נזר הקודש - זבחים סב

יעוי"ש, - ביאור הדברים דעל ביאה ריקנית מוזהר כל כהן שלא יכנס, ואיסורו באזהרה, כמבואר במנחות כ"ז וחידשו התוס' דאם נכנס ביאה ריקנית במחוסר בגדים חייב מיתה. - [ומיהו ממאי דאמר זבחים י"ט ב' דאי לאו לשרת הו"א דגם אל המזבח חייב בב"ר, והתם אין איסור ב"ר אלמא דיש מקום לאסור שלא רחוץ ידים אף מבלעדי איסור ב"ר, וא"כ לדעת ריצב"א דבאמת לשרת לא קאי אהיכל חייב משום שלא רחוץ ידים אף באין איסור ב"ר כגון שנכנס להיטב נרות ולא לבש אבנטו, ואבנטו בידו, ולבשו בהיכל ועבד, חייב משום שנכנס מחוסר בגדים, וכן אם הוא לבוש בגדיו ויש עליו חציצה צריך להסיר קדם שנכנס להיכל, וב"ר שהזכירו תו' אינו ביאת איסור אלא ריקנית מעבודה, ואפ"ה חייב. תדע שהרי ריצב"א מחייב אף בין אולם למזבח. כדמוכח בתוס'. דכל שעבר מזבח הוי בכלל כניסה אל אח"מ דכן משמע קרא בבאם וגו' או בגשתם וגו'. א"נ קבלה היתה בידם. והתם ליכא איסור ב"ר. ודין שלא רחוץ ידו"ר ומחוסר בגדים משמע לדעת ריצב"א דחד הוא דלשון התורה שוה בהן] ויש לעיין בכוונתם אם זה דוקא אז על שעת מילואים שהיתה המצוה ליכנס לאוהל מועד, [שו"ר דכל מעשה המלואים הי' פתח אה"מ היינו בחצר אה"מ שהוא במקום עזרה. אבל באה"מ לא נכנס רק משה בז' ימי המלואים לצורך הקמה, ואהרן ובניו לא היו כהנים עדיין. ואם הי' חסר את המכנסיים חייב משום מחוסר בגדים, אבל בעלמא לדורות אין הבדל בין אם נכנס ביאה ריקנית בבגדיו, בין אם נכנס מחוסר בגדים לא הוי יותר מאזהרה גרידא, א"ד שאף לדורות כן הוא, דבמחוסר בגדים חייב מיתה, אמנם מהא דהביאו התו' דאי' מהתוספתא דכלים תניא אמר שמעון הצנוע לפני ר"א אני נכנסתי בין האולם למזבח בלא רחוץ ידו"ר אמר לו מי חביב אתה או כה"ג שתק אמר לו בוש אתה לומר שכלבו של כה"ג יותר חביב ממך וכו' משמע שזהו הדין בלדורות ג"כ [וכ"מ בתו' סנהדדין פ"ג שסתרו פי' ריצב"א מברייתא דשם. וכן מבואר בר"ש פ"ק דכלים:

והנה בדרך אגב אני כותב בזה מה ששמעתי שמעתי מידי"ג הגאון בעל חזון איש שליט"א שאמר בשם אביו הגאון רש"י ז"ל במה שאמרו שם בתוספתא דכלבו של כה"ג חביב יותר ממנו, הכוונה בזה, דכלבו של כהן גדול כשיש משפט מיתה עליו צריך לדונו בבי"ד של סנהדרי גדולה, אז של כ"ג, או של ע"א, עי' סנהדרין ט"ז, - וכדין בהמתו של כהן גדול. - ואילו הכהן גדול בעצמו כשהלך לעבודת בלא רחוץ ידים ורגלים, שזהו הדין השייך להפרחי כהונה שמפצעין מחו בגזרין, בלא דין ומשפט, וזהו מהלמ"מ, כמו שמבואר בסנהדרין פ"א ע"ב וזהו שאמרו לו שכלבו של כה"ג חביב יותר ממך, היינו בעובדא הלזו -ודפח''ת תוס' ד''ה אי הכי דצפרא נמי, תימא מאי קושיא כיון דהוי במיתה אתי ק"ו