נזר הקודש - זבחים מט

ו ובזה יש ליישב עוד מה שקשה לכאורה לפירש"י דאם סבר ר' יוסי דהפסול לעבודה יש הבדל בין אם הי' פסול טרם שהתחיל בעבודה, לבין אם נעשה פסול באמצע עבודה, ור' יוסי סבר דבאופן שנעשה הפסול אחרי שהתחיל בהיתר יגמור, א"כ לפ"ז תיקשה מסוגיא ערוכה לעיל ט"ו בעא מני' ר' ירמי' מר' זירא הי' מזה ונקטעה ידו של מזה עד שלא הגיע דם לאויר המזבח מהו וכו' יעו"ש - ולכאורה אמאי לא קאמרה הסוגיא דזה תליא בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי דפליגי לענין אנינות ומצאתי בגבו"א ליומא עמד בזה. - ועוד הקשה לתנא דבר"י דיליף חילול עבודה לאונן מק"ו מבע"מ, - ובע"מ אפי' התחיל בהיתר גם כן חילול, וא"כ איכא למיפרך מה לבע"מ דלא מהני התחיל בהיתר, עכת"ד. - ובדברינו יבואר לנכון דאין זה ענין לבע"מ כלל, דשאני בע"מ דמצד עצמו אינו ראוי לעבודה. - משא"כ אונן דהוי גברא דחזי לעבודה, ורק העבודה דורשת אי-אנינות, ואין אנינות ע"ג המזבח. - ואיסור ג"כ ליכא באופן שנעשה אונן בעמדו ע"ג המזבח ועבודה בידו, - וע"כ עיקר הטעם של ר' יוסי דסבר יגמור הוא מפני שסבר שאין כאן איסור אנינות, וממילא כדליתא דמיא עד גמר העבודה. ז אמנם דעת הרמב"ם דלא כדעת רש"י בזה, והוא, בהא דכתב הרמב"ם בפר"ב מבי"מ ה"ו דעיקר האיסור להדיוט נלמד מן הדרשא דומן המקדש לא יצא ומפרש שזה נאמרה על אמצע עבודה לומר שמחויב להפסיק עבודתו, וכתב מרן שדעת רבינו כשיטת התוס'. ומשמע מדברי רבינו אשר כה"ג לא יתחיל שום עבודה בשעה שהוא אונן. - ומסתפק שם במל"מ אם הוא מדאורייתא או מדרבנן, - ובאמת מלשון הרמב"ם משמע דמדאורייתא מותר, ויש להאריך בזה. - וכן מורה דברי הרמב"ם בפר"ד מה' כלי המקדש ה"י שכתב בהדיא כיון שכה"ג האונן ראוי לעבודה, וע"כ הכוונה ראוי גם להתחיל. - וע"כ דברי הרמב"ם מתפרשין היטב כמו שפירש המל"מ בשלהי דבריו שם. - עכ"פ מבואר דשיטת הרמב"ם והתוס' לענין זה בחדא שיטה קיימו ומחולקים רק בלהתחיל, דשיטת התוס' לענין להתחיל מן התורה. אבל הרמב"ם ס"ל דמדרבנן ג"כ מותר]. ודברי רש"י ושיטתו בזה כאשר ביארנו. ח אמנם בעיקר הדין דכה"ג אונן משלח קרבנותיו לכאורה תמוה טובא הלא זה ודאי דחל אנינות על כה"ג מדחזינן דאסור באכילת קדשים ורק לענין הקרבה חידשה תורה שמקריב אונן אמנם לענין שילוח קרבן, - תמוה לן טובא היאך יכול לשלוח הקרבן באנינותו הלא נלמד משלמים דבעינן בזמן שהוא שלם, והכא עכ"פ חסד להכה"ג מעלה זו דשלם, וגם הרמב"ם סובר להלכה דאין אונן משלח קרבנו, כמבואר בפר"ב מבי"מ הי"א, -וא"כ תמוה מדוע זכה הכה"ג לבטל דין אנינות בדבר שילוח הקרבן, וצ"ע. ט והנה לכאורה אפשר לומר דכל עיקר האי דינא הוא לענין שילוח הקרבן, דהיינו בשעת הפרשה בעינן שיהא הבעלים שלמים.