"ס לענין נדנוד האבן קשה כיון דהמקום נפסל ופשיטא שאין בזה הדין הנאמר בקדשים אשר בעינן שיעשה מעין המלאכה המיוחדת, והן שלימין, כמבואר במשנה לקמן דף פ"ח, וברמב"ם פר"ג מפסוה"מ ה"כ, וע"כ דמפרש הרמב"ם סוגיא זו אליבא דר' יהודה דסבר דקדושת הרצפה יש לה גם כן קדושת כלי שרת לקדש, וא"כ כיון דקיי"ל דארעא מתהומא מקדש הרי זה לא חסר להעזרה עצם הקדושה גם להמקום הזה, ולהכי מיבעי' הש"ס אם דרך שירות בכך, או אין דרך שירות בכך, והיינו כיון דאין כאן חסרון בהקדושה,- אמנם לדידן דלא קיי"ל כר' יהודה אלא כרבנן כמבואר לקמן פ"ז א"כ בלא"ה אין כאן מקום לשאול אם דרך שירות בכך, כיון שע"כ המקום הזה בלא"ה פסול לעבודה, מטעם חסרון הקדושה. וכמש"נ. אמנם תמוה לפ"ז הא דכתב הרמב"ם בפר"ה מביאת מקדש הי"ט נתנדנדה אבן מאבני העזרה לא יעמוד עלי' בשעת עבודה עד שתחובר בארץ, ואם עבד עבודתו כשרה. הואיל ובמקומה עומדת יעוי"ש, וקשה כיון שהרמב"ם בעצמו פוסק לעיל בה' ביהב"ח דהמקום הזה פסול, וא"כ מדוע מכשיר העבודה בדיעבד, ואפשר דשאני הכא דלא הוי אלא נדנוד, דאין זה אלא נענוע, וכשר בדיעבד, מפני שעדיין אין כאן בזה פסול. והתם בה' ביהב"ח כתב שנעקרה אבן, ובאופן זה נעשה פסול ממש, וצ"ע. ובזה יובן לנו דברי הראב"ד שם דכתב וז"ל א"א עוד אמרו שאם נעקרה האבן ועמד הכהן ועבד במקומה (בגומא) אין דרך שירות בכך, ודבריו תמוהין הרבה שכתב הדבר בפשיטות, ובש"ס קאי בתיקו. - וכבר עמד מרן בכס"מ בזה שם בביאת מקדש. - אמנם לפי דברינו אפשר לומר דהראב"ד לא בא בהשגה על הרמב"ם בזה, רק כתב דלפי שיטת הרמב"ם ע"כ בנעקר האבן לגמרי שיש כאן פסול בהמקום הזה, כיון שנטול האבן לגמרי, וכיון שיש איסור