מיושב. - הנה לפי מה שכתבנו לעיל ט"ז דמזה עצמה מדהוי במיתה מוכח דלא פסיל עבודה, יעוין שם, אמנם הכא הקשו שפיר כיון דחזינן דכל השנה הוי במיתה ופוסל גם עבודה, וא"כ הקשו שפיר, וזה ג"כ אין סברא לומר דגזיה"כ בכה"ג ביוהכ"פ, ולהקל עליו גם מדין כה"ד אמנם לפי ביאורו של השיט"מ דמפרש כוונת הש"ס דפריך דכיון דע"כ מצפרא הוא לאו דוקא, א"כ מיעוט דולבשם לאו דוקא, כמו כן לא יהי' דוקא מן האחריני יעוי"ש, ואתי שפיר דהמקשן ידע דצפרא מעכב, מכח הסברא, וגם ידע מכח הק"ו וכמו שכתבו התוס' ורק בא להוכיח מזה דע"כ הדרשא דולבשם לאו דוקא. דף כ' בעי אילפא לדברי האומר אין לינה מועלת בקידוש ידו"ר מי כיור מהו שיפסלו מי אמרינן דהני למאי לקידוש יור"ג, קידוש יור"ג גופייהו לא פסיל בהו לינה וכו' יעוי"ש - ויש לעיין לפי מה דקיי"ל דכ"ש מקדשין פסולין לכתחילה ליקרב. א"כ מדוע נפסלין המים בהכיור, והנה בכל הפסולין כבר עמדו התוס' לקמן פ"ז ד"ה כ"ש מדוע לא יעלו על המזבח, ותירצו דמיירי שהי' בכלי חול יעוי"ש והכא דהמים הם בהכיור שהוא כ"ש, א"כ היאך יפסלו בלינה. -וביותר תמוה דברי הרמב"ם שפסק בפר"ג מפסוה"מ הי"ט דכ"ש מקדשין דם הפסול לכתחילה ליקרב. ופסק בפר"ה מה' ביאת מקדש הי"ד דמי כיור נפסלין בלינה. - ועוד ק"ו הוא אם הכ"ש מקדשין פסולין פשיטא שיש כח להכ"ש לעכב הפסול שלא יחול, כמו הכא בהאי כיור שלא תהא הפסול לינה על המים. ונראה דהכא ל"ש הדין דכ"ש מקדש פסולין כיון דבזה הדין דנפסל בלינה, ביאור הדברים דכיון דאמרה תורה דקדשים נפסלין בלינה, ודין כולל הוא בכל הקדשים, וא"כ ע"כ הביאור בזה באותן הקדשים שהם עשוין כדרכן וכהלכה, וא"כ ע"כ יש בזה גם דברים הלחים אשר המה מונחים בכ"ש, וגם בהכלים המיוחדים להם ובזה אמרה תורה דנפסל בלינה, וא"כ לא שייך בזה לומר דהכ"ש תתקדש, כיון דבזה הדין כן דתופסל בלינה, ואין יתרון להכלי שרת על הקדושה, והקדש שבתוכה, והוי הכלי שרת והדבר הקדוש אשר בה דבר אחד ממש. - ובזה אתי שפיר גם בסוכה נ' יעו""ש. וע"כ הא דכלי שרת מקדשין פסולין, היינו באופן שאין הפסול בא מחמת כלי שרת בעצמותה, כגון הכלי שרת מקדשת ליקרב פסול יוצא וכדומה, וכמו בהא דבפר"ג דפסוה"מ דהפסול הוא מטעם אחר, כמבואר שם, ואין הכלי זה בעצמותה סיבת הפסול, - ולפ"ז לא יצוייר בדם הנפסל מטעם לינה שהוקדש בכ"ש ליקרב. [וכנראה שזהו גם כוונת הצ"ק שם בתוס' שאינו גורס הא דלן דמה, ואין הספר צ"ק תח"י] ולפ"ז שפיר בעי אילפא הכא אם מי כיור נפסלין בלינה, והרמב"ם פוסק דיש בזה פסול לינה. שם אמר ר' יוחנן קידש ידיו ורגליו לתרומת הדשן למחר אינו צריך לקדש שכבר קידש מתחילת עבודה, למאן אי לרבי הא אמר פסלה לינה אי לראב"ש