נזר הקודש - זבחים נז

מלובשים בגדי כהונה, ולפי דברי המל"מ בספר דרך מצותיך ה"נ מסתפק אם יש בנשים, דהיינו בנות אהרן, איסור זרות, - והיינו דאפשר דליתא בבנות אהרן אלא איסור לאו הבא מכלל עשה, יעוי"ש, - והנה יש לעיין לפ"ז מאי פריך הש"ס והא מהכא נפקא מהתם נפקא, והא איכא חידוש גדול בלימוד דאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, ללמדנו דיש חיוב מיתה לבנות אהרן כשעבדו עבודה במחוסרי בגדים, מטעם דבזה המה זרים, דאילו מהתם מהלימוד דשתויי יין אין לחייבם מיתה מטעם מחוסרי בגדים כיון דלאו בת עבודה נינהו בלא"ה, ומהכא ילפינן מיתה מטעם זרות - ואפשר דכוונת הש"ס להקשות דלא בעינן ללמוד חילול עבודה מהכא, וכמו שכתבנו לעיל, - אבל לפ"ז יש ליישב קושית הרב ר' יעקב שבתוס' כפשוטו, והיינו דאעפ"י שכבר כתיב חיוב מיתה למחוסר בגדים, הנה בזה מלמדנו הקרא דיש איסור זרות במחוסרי בגדים, ונפק"מ לענין בנות אהרן וכמש"נ. ובדרך אגב ראיתי להעיר מה שמסופק אנכי בהדין דשתויי יין דחייבי מיתה נינהו בעבודה במקדש, - אם החיוב מטעם הכניסה דבפנים, ועבודה היא תנאי להחיוב. - עפ"י הסוגיא דב"מ צ"א. - א"ד דהעבודה הוי עיקר החיוב. והכניסה דפנים לא הוי תנאי להחיוב- ונפק"מ בשהי' עומד בחוץ והיפך בצינורא ע"ג המזבח, אם חייב מיתה. וצ"ע. תוד"ה הג"ה כהן גדול שלבש וכו' - וי"ל דכה"ג נתמנה לעבודתו בפה ומסתלק בפה וכו' - וראה בביאור דבריהם דכיון דהרשות ביד המלך והבי"ד של כהנים לסלקו לגמרי מכהונה גדולה, ואז מעיקר הדין נסתלקה ממנו קדושת כהונה גדולה, והרי הוא כהן הדיוט, ויכול לשמש בארבעה בגדים מעיקר הדין, ועל זה אמרו שאסור לשמש בארבעה בגדים משום מעלין בקודש ולא מורידין. ובעיקר הענין דפלוגתא דתנאי בדין דכהן ש שעבר, - מבואר דקמן בדף מ"ה. ע"ב אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלין כשרין מסולקין פסולין וכו' רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין, - והנה נראה ביאור הפלוגתא במרושלין כך הוא, דהנה במסולקין יש לפסול מטעם חסרון הבגד, והיינו דכיון דאינו מכסה את הגוף בשלימות, וא"כ הרי יש כאן פסול הא דחסר, והרי זה כחסרון בגד ממש, אמנם במרושלין שהבגד ארוך יותר מדאי, גם כן פליגי בענין חסר, והיינו דסבר רב דכיון שהבגד אינו משלים למדת האדם הכהן העובד הרי זה לא נחשב לבגד שלו, וממילא חסר לו הבגד שלו, ושמואל לא דן בזה תורת חסר כיון שעכ"פ הבגד מכסה את גופו. - ולפ"ז יש להבין הא דכתבו התוס' בשם רש"י דכל עיקר דאמרה תורה מדו כמדתו, אינו לעכב, אלא למצוה גרידא, וזהו סברת מאן דמכשיר מסולקין, אבל תמוה סברת רב דפוסל גם במרושלין, היינו אם אין לנו לפסול, רק מטעם הא דכתיב מדו כמדתו, וזה אינו אלא למצוה ודוחק לומר דבזה גופא פליגי.