נזר הקודש - זבחים סא

לומר הסוגיא דאיכא דין דהבג"כ שהקפידה תורה שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבשרו. ומזה ידענו שהתורה אמרה כי על מקום התפילין ילבש הבג"כ, והיינו שיסיר מזה המקום התפילין. ומעכשיו יש לחקור ולדון דאפשר דהוי התפילין בעצמותן ייתור בגדים, וממילא אין להניח של יד אפילו על הכתונת מטעם ייתור בגדים, וזהו כוונת המקשן דפריך אפילו של ראש נמי, והיינו שיש בזה משום ייתור בגדים, ומשני שם דהבגדי כהונה בראש אינם באים להפקיע מצוה דתפילין משום שיש מקום לשניהם, והיינו דהתפילין של ראש אינה באה במקום בגד"כ, ושפיר אפשר לומד דהתורה לא באה להפקיע מצות תפילין של ראש, אלא כונת התורה שילבוש הכהן בגדי כהונה באופן שהמה הבגדים יהי' בהוספה על התפילין ש"ר שהי' לבוש זה תיכף משנעשה בר חיוב במצוה, ולפ"ז אין לגו הוכחה לומר שיפסול חציצה בתפילין אמנם תמוה מדוע תשתנה מצוה זו דתפילין ממצות סמיכה שבקרבן דמבואר במנחות צ"ג דחציצה מעכבת, אע"ג דכתיב וסמך ידו על ראש, ויש לדרוש על בסמוך, ומכ"ז חציצה מעכבת, ואין זה ענין להא דמנחות צ"ח לרבי דסבר על בסמוך, דשאני התם דהוי מין במינו, -וכן מצאתי בב"ח שכתב דהרשב"א והר"ן והריב"ש סברי דגם בשל יד חציצה פוסלת. - לכן נראה שדינו של המג"א בדבר החציצה צ"ע למעשה, וגם מדברי הרא"ש בה' תפילין סי' י"ח משמע גם כן דחציצה פוסלת בשל יד, ולכן יש להחמיר. ע"ב אי כתיב בבואם ולא כתיב בגשתם הו"א אפילו אביאה ריקנית וכו' - ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' במנחות כ"ז דמותר לכנס להשתחוות בפנים, וכן כתבו בשלהי חגיגה בהא דהזהרו שלא תגעו בשולחן היאך הדין אם צריך לזה קידוש ידו"ר. -והנה דעת הרמב"ם בפר"ב מה' ביאת מקדש דאסור ולוקה וכן מבואר בחינוך מצוה קפ"ב, אבל לשיטת התו' יש לעיין בדבר הקידוש ידו"ר, וצ"ע. והנה לשיטת הרמב"ם והרא"ה דלוקה אביאה ריקנית בהיכל, א"כ היאך אפשר לומר הכא דהו"א אפילו בביאה ריקנית טעון קידוש יו"ר, כיון שלוקה אכניסתו, וע"כ יפרשו אביאה ריקנית במקום שמותר, היינו בעזרה, וא"כ תמוה מניין להתוס' סנהדרין פ"ג ד''ה ולא משום טומאה, להוכיח דמותר, והנה לשיטת התוס' במנחות שם דבנכנס להשתחווי' לא שייך משום ביאה ריקנית, והקשה בזה בשו"א לחגיגה כ"ו ע"ב דא"כ מאי פריך הש"ס שם מבית לפרוכת היכל מחייב, מבית לפרוכת מבעי'. ואי ביאה לצורך השתחוי' שרי א"כ שפיר איצטרך קרא לאסור מבית לפרוכת אפי' לצורך השתחוי'. דפשיטא דשם אפי' ביאה כזו אסורה, דהא אין נכנס לשם אלא כה"ג ביוה"כ בשעת העבודה יעוי"ש והנה עיקר דברי הטו"א שם לחלוק על פרש"י