נזר הקודש - זבחים נו

ויש לעיין במחוסר כיפורים שהוא עצמו הי' כהן העובד, אם תעלה כפרתו, כיון דהטהרה והכפרה באים בבת אחת, ואפשר שזה תליא בהא דאיתא לקמן צ"ג דמנין טומאה קדומה וכו' - ועוד דוגמאות לזה, וצ"ע. תוס' ד''ה טבו"י וכו' וי"ל דצריך קרא גבי עבודה דלא יחללו וכו' וגבי דמחללי עבודה לקמן בפרקין וכו' דאשה כשרה לשחוט קדשים, - ותמוה דמה שייך חילול עבודה בשחיטה דכשרה בכל הפסולין. ע"ב שרפה אונן ומחוסר כיפורים כשרה, ופירש"י מטעם דקדשי בדה"ב הוא. והקשו בתוס' מדוע פוסל בה שלא לשמה, והיינו משום דע"כ תורת חטאת עלי' יעוי"ש - ונראה דזה ודאי דכיון דבאמת אין בפרה קדושה"ג, ואין בה רק קדושת בדה"ב. וא"כ מסתבר דאונן ומחוסר כיפורים כשרים בה, והיינו דע"כ כל עיקר הקפידא שהקפידה תורה שלא יהי' כהן המקריב אונן ומחוסר כיפורים וטמא זהו מטעם הקדושת הגוף, וע"כ הא דקריי' רחמנא חטאת, זהו רק שההנהגה במעשי' תהי' באופן דיני חטאת, אבל ע"כ שאין בזה חטאת ממש, רק דיני חטאת, ומטעם זה פוסל בה בשלא לשמה, דזהו לא הוי מטעם קדושת החטאת, אלא מטעם דין חטאת, ע"כ צ"ל דהדין דשלא לשמה פוסלת לא הוי מטעם קדושת החטאת, דהרי מצינו הרבה דברים דבעינן בהו לשמה, אעפ"י שאין בהם קדושת הגוף. נמצא דאין הקדושה גורמת לזה, אלא עצם החטאת, היינו שדין חטאת גורמת לזה, וכמו כן הא דטרפה פוסלת בה גם כן לא הוי מצד קדושת הגוף דחטאת, דהרי מצינו הרבה דברים שאין בהם קדושת הגוף. כמו עגלה ערופה, וצפורי מצורע. גם כן טרפה פוסלת בהם, וכיון שרק דין ותורת חטאת פוסלת לטרפה, להכי גם בפרה, אשר חטאת קרי' רחמנא, אמרינן דטרפה פוסלת בה. - משא"כ בהא דעבודה בטמא. ובאונן, וכדומה, שהקדושה גורמת לזה, היינו קדושה"ג, וכיון שאין בפרה קדושה"ג אית לן לומר דכשרה באונן ובמחוסר כיפורים. - ומיושב בזה גם כן הא דהקשו התוס' חולין י"א מדוע אמרינן בתמורה כ' דאין פרה עושה תמורה מטעם דקדוש' בד"ה היא יעוי"ש - ובדברינו הביאור שם בתמורה דכיון דהתם בתמורה ע"כ הקדושה"ג גורם לתורת תמורה כיון שאין קדשי בדה"ב עושה תמורה, וא"כ בפרה כיון שאין לה קדושה"ג א"כ אין בה תורת תמורה, ולא מהני שם חטאת עלי' לענין תמורה, כיון דהשם אינו גורם אלא לתורת דיני חטאת, אבל אין בזה חטאת בעצמותה, והיינו מפני שחסר לה קדושה"ג, וכמש"נ,- אמנם לענין תמורה בלא"ה א"ש דע"כ אין לומר דיהי' תורת תמורה בפרה, מטעם דקרי' רחמנא חטאת דע"כ א"ל דשם חטאת גורם לתמורה דהרי מצינו שחטאת הצבור אין עושה תמורה. והנה תמוה לי סוגיא דתמורה בלא"ה דהלא פרה בעצמותה של צבור היא, ואין בה תורת