נזר הקודש - זבחים סד

מים בכלי שרת אחר, והיינו ע"כ שנטלו מן הכיור, והתוס' לשיטתם לקמן דמהני באופן זה, וא"כ באופן שהובררו המים האלה דוקא לעבודה דהרמת הדשן שוב אין כאן פסול. בענין קידוש ידים ורגלים במקדש. א דף כ"א ע"ב גופא אמר ר' יוסי בר"ח כל כיור שאין בו כדי לקדש ד' כהנים ממנו אין מקדשין בו וכו' מיתיבי כל הכלים מקדשין בין שיש בהן רביעית בין שאין בהן רביעית ובלבד שיהו כלי שרת אמר רב אדא בר אהבה (ולפי גירסת השיט"מ] בקודח בתוכו והא ממנו אמר רחמנא ירחצו לרבות כלי שרת וכו' מק"ו מכנו וכו' יעו"ש עי' פירש"י ותוס' בהא דקודח בתוכו, - והנה הרמב"ם בפר"ה מביאת מקדש הי"א כתב וז"ל ובכל כלי הקודש מקדישין בין שיש בהן רביעית ובין שאין בהן רביעית עכ"ל וכתב הראב"ד א"א ובקודח מתוכו יעוי"ש, והביאור בדבריו לפי מה דאיתא בסוגיא זו דלר' יוסי בר"ח דאמר דבעינן שיהי' הכיור שיעור מים לקדש ארבעה כהנים, ובכדי שלא תיקשה מהא דתניא כל הכלים וכו' דמקדשין גם מכלי שאין בו רביעית ההכרח לומר דמיירי שהכלי קודח מתוך הכיור. ודינו ככיור ממש. ועי"ז יושלם התנאי של השיעור בכדי לקדש ארבעה כהנים. ובזה שפיר כתב הראב"ד דאם אנו תופסין להלכה דמקדשין מכלי אף שאין בו רביעית ע"כ מיירי באופן שהכלי הקטן הזה קודח מתוך הכיור. - אבל לפ"ז תיקשה טובא על הרמב"ם, דכיון דפסק שם בהי"ג כר"י בר"ח דבעינן שיעור לקדש ד' כהנים, וא"כ גם הוא ע"כ מוכרח לומר דהא דקידוש יור"ג בכלי שאין בו רביעית, היינו בקודח מתוכו, וזהו כוונת הראב"ד בהשגה. ב הנה יש לעיין בעצם דין קידוש יור"ג לאיזה ענין הוא בא, אם הוא ענין טהרה. או שהוא ענין קדושה, ענין טהרה כיצד, היינו דכמו שמצינו שרבנן חשו לסתם ידים ואמרו שסתם ידים טמאות, כן באופן הזה ציותה התורה שתהיינה הידים טהורות ונקיות, ואמרה אשר מחויב הכהן העובד בקודש לרחוץ ידים ורגלים, וזהו ענין טהרה. ענין קדושה כיצד, היינו דהתורה לא חשה לנקיות ידים כלל, וגם אם היו הידים והרגלים טהורים ג"כ בעי קידוש ידים ורגלים מן הכיור, -ונפק"מ בין הטעמים לענין אם טבל הכהן במקוה במקום קידוש יו"ר, דאז הדין כך הוא, דאם כל עיקר הקידוש בא לתכלית הנקיון, דאז מהני גם טבילה, ואדרבה יותר עדיפא ג"כ, אמנם אם אמרינן שכל עיקר קידוש יו"ר הוא ענין קדושה ואינו ענין כלל לנקיון ולטהרה, א"כ מה מועיל הא דטבילה במקוה, והנה מבואר ביומא ל"ב דפריך שם ומה במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש יעוי"ש - ואם אמרינן שעיקר דין קידוש הוי ענין נקיות וטהרה א"כ אין זה ק"ו כלל דהלא אית לן לומר להיפוך אדרבה כיון שטעון טבילה א"כ אינו טעון קידוש, יען דכבר טהור הוא לגמרי מהטבילה, ומוכח לפ"ז דכל עיקר הקידוש לקדש בא היינו להוסיף קדושה על היו"ר ולא בשביל נקיות וטהרה בא. - ובתוספתא דמנחות פר"א דכהן גדול ביוהכ"פ שטבל ולא קידש יו"ר עבודתו פסולה יעוי"ש, והיינו כדברינו דהקידוש יו"ר לקדש בא דוקא, - ולפלא על החת"ס בחאו"ח סי' קע"ג שרוצה לומר דאינו מחויב מיתה אם טבל ולא קידש יו"ר יעוי"ש. - והביאור דלקדש היינו שצריך לקדש את ידיו ורגליו במים קדושים המקודשים בכלי שרת דוקא. ג ויש להבין עצם הדין דריבר"ח דסבר דבעינן בכיור כדי ארבעה כהנים לקדש ממנו יו"ר דהלא כל עיקר שיעור זה למה הוא בא דכיון דכל כלי שרת כשרים לקדש וגם כף כשרה לקדש ממנה, וא"כ אין יתרון לכיור משארי כלי שרת, ולא הוי הכיור מיוחד דוקא לזה כיון דגם שארי כלי שרת מקדשין, וא"כ אינו מובן למה נתנה התורה שיעור לכיור, וע"כ דריבר"ח סבר דיתרון יש לכיור על שארי כלי שרת, ולהכי שפיר הקפידה תורה שתהי' בכיור דוקא. וממילא בעינן שעור מיוחד, אבל גם זה אינו מובן כיון דכל עיקר המטרה של קידוש יו"ר הוא בכדי לקדש יו"ר לעבודה שיהיו מקודשין, וא"כ איזה הבדל יש בין כיור לשארי כלי שרת הא גם בשארי כלי שרת הוי המים קדושים, וא"כ למה בעינן דוקא כיור. ובהכרח צריך לומר דיש יתרון לכיור על שארי כלי שרת גם בעצם קדושתו לענין לקדש יו"ר, ולהכי בעינן דוקא כיור. וממילא בעינן דוקא שיעור מיוחד כמו שבעינן שיעור מיוחד לכל אחד ואחד בשיעורו. ואמר ריבר"ח דהשיעור המיוחד להכיור הוא אשר ארבעה כהנים יכולים לקדש יור"ג בבת אחת ד וביאור שיטת ריבר"ח דסבר דהכיור יש לו יתרון קדושה, היינו שקדושת קרבנות יש בהכיור. ולפי יתרון קדושת עבודה ועבודה לפי איכות הקרבתם וקדושתם, הנה קדושה כזו נמצא ג"כ במי הכיור, ומי הכיור מקדשין את היו"ר לפי האיכות של העבודה, והמים של הכיור המה כמו חומר היולי להקדושה ליתן קדושה על היו"ר לכל עבודה ועבודה כפי ערך קדושתה, וזהו ג"כ סברת ר"ח בר יוסף דסבר הכא בזבחים כ"א מי כיור נפסלין למתירין כמו המתירין, ולאברים כאברים, ורב חסדא סבר אף למתירין אינן נפסלין אלא בעמוד השחר כאברין יעו"ש והביאור בדבריהם כמו שכתבנו דרבי חייא בר יוסף סבר הסברא שכתבנו דהמי כיור יש להן הקדושה