נזר הקודש - זבחים נט

דבר אתי, כמבואר הכא בסוגיא, ולדידי קשה טובא לשיטת היש מפרשים שהביא רש"י דילבש בא להורות דבעינן בהרמת הדשן לחיובא בגדים פחותים, א"כ למאי איצטרך קרא דבגדים אחרים בהא דהוצאת הדשן להורות לבגדים פחותים, פשיטא דאטו עדיפא הא דהוצאת הדשן מהא דהרמת הדשן, ואם בהרמה בעינן לחיובא בגדים פחותים פשיטא דבעינן בגדים פחותים להוצאת הדשן, וצע"ג כתב הרמב"ם בפר"ב מתמו"מ ה"י וז"ל הרמת הדשן מעל המזבח בכל יום מצות עשה שנאמר והרים את הדשן וכו' ובגדי כהונה שתורם בהן הדשן יהיו פחותין מן הבגדים שמשמש בהם בשאר עבודות שנאמר ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והרים את הדשן, אינו אומר אחרים שיהיו בגדי חול אלא שיהיו פחותין מן הראשונים, -ודבריו תמוהים הרבה, א. דהאי קרא שהביא הרמב"ם בהוצאה כתיב ולא בהרמה, וא"כ מניין לרבינו שגם בהרמה המצוה בתחילה בבגדים פחותים, ב. שמשוה הרמה להוצאה, ובש"ס מבואר דפליגי בזה ר' יוחנן ור"ל, ור"י סבר דהרמה עבודה היא ככל עבודות, ות"ק ור"א בהוצאה פליגי ולא בהרמה, ג. דלשיטת רבינו דיליף לבגדים פחותים להרמה מהא דכתיב בגדים אחרים, א"כ למאי איצטרך ילבש לרבות את השחקים כמו שדרש רבי. - והנה מרן הכס"מ כתב דסבר רבינו כשיטת ואני שמעתי שהביא רש"י, וכן שיטת הריטב"א פר"ק דיומא, דמפרשי ילבש לחיובא דבעינן דוקא בגדים פחותים ופירש מרן דכיון דמרבה מילבש בגדים פחותים להרמה להכי כי כתיב ולבש בגדים אחרים, לאו אהוצאת הדשן לחודיא קאי, אלא אף אהרמה וכו' יעו"ש ובלח"מ מפרש גם כן הכי יעו"ש, -ולפ"ז סבר הרמב"ם דלרבות משוחקים לכל עבודות לא בעינן קרא, וכמו שמבאר הלח"מ. וקרא דילבש אתי לחיובא בהרמה לבגדים פחותים. - אבל קשה דלפי דברי מרן שפירש דסבר הרמב"ם דלאחר ש שאמרה תורה דילבש בגדים פחותים להרמה להכי ע"כ בגדים אחרים דכתיב בהוצאה קאי גם על הרמה. וכמאן דכתיב בהדיא בהרמה דמיא. הא חזינן בהדיא דע"כ אין לומר כן מהא דחזינן לר' אליעזר דדריש מאחרים לרבות בעלי מומין להוצאה כמבואר ביומא שם,- ור"א ע"כ לא סבר דהאי אחרים דכתיב הכא כמאן דכתיב בהרמה דמיא, והרי זה כמאן דכתיב "אחרים והרים" וכמ"ש הרמב"ם- אעפ"י שע"כ נם ר"א סבר דמצוה בבגדים פחותים בהרמה, אם לא שנדחוק דר"א דריש ילבש כר' יהודה או כר' דוסא. - ועוד תיקשה דאם שיטת הרמב"ם כאני שמעתי שברש"י וכשיטת הריטב"א שהביא מרן, א"כ תיקשה גם עליו למה איצטרך קרא בגדים אחרים" לומר דבעינן בהוצאה בגדים פחותים, פשיטא דודאי לא עדיפא מהרמה, ובודאי דטעונה בגדים פחותים, וכמו שכתבנו לעיל בקושיא, ואפשר לומר דבאמת סבר הרמב"ם דהקרא דילבש אתי לדרשא אחרת, ואפשר שסבר כר' יהודה וסבר הרמב"ם דרבי לא השיב אלא את דברי ר' דוסא, ודברי ר' יהודה שפיר מתקיימים דאתי לרבות מצנפת ואבנט להרמה, - והא דכתב הרמב"ם בכלי המקדש ושחקים כשרים, שפיר יש לומר דנם בלא קרא יש ללמוד כן. וכמ"ש הלח"מ.