-ויש סמך לזה מדברי רש"י פסחים צ"ח ד"ה אלא דמת אחר חצות דכיון דחיילא עלי' דין פסח ברישא שוחט לעצמו ולא חיישינן וכו' אבל כי חיילא אנינות ברישא לא זהיר וכו' וקשה מדוע לא פירש"י דבאופן שחל אנינות אינו משלח פסחו מטעם דבעינן שיהי' שלם, וכן פירשו התוס' שם,- ובאמת תמוה מדוע לא נחת רש"י לזה, וביותר שמבואר לקמן צ"ט שדין זה דר"ש גם בפסח נאמרה, והי' נראה לומר דסברת רש"י דכיון דמיירי הכא לאחר ההפרשה, והיינו דהמשנה מיירי כן. - ולהכי פירש"י מטעם שפירש. - ולפ"ז אפשר לומר דגם קרבנו של כה"ג מיירי באופן זה, וקצת משמע כן לשון הרמב"ם שכתב הי' הקרבן של כה"ג, דמשמע שהי' מופרש מעיקרא. - אמנם מלבד הדוחק שמצד עצמו, - הנה לא כן משמע בסוגיא דב"ק ק"י שם,- דמשמע דכה"ג אונן יכול להקדיש ג"כ את הקרבן. י ונראה בסברת רש"י דכיון דפסול אנינות הוא מצד עצם הקרבן, והיינו דהשתלמות הקרבן לא יהי' באנינות, וא"כ גם ההקדש שהוא ההפרשה ג"כ בעינן שלא תבוא באנינות, שזהו ג"כ ענין קרבן, וזהו עיקר סיבתו, ולכן שיטת רש"י דלאחר הפרשה שוב לא איכפת לן על התנאי דשלם ומטעם זה בכה"ג שמקריב אונן, ואין זה חסרון להשלמת הקרבן להכי יכול הכה"ג להקדיש גם כן, ולהפריש הקרבן. יא ובזה יש ליישב הא דקשה לכאורה סוגיא זו דפריך ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה וכו' וקשה הא אונן לאו בר הבאת קרבן הוא מטעם דבעינן שיהי' שלם, וממילא פסול לעבודה גם לאחרים מטעם חסרון שליחות - ויש לחלק.- ובשלמא במזבח לא קשה למ"ל קרא דאונן פסול לעבודה. - מטעם דהרי נפק"מ לקרבן דאחרים, - ואין בזה חסרון שליחות מטעם כהנים שלוחי דרחמנא ניגהו.-משא"כ בבמה דזר כשר בה, א"כ פשיטא דאונן פסול. א"ש משום דאם אין לנו לימוד לפסול אונן לעבודה, והוי אמרינן דכשר אונן בבמה, דאז יהי' הדין דאונן משלח קרבנותיו ג"כ מטעם דזה בזה תליא. יב אמנם העיקר נראה בזה דע"כ כהן גדול משלח קרבנו, דכיון דאמרה תורה לכה"ג שלא יצא מן המקדש. - והכוונה שלא יניח שום עבודה מלעסוק בה בשביל האנינות, ונכלל בזה ג"כ שיקריב כל הקרבנות שמחויב. - וא"כ פשיטא שיש בזה גם קרבן של עצמו שמחויב להקדישו ולהפרישו לקרבן, - וזהו כוונת הרמב"ם הי' הקרבן של כה"ג והי' אונן נותנו לכל כהן שירצה וכו' כיון שכה"ג ראוי לעבודה יעו"ש, והיינו מהטעם שכתבנו. יג והנה כמו כן יש לחקור בעיקר הדין דאין אונן מביא קרבנותיו, אם הוא מצד עצמו מטעם דגברא