- ואפשר לומר דכונת התוס' בשם רש"י היינו למאן דמכשיר אף מסולקין וא"כ ע"כ סבר דאין לדון כלל תורת חסר בדבר הבגדים, והיינו שלא הקפידה תורה בדבר תמונת הבגדים למדתו של הכהן העובד, וא"כ הא דכתיב מדו כמדתו, ע"כ למצוה גרידא משא"כ רב ושמואל ע"כ סברי דכיון שאמרה תורה מדו כמדתו, היינו שהקפידה תורה על תמונת הבגד, ובהשתנות הבגד יש לדון בזה בתורת חסר. וכמו שביארנו. שם מקורעין וכו' פסולין פירש"י מטעם דלאו בגד הוא הראוי לעבודה, דלכבוד ולתפארת בעינן ומפרש בשיט"מ דלתפארת משמע בגד הראוי, וגם מורה עיכובא, - ובאמת אפשר לפרש הטעם משום חסר. דכיון דקרוע הוא הרי חסר מעט, ואינו מכסה במקום הקרע, ומצאתי שהרמב"ן בהשגות מצוה קס"ג מפרש כן, ואפשר שרש"י פירש כן למ"ד דגם מסולקין כשרין, וא"כ אינו פוסל תמונת הבגד, אף באופן שחסר מן הבגד, וא"כ מה לי חסר במקום זה, או במקום אחר בהבגד, להכי פירש"י דבזה כו"ע מודו, והיינו דנתמעטו משום הא דבעינן לכבוד לתפארת. ודברי הרמב"ם תמוה בפסקיו, דבה' כלי המקדש ה"ד פסק דכהן העובד בבגדים קרועים עבודתו פסולה, ובפ"א מה' ביאת מקדש הי"ד כתב וז"ל דין קרועי בגדים, ודין פרועי ראש אחד הוא וכו' אעפ"י שעבודתו כשרה, - ולפלא שלא עמדו בזה הגו"כ. - והנה אפשר לומר דשאני אם הבגד נתקרע מרוב יושנו, דבזה הדין דמעכב עבודה, ופסולה אף בדיעבד, אמנם אם הבגד קרוע במכוון לרצון הבעלים, דהיינו למטרת קריעה על מת, ומקיים בזה מצות קריעה, בזה האופן הקריעה אינו מגרע תפארת הבגד, כיון שהקריעה למטרה בא, בזה סבר הרמב"ם דאין עבודה נפסלת בזה, - אמנם לפי דברי הרמב"ן בהשגות שכתב הטעם דמקורעין מטעם חסר הבגד, א"כ יש לפסול בדיעבד גם כן, אמנם קשה לפ"ז למה באה האזהרה דכהן אסור לעבוד בבגדים קרועים כמו שנאמר ובגדיכם לא תפרומו", דהלא בלא"ה אסור מטעם חסרון הבגדים, ומזה משמע דאין בזה ענין חסרון בגדים, וזהו כשיטת רש"י והרמב"ם - וצ"ע. שם מרבה אני כסות סומא שישנו בראיי' אצל אחרים, - מכאן משמע דסומא חייב בציצית, דכיון דרבתה תורה כסות סומא, מטעם דכוונת התורה בזה שנאמר וראיתם אותו, היינו ראיי' אצל אחרים, וכן כתב הרמב"ם בפר"ג מה' ציצית ה"ז וז"ל וסומא חייב בציצית, אעפ"י שאינו רואה אחרים רואין אותו - יעוי"ש - ותמוה לפ"ז הרבה פיסקא דהגאון הובא בהרא"ש ה' קטנות סי' ט"ז מתפילין, דסומא פטור מציצית דכתיב וראיתם אותו, ותמוה מסוגיא זו, גם פליאה נשגבה על רבינו הרא"ש ז"ל שלא הקשה מסוגיא