- אמנם סבר דהרמה והוצאה מצוה חדא היא, ולא נגמר מצות הרמה עד שיוציא גם דשן לחוץ, ואעפ"י שע"כ אין לדמות הרמה להוצאה, דהרי הרמה הוי עבודה, והוצאה לא הוי עבודה כמבואר ברמב"ם. זה לא קשה דמצינו גם בהטבת הנרות דסבר הרמב"ם דהטבה עם ההדלקה הוי מצוה חדא, אעפ"י שהדלקה לאו עבודה היא, ומותר גם בזר, והכא בהרמה סבר הרמב"ם דהרמה לא נגמרה מצותה עד שיוציא גם לחוץ, ומטעם זה סבר הרמב"ם דגם הוצאה מצותה בכל יום בחיוב, וכיון שכן סבר הרמב"ם דבין מה שכתוב בהרמה, ובין מה שכתוב בהוצאה דין אחד להם. - ומפרש הרמב"ם הא דאיתא בסוגיא דר' יוחנן מפרש דרק בהאי דהוצאה פליגי, ובהרמה לא פליגי, והיינו דבהרמה כו"ע סברי עבודה היא, ובהוצאה פליגי היינו בזה פליגי דת"ק סבר דהוצאה אעפ"י שלאו עבודה היא, מ"מ כל דיני עבודה עלי' וכל מה שכתוב בהרמה איתא גם בהוצאה. אעפ"י שלאו עבודה היא לענין חילול ע"י פסולים, וכמו שכתבנו לעיל. ור"א סבר הוצאה לאו עבודה היא, היינו שגם דיני עבודה לא הוי עלי', ומותרת בבע"מ, וכמו שפסק הרמב"ם, כמבואר בפר"ב מתו"מ הט"ו, א"כ סבר דבכל הפרטים הכתובים בין בזה ובין בזה הרי זה כאילו הכל כתובים בכל אחד. ולכן כיון שע"כ הא דבגדים אחרים הכתוב בהוצאה, הרי הוא כאילו כתוב בהרמה, וזהו שכתב הרמב"ם בדין הרמה הא דבגדים אחרים פחותין, ולא כתב זה בהוצאה מפני דכייל לה הרמב"ם במצוה חדא. והריטב"א כתב בשיטת רש"י דסבר ילבש לרבות דגם למצוה לא בעינן חדשים, במצוה דהרמה יעוי"ש, נמצא מפרש דילבש לגופי' איצטרך גבי הרמה, ואילו שם בסוגיא דיומא מבואר דמפרש רש"י דקרא אתי לכל עבודות, וכמש"נ, וצ"ע. דף י"ט ע"א בעי ר' זירא תפילין מהו שיחוצו, ופירש"י משום ייתור בגדים. - נראה הביאור בזה, דאעפ"י שכבר אמרו לעיל דבמקום בגדים אפילו נימא אחת חוצצת, וא"כ מה שייך למיבעי' בתפילין לענין ייתור בגדים כיון דחוצץ, ולפי מה שסבר דגם בשל יד קמבעי' אעפ"י שהוא במקום בגדים ויש כאן חציצה בלא"ה, אמנם כיון שע"כ אם אמרינן דהתורה לא הקפידה במצות תפילין מהכהנים העובדים העוסקים בעבודה, א"כ שפיר אפשר לומר דכן גזרה תורה בלבישה דבגדי כהונה, שיבוא בתור הוספה על מצות תפילין, אשר כל אדם מחויב בה. ואין כאן גם תורת חציצה, אמנם בקפידא דייתור בגדים, אפשר דגם תפילין הוי ייתור בגדים, ואח"כ כשפשט הש"ס דבתפילין של יד הוי חציצה, ממילא הוי