דפי' מב"ל מבעיא היינו משום שכבר נתחייב מלקות בבאו להיכל. דלפרש"י קשה נימא דבא לאסור בנכנס להיכל להטיב הגרות וכיו"ב, ולפיכך פי' דמב"ל מבעיא היינו דודאי אל הקדש כולל גם ביאת מב"ל. ומיהו קשה דמאין פסיקא לן, דלמא כל הקדש חד הוא ועיקר האיסור על הכניסה. וכל שנכנס שוב אין כאן איסור ביאה שהרי כבר בא, וכ"נ באמת לרבנן דאמרי מב"ל ואל פה"כ במיתה אם נכנס מב"ל בהיתר כגון לתקן ולהוציא את הטומאה, או בשוגג, ואח"כ נכנס אל פה"כ אינו חייב דכיון דפה"כ ומב"ל חד איסורא כחדא כניסה היא. תדע דאם איתא דלרבנן הכניסה מק"ק אל פה"כ חשיבא כניסה חדשה, א"כ מאי פריך ר"י לרבנן לכתוב מב"ל אל פה"כ מבעיא. הא צריך קרא למחשב פה"כ למקום בפ"ע למחשב לי' כניסה חדשה, ולדעת הטו"א צ"ל דגם בלא קרא שפיר שמעינן כן וזה דבר שא"א דבשלמא היכל וק"ק ב' קדושות הן וכדתנן בריש כלים בעשר קדושות, אבל פה"כ לא מצינו עדיין שהוא מקודש וענין הזאות י"ל הוא דין מיוחד כמו שנתיחד מקומות מעלה ומטה במזבח] יותר ובעשר קדושות לא חשיב לי'. ולפיכך נראה ליישב פרש"י וס"ל לגמ' דכל השוין באיסורן חד הוא לענין דין כניסה, ולפיכך לרבנן אם נכנס בהיכל בהיתר ונכנס לק"ק חייב, ואם נכנס מב"ל בהיתר ומשם אל פה"כ פטור ולר"י אם נכנס בהיכל בהיתר ומשם למב"ל באיסור פטור, ואם נכנס למב"ל בהיתר, ומשום אל פה"כ באיסור חייב והנה נראה דאף לר"י דק"ק באזהרה אין נכנסין להשתחוות, דכן קבלו חז"ל או הכריעו ברוח קדשם דדי לעבד שישתחוה בהיכל ולא יכנס לפני ולפנים, והלכך אם נכנס להיכל להשתחוות שפיר עביד והוי כנכנס לעבודה, אבל הכניסה לפני ולפנים, להשתחוות אין כניסה זו כדאית. וממילא אינה מצילתו מאיסור ביאה ריקנית. והלכך אם נכנס להיכל ע"מ לכנוס לק"ק ולהשתחוות שם כל הכניסה היא באיסור ואם נכנס בהיתר להיכל ומשם לק"ק להשתחוות הוי כנכנס ביאה ריקנית ולר"י פטור אף ממלקות מפני שכבר נכנס בהיכל בהיתר. וחדא כגיסה היא, ולרבנן חייב מיתה דכניסה חדשה מקרי כניסתו לק"ק וזכינו בזה לישב פירש"י ולישב קו' הטו"א] ויש לעיין לשיטת התוס' אם זר מותר ליכנס ביאה ריקנית עבור השתתואה. - וכבר הסתפק בזה המנ"ח מצוה קפ"ד.- ויש להעיר מהא דמבואר בתוס' ישנים ביומא כ"ד ד"ה לאתויי שבע הזאות, והקשו דליחייב משום ביאה ריקנית, ומדלא תירצו שנכנס להשתתואה, משמע שליתא דין זה בזר, וצ"ע. ואנה שם ביומא ה' ע"ב בתוד"ה להביא את המכנסים כתבו, מכאן קשה וכו' ותירץ ריצב"א דמיתה דגבי מכנסיים איצטרך לחייב אפילו בביאה ריקנית אאהל מועד מי שנכנס מחוסר בגדים כדכתיב (שמות כח) והיו על אהרן ועל בניו בבואם אל אהל מועד. יעוי"ש