נזר הקודש - זבחים מח

מדרבנן, וגם אסור לגמור. - וכל זה הוקשה לרש"י, ופירש דברייתא זו מיירי בכה"ד, ור' יוסי סבר דכה"ד אינו מפסיק מעבודתו אלא גומרה. - אמנם תיקשה לרש"י הא דהקשו התוס' שם, אשר באמת מצוה ליישב דברי רש"י, וכאשר יבואר. ב הקשו התוס' דהלא כה"ד מחלל עבודה, וכתבו התוס' דמשמע דמיירי שעדיין לא התחיל בעבודה וכוונת דבריהם, משום, דלכאורה יש מקום לומר דאין חילול עבודה בגמר עבודה באופן שהתחיל בהיתר, ולזה כתבו דמשמע דמיירי טרם התחיל בעבודה, מהא דתניא הי' עומד ומקריב, דמשמע שעבודה בידו טרם התחיל לעבוד, ויש בזה חילול עבודה, כיון שגם ההתחלה באיסור. - וכן איתא בתוספתא פרי"א דזבחים, דתניא שם אבל כה"ד שהי' מקריב ומת לו מת מניח עבודה ויוצא, וליכא מאן דפליג וכו' יעוי"ש, ונראה דהנה בתוספתא איתא כה"ג מקריב אונן וכו' ר' שמעון אומר גומר את העבודה שבידו ובא לו. אבל כה"ד שעמד ומקריב ומת לו מת מניח את העבודה שיבדו ויוצא וכו' והנה יש לדייק בלשון זה דתניא בברייתא בכה"ג "ובא לו". - והנה מזה למד רש"י שדברי התוספתא אינו הברייתא ההובא בש"ס דילן, ועוד דשם הוא דברי ר"ש, והכא הוי דברי ר' יוסי, - ומפרש רש"י דהתם בתוספתא מיירי שהעבודה בידו, היינו שעדיין יש לו לילך ולעבוד כגון מי שבידו המזרק, וצריך להוליך ע"ג המזבח,- ובזה אמר ר"ש גומר את העבודה שבידו ובא לו. היינו שיבוא להמזבח, - ובאופן זה מניח בכה"ד את העבודה ויוצא, והיינו שאין זה באמצע העבודה. כיון שעדיין צריך להוליך, אעפ"י שההולכה מצד עצמה עבודה היא. אמנם לגבי עיקר ההקרבה הרי זה התחלה, - ובזה יובדל מכה"ד, - אמנם באמצע עבודה ממש,דהיינו שהי' עומד ע"ג המזבח, - וזהו הבריתא שהובאה בסוגיא דידן. - ובזה גם כה"ד לא מעברינן לי' מעל המזבח, וכמו שדרשינן מעם מזבחי ולא מעל מזבחי, וכאשר יבואר להלן בס"ד - וסברת רש"י שהברייתא זו היא ברייתא אחריתי. ואינה התוספתא, ושונה היא לגמרי מדין התוספתא, מטעם דבתוספתא מיירי טרם עלה על המזבח. - והכא מיירי בשעלה ע"ג המזבח, וזהו דין חדש לר' יוסי דיגמור הכה"ד העבודה, מטעם דכיון דעומד ע"ג המזבח שוב לא נחתינן לי' עד שיגמור. ג והא דבאמת אינו מחלל עבודה באופן שעומד ע"ג המזבח.- נראה דהנה יש לחקור בעיקר הדין הא דאונן פסול להקריב, אם הוא מצד עצמו דלא חזי לעבודה באנינות, א"ד שהדין הוא בהקרבן שלא יוקרב ע"י כהן אונן, ונפק"מ לענין זה בשעלה ע"ג המזבח בהיתר, דאם פסול אנינות הוא מצד עצמו, והוא גברא דלא חזי לעבודה, א"כ מה מועיל לן הא דעלה ע"ג המזבח, אמנם אם אין הפסול בגברא רק דין הוא בהקרבת הקרבן שלא יוקרב באנינות - הנה באופן זה שעלה ע"ג המזבח, אין זה המקום של חלות האנינות- שהכהן ע"כ אונן הוא גם בשעומד ע"ג המזבח ואסור גם שם באכילת קדשים, אמנם כיון שאין שם החלות דאנינות, להכי אין פסול אנינות בהקרבן. וע"כ הא דמחלל עבודה באופן שנעשה אונן טרם חלה על עקבי המזבח, זהו מטעם אחר משום דעבר אמימרא דרחמנא. וכאשר יבואר. ד הנה יש להבין לפירש"י באיזו סברא פליגי ר' יהודה ורבנן, דר' יהודה סבר לא יגמור, ור' יוסי סבר יגמור, ומאי טעמייהו בזה. - ונראה דפליגי בהא דמצינו הכא בזבחים בסוגיא אונן מנ"ל דמחלל עבודה דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל א"ל מי כתיב הא אחר שלא יצא חילל, עי' בפירש"י, ואידך מ"ט לא אמר מהן הקריבו בסבר מפני טומאה נשרפה, דבי ר' ישמאל תנא אתיא בק"ו מבע"מ ומה בע"מ שאוכל אם עבד חילל, אונן שאין אוכל אינו דין שאם עבד חילל. יעו"ש והנה לכאורה קשה הא מצינו לכה"ג שאינו אוכל, ומכל זה עובד עבודה, וע"כ צ"ל כמו שכתבו התוס' שם ד"ה זר שאינו אוכל דאין להוכיח מכה"ג משום שאינו מוזהר, תאמר בזה שמוזהר. - ולכאורה יש להעיר היכן מצינו אזהרה זו לכה"ד, דע"כ גם תנא דבר"י לא סבר דרשא זו דומן המקדש לא יצא ולא יחלל הא אחר שלא יצא חילל, והיינו דע"כ מדיליף מק"ו א"כ סבר דאין לדייק הא אחר שלא יצא חילל, ואפשר שגם אחר אינו מחלל. וא"כ אין מקום גם לאזהרה, דהרי עיקר האיסור מזה נלמד, כמבואר בסנהדרין פ"ד, וע"כ צריך לומר דרק על חילול עבודה לא נלמד, אבל האיסור שפיר דמי ונלמד דרק הכה"ג מוזהר שלא יצא ויקריב באנינותו הא אחר יצא. -ומוזהר לצאת מן העבודה, ולהכי שפיר יליף תנא דבר"י חילול עבודה לאונן מק"ו מבע"מ. ה והנה לשיטת רש"י דבכה"ג לכו"ע רשאי להתחיל בעבודה, היינו מדאורייתא, וכמו שיבואר להלן, והנה לפ"ז ע"כ דרשא דומן המקדש לא יצא האמור בכה"ג היינו שלא יצא מקדושתו ויתחיל בעבודה, וממילא המיעוט לענין אחר היינו ג"כ שאינו רשאי להתחיל. - נמצא לפ"ז דלענין אמצע עבודה, אין כאן אזהרה לכה"ד וממילא בין אם נלמד חילל עבודה לכה"ד מן ומן המקדש לא יצא, ובין אם נלמד חילול עבודה מק"ו מבע"מ אין לנו ללמוד על אמצע עבודה, וזהו סברת ר' יוסי דסבר דכה"ד שנעשה אונן בעמדו ע"ג המזבח שאין זה מקום אנינות, וגם אין כאן אזהרה, ולהכי סבר יגמור מפני שאין כאן חילול עבודה, ואין כאן לימוד מהק"ו ג"כ משום דיש לפרוך כה"ג יוכיח שאינו עובד ואוכל ועבודתו כשרה, ור' יהודה דסבר לא יגמור היינו משום דע"כ סבר כר"א דמפני אנינות נשרפה, וכמו שסבר כן לקמן ק"א, - והוי ר' יהודה לשיטתו, - זהו מה שנראה סברת ר' יהודה ור' יוסי אליבא דפירש"י. ומה