נזר הקודש - זבחים ו

את החיוב מצוה שהתחייב את עצמו מבראשונה, כיון דאין תשלומין לנדבה, ורק מצוה אחרת תהי', וממילא לא שייך לומר דין הבאה דאחר, - וזהו כוונת הראשונים, דכיון דאין חיוב אחריות, שוב ליתא בתקנה של תשלומין, - ומצוה זו אזדא לה ונפקעת, - וא"כ תצא מזה שאין בעלים לקרבן זה, והרי הוא כמו קרבן של גבוה לחודיא. ה המל"מ בפר"ז מחובל ומזיק הקשה מדוע נקט התנא בגיטין נ"ה הכהנים שפגלו במקדש וכו' ולא נקט שינוי קודש דגם כן מחויבים הבעלים באחר, - וכתב לתרץ דאפשר דדוקא נתפגל שהקרבן נפסל חייב לשלם אף בנדבה, אבל במחשבה דשלא לשמו שהקרבן כשר, אינו חייב לשלם שהרי כבר הביא דורון, והביא ראי' לזה מפרק מרובה דף ע"ח באומר הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מצי פטר נפשי' בכבש, ולא מצי אמר בעל הקרבן אנא למצוה מן המובחר בעינא, דלפי"ז מבואר דטענת דמן המובחר אינה טענה להתחייב עבור זה ממון, ה"ג לא מתחייב הכהן בנדבה משום שחיטה דשלא לשמו, כיון שעכ"פ הביא דורון שכיון שהקרבן כשר עכת"ד מבואר מדבריו דמפרש דלהכי נקט התנא פיגול מטעם דזה יצוייר אף בקרבן דנדבה, משא"כ בשלא לשמו דליתא תשלומין בנדבה, דכיון דהקרבן כשר נתמלא רצון הבעלים ומטרתו, - מבואר ע"כ דעתו של המל"מ דבקרבן נדבה אינם מפסידים הבעלים מאומה, - וע"כ דהוי הקרבן נדבת הבעלים ממש, דאל"כ אין דמיון להא דב"ק שם משום דשאני התם דהכבש עכ"פ מכפר כמו שור, - וע"כ דסבר המל"מ דהכא גם כן בקרבן נדבה הוי כפרה מעליא, רק חסרון מובחר, וזו אינה טענה, וממילא לפי"ז גם בקרבן של נדר הנעשה שלא לשמו אף שאינו עולה לחובה, ומחויבים הבעלים להביא אחר, ואמרה תורה שהקרבן הזה נחשב לנדבה, - הוי הביאור בזה דנחשב כאילו הביאו הבעלים נדבה אבל עכ"פ הוי נדבת הבעלים, וגם מתכפרין הבעלים בו כדין קרבן נדבה ממש. ו והנה לדעתי נראה כמו שכתבנו לעיל דבאמת גם בנדבה אינה נדבת הבעלים, והרי הוא קרבן גבוה, ואינו פועל מאומה בכפרה על הבעלים, - וגם דברי רש"י והר"פ מתפרשין היטב כמו שכתבנו, - ומ"מ לא תיקשה מדוע לא נקט התנא הכהנים ששחטו שלא לשמן דחייבין לשלם, - משום דאפשר לומר דאעפ"י דחייבים הבעלים באחר, מ"מ לא הוי בזה היזק ממון להבעלים, - ומטעם דיש כאן הרווחת המצוה של הקרבת הקרבן, דע"כ המצוה תמיד היא מצות הבעלים כיון שממונו הוא, ועל ידו בא קרבן זה להקדש ואף אם נעשה נדבה, אבל הזכות של הנדבה הלזו הוא זכותם של בעלים, ושכר מצוה בידו, - ובאופן זה לא מצינו שחייבה תורה לשלם מפני שעל ידו ופשיעתו הביא את חברו שיעשה מצוה גדולה כזו שיוקרב קרבן משלו, - ואין זה בכלל נזקין שחייבה תורה - ובעיקר הענין יבואר לקמן בעז''הי ז והנה אם נחליט דבאופן דשלא לשמו לא נחשב קרבן הבעלים כלל, - יש לבאר וליישב מה שמקשים בהא דהכשר הקרבן בשינוי קודש, אם אמרינן הני כהני שלוחי דידן נינהו לימא לי' לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, דהרי כששינה העובד הרי"ז ביטל השליחות, - וכמו דפריך הש"ס בנדרים ל"ו לענין פיגול, והתם משני הש"ס דרבתה תורה יעוי"ש ומדוע לא חש הש"ס לפרוך משינוי קודש, ולהוכיח מזה דהני כהני שלוחי דרחמנא נינהו, דאל"כ היאך כשר הקרבן בלא שליחות. - ולפי מה שכתבנו אתי שפיר, ולא דמי לפיגול, דבעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול, וכל הפרטים הנדרשים לקרבן כשר, כן נדרש גם לפיגול, וממילא אם אמרינן דהני כהני שלוחי דידן נינהו, ובעינן שליחות לקרבן כשר, כן בעינן שליחות גם לפיגול, ואם נתבטלה השליחות דהבעלים מהקרבן ע"י מחשבת פיגול, ממילא חסר כאן כהרצאת כשר, - וזהו כוונת הגמ' שם בנדרים, - משא"כ הכא בשינוי קודש דשלא לשמו לפי מה שביארנו, דע"י שינוי זה נעשה הקרבן בלא בעלים, והרי"ז כקרבן של גבוה, ולא בעינן בזה שליחות של הבעלים, כיון שאין שייכות בעלים לקרבן זה. ה אלא שלו עלו לבעלים לשם חובה. ופירש''י וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, - והיינו מטעם חיוב אחריות, וכן פירש הר"פ, הובא בשיט"מ,ויש לעיין לר' שמעון דסבר דחיוב אחריות ליתא רק עד הבאה לעזרה כמבואר מעילה י"ט, וא"כ ליתא חיוב אחריות בהא דשינוי קודש הנעשה בעזרה, ודוחק לומר דסתם משנה זו דלא כר' שמעון, ועוד מדוע לא פריך הגמ' לימא מתניתין דלא כר"ש, כמו שפריך הש"ס ריש מנחות בדבר שלא לשמה.- ונראה דכיון דע"כ דעת הנודר לפי כונת התורה, וא"כ הרי"ז כאילו התנה מראש והתחייב עצמו בזה דאם תיעשה הקרבן בשינוי קודש שאז תהי' קרבן זה נדבה, והר"ז כאילו התחייב עצמו להביא קרבן אחר, ואין זה ענין לחיוב אחריות דעלמא, השייך להבאת קרבן לענין נאבד וכדומה, והיינו שנאבד הקרבן, דאז אין אחריות הקרבן על הבעלים, אחרי שהביאו לעזרה, - משא"כ הכא דבאמת בא הקרבן לידי הקרבה, רק לא השלים חובתו, ואמרה תורה דהקרבן כשר והבעלים מחויבים להביא עוד קרבן, ע"כ הביאור בזה דבאופן זה מחויב בשתי קרבנות, דע"כ זכות יש להבעלים גם בקרבן זה הנקרב שלא לשמו, ואעפ"י שהקרבן נחשב לגבוה, אבל ע"כ כיון שהקרבן נקרב בממון של זה, - להכי נחשבים שתי הקרבות לקרבן ארוך,- היינו הקרבן הנקרב הזה שבא בנדבה עם הקרבן החובה שיבוא אחריו לשלם עבור החובה - ובאמת סדר עבודה כן, ובזה התחייב בראשונה, - ולכן גם ר' שמעון מודה הכא דמחויב להביא אחד. - והא דאינו