נזר הקודש - זבחים ה

נזר הקודש מסכת זבחים. בדין שלא לשמה בקדשים. א תנן בריש זבחים כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה וכו' - ויש לעיין אם במחשבה זו דשלא לשמה דהקרבן לא נפסל אלא שאינו עולה לחובה. אם יש בזה איסור תורה עבור שינוי המחשבה, אם הוא בכלל איסור .לא יחשב", ויהי' לוקה ג"כ למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כדאיתא לקמן כ"ט ע"ב. - והנה מדברי הרמב"ם פרי"ח מפסוה"מ משמע שאיסור לא יחשב הוא באופן שמפסיד קדשים במחשבתו, והכא שאין הפסד קדשים במחשבתו כיון שהקרבן כשר, וא"כ ליתא בזה איסור לא יחשב. - אמנם מלשון רש"י בד"ה ונדבה משמע שגם באופן דלא נפסל הקרבן איתא בלא יחשב יעו"ש - ובתוס, לקמן ד' ד"ה וישנן, כתבו דמקרא דמוצא שפתיך נפקא איסור דשינוי קודש, משמע מזה דאיכא איסור תורה, אבל ליתא באיסור דלא יחשב. ב והנה אם נאמר דיש איסור לא יחשב גם במחשבה דשלא לשמו, וכמו שכתבנו לפירש"י - יש לישב הא דהקשו התוס' לקמן ז' בהא דפריק שם הגמ' אימא היכא דשחט שלא לשמה לפסלו, והלא מהיכי תיתי לפסלו הא לא שנה הכתוב לעכב יעוי"ש, ולפי דברי רש"י שיש בזה לא יחשב, וא"כ ע"כ איכא כאן עבירת ל"ת, ובל"ת לא בעינן שנה הכתוב עליו לעכב כמו"ש הריטב"א בחידושיו ליומא נ"ג - אבל התוס' הקשו שפיר משום דלשיטתם לא הוי בזה אלא איסור עשה, ומצאתי בחת"ס החו"מ בהשמטות תשובה ר"ד, דהגאון השואל נחית לקושית התוס' ליישב לפי דברי הריטב"א יעו"ש- ולפלא שלא נחתו הגאונים להא דרש"י ותוס' שכתבנו, - עוד יבואר בענין זה להלן. ג אלא שלא עלו לבעלים בשם חובה, - ומבואר בגמ' דהאי קרבן הוי קרבן נדבה, - ויש לעיין אם הקרבן נדבה הזה נחשב עבור הבעלים, והיינו נדבת הבעלים, - א"ד דנחשב הקרבן לגבוה, ואין להבעלים שום שייכות בו - והנה מפירש"י שפירש וצריך להביא אחר לחובתו או לנדרו, משמע שזה תלוי בחיוב אחריות, וכן מבואר בשיט"מ בשם הר"פ - ומטעם זה אם הקרבן הוי נדבה בראשונה אין צריך להביא אחר בנשחט שלא לשמו, - אמנם לכאורה אם אמרינן דהקרבן הזה שנעשה נדבה, אינה נחשבת נדבת הבעלים להיות קרבן שלו של הבעלים, א"כ גם בקרבן נדבה, אף שאין חיוב אחריות בו. - אמנם נפק"מ לענין קיום המצוה של הקרבה, והנה האי גברא שרוצה לעשות מצוה דהקרבת הקרבן דנדבה, וכשחסר לו מצוה זו דהקרבה, הרי לא נשלם רצונו, - אצל אם אמרינן דהקרבן נדבה נחשב עבורו לקיום המצוה, ממילא נשלם רצונו, מכל וכל, ויש בזה קיום מצוה שלו ממש, - ונפק"מ גם לענין כפרה כגון עולה המכפרת על עשה, - דאם אמרינן דנדבה זו הנעשית בשינוי קודש הוי נדבת הבעלים ממילא נתכפר על העשה,- ואם אינה נדבת הבעלים ממילא לא נתכפר כלל, - וממילא יש מקום לומר דגם בנדבה יביא קרבן אחר למען השלים רצונו בדבר קיום מצות הקרבה, - וגם יתכפר על חיוב עשה. ד והנה לכאורה מדברי רש"י והר"פ שכתבו דעיקר חיוב הבאה של קרבן אחר הוא מטעם חיוב אחריות לחודיא. - ולא נחתו לזה מטעם קיום המצוה של הקרבת הקרבן בעצמו, וגם לענין כפרה, - משמע דבקרבן נדבה יוצא גם בזה עצמו, וע"כ הטעם בזה דכיון דאמרה תורה דהקרבן הזה הנעשה בהשינוי קודש הוי נדבה, א"כ בקרבן נדבה עצמה נתמלא כוונת התורה בשלימות כיון דבאמת נדבה היא. - וממילא יש כאן כפרה להבעלים גם כן כמו שמכפר שאר קרבן נדבה. - אבל לאחר העיון ליתא דע"כ גם אם אמרינן דלא קיים מצוה של הקרבת הקרבן נדבה הזה הנעשה בשינוי קודש, - אמנם לא שייך לומר בזה להביא אחד, מטעם דלא יכול למלא את