תמורה תוס' דה אונן וכו' אבל מבע"מ קשה, - מזה יש להוכיח דבע"מ פסול לשרפת הפרה, ודינו כמו זר והיינו דכיון דבעינן כהן כמבואר ברמב"ם פר"א מפ"א הי"א, לכן בעינן גס כן שלא יהי' כהן בע"מ. דף י"ח ע"א אבל עבודה דאין זר חייב עלי' מיתה אימא לא וכו' ומבואר מזה בהדיא דכל עיקר חיוב מיתה בשתויי יין הוא בעבודה שזר חייב מיתה, דהיינו עבודה תמה, וכן גם מחוסר בגדים גם כן חייב מיתה בעבודה תמה דוקא. ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' בקדושין ל"ו ד"ה חוץ וא"ת תיפוק לי' דכל הני אינן כשרות בנשים מטעם שהן מחוסרי בגדים וכו' וי"ל דמיירי בלבשו את הבגדים, א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה לא הוו מחוסרי בגדים, - והרשב"א בחידושיו מתרץ כתירוץ השני, - ולפ"ז ע"כ בזה שעבד עבודה בלא בגדי כהונה, אין עליו חיוב מיתה מטעם חסרון בגדים, כיון שלא נצטווה בזה, ולפ"ז יש לעיין בשתויי יין גם כן שאינו ראוי לעבודה אין לחייבו מטעם חסרון בגדים, והנה כמו כן יש לומר גם כן לאידך גיסא דבאופן דהוי מחוסר בגדים אין לחייבו מטעם שתויי יין, כיון דלאו בר עבודה הוא, וזר הוא באותו השעה, (אמנם א"כ זה לענין חיוב מיתה, אבל עכ"פ עבודה מחוללת, כיון דעכ"פ הרי חסר בזה כהונה]- ולפ"ז יש לעיין מאי פריך הש"ס למ"ל קרא למחוסרי בגדים, שע"י חסרון בגדי כהונה תורת זר עליו, והא נפקא לן משתויי יין דמחלל עבודה, כמו שתויי יין, וקשה הא איכא נפק"מ בזה, דאם ילפינן שבשביל חסרון בגדי כהונה תורת זר עליו, א"כ גם אם הי' שתויי יין חייב מיתה, והיינו מטעם דתורת זר עליו, וחיוב זר ע"כ איתא בכל אופן, דהרי חייבה אותו תורה מיתה אף בלא בגדים, וגם אם הי' שתויי יין- משא"כ אם ילפינן מגז''ש דחוקה משתויי יין, אז אין לחייבו באופן שלא הי' בר עבודה באותה שעה, כמו באופן שהי' שתויי יין. וממילא יהי' נפטר ממיתה, וכמו שכתבנו, וע"כ דכוונת הש"ס להקשות על הסוגיא דבא ללמוד חילול מהא דאין בגדיהם עליהם, דזה שפיר אנו יודעים מהא דשתויי יין, דבשלמא אסוגיא דסנהדרין, דילפינן מזה מיתה למחוסרי בגדים, א"ש, אבל על דין חילול עבודה, אין לנו צורך ללמוד מזה. ובזה יש ליישב הא דהקשו התוס' ד"ה אין בגדיהם עליהם וכו' והקשה הרב רבי יעקב מאורלינש והא מיתה כתיבא בהדיא בפ' ואתה תצוה יעו"ש ולפי דברינו שפיר איצטרך קרא ללמדנו דמחוסרי בגדים תורת זר עליהם, ויש חיוב מיתה. אף באופן שעשה עבודה בשעה שאינו ראוי לעבודה, והיינו באופן שהי' שתויי יין, וכמש"נ. והנה לתירוץ הראשון שבתוס' קדושין שם שכתבו דמיירי המיעוט למעט נשים באופן שהיו