נזר הקודש - זבחים מו

פשיטא שפסול בזה, מטעם זה מדייק הש"ס דאשמעינן דעומד דומיא דיושב כשר, וכשמשני הש"ס דהפירוש יושב דקשייף מישך, א"כ אשמעינן התנא זה הדין בעצמו דיושב שהוא באופן שהולך גם כן פסול, מטעם דגם זה נקרא יושב. - ומשמיע לנו דין זה בהולכה לרבותא דאעפ"י שהכא עיקר עבודת ההילוך, ומכ"ז פסול ביושב. - וא"כ לא איכפת לן עכשיו אם אין לנו חידוש דין בדיוקא בזה דעומד דומיא דיושב. הנה במל"מ פר"א מפסוה"מ הכ"ז מדייך שם מהא דפריך הש"ס והרי הולכת אברים לכבש דבעי כהונה. דבהולכה דזר נפסל הזבח יעוי"ש, וזה תמוה וכי מאחר שהוכשר יחזור ויופסל, כמו שפריך הש"ס לקמן כ"ט, וע"כ דכוונת הש"ס בהפירכא דכמו שהתם נפסלו האברים, ע"י ההולכה דהזר. כן יש לפסול גם כן הדם בהולכה דהזר. דף ט"ו ע"א אתמר אמר עולא אמר ר' יוחנן הולכה שלא ברגל פסולה, אלמא לא אפשר לתקונה, איתיבי' נשפך מן הכלי על הרצפה וכו' תיובתא, והנה הרמב"ם כתב בפר"א מפסוה"מ הכ"ג דהולכה שלא ברגל פסולה יעוי"ש - ותמוה הא כיון שמסיק הש"ס בתיובתא, א"כ היאך פוסק הרמב"ם כן לדינא, וכבר עמד בזה במל"מ יעוי"ש, ולבאר שיטת הרמב"ם בזה נראה באופן זה, וכאשר יבואר. א דהנה בביאור הולכה שלא ברגל שתים יש בזה, א. דהולכה שלא ברגל ליתא בזה ענין הולכה, והרי זה כנעשה ממילא, וכמעשה קוף בעלמא, ואין כאן עבודה דהולכה כלל. ב. אפשר לומר דזהו ענין הולכה שלא כדרכה, וא"כ חסר בזה עבודה בכהן, כמו עבודה בשמאל דנחשב כעבודה בזר, מטעם דנעשה שלא כדרך עבודה, כמבואר בירושלמי פר"ה דיומא דפריך שם ושמאל לאו זר הוא, - מבואר דכל שהוא באופן שלא כדרך עבורה, הרי זה ענין חסרון עבודה בכהן, ויש כאן ענין זר. ב והנה איתא בירושלמי יומא פר"ה שם דפריך למ"ד הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, מהא דנשפך הדם מן הכלי על הרצפה, אמר רבי ביבי תיפתר שהי' מתגלגל כלפי חוץ, אמר רבי בא ואפילו תימר כלפי פנים שנייא היא הילוך בזר, שנייא שהיא הילוך מעליא. יעוי"ש ובקרבה"ע, - ביאור הדברים לדעתינו בזה דענין הולכה שלא ברגל סבר ר' ביבי דלא הוית כלל בגדר עבודה, והרי זה כנשפך ממש, וכמעשה קוף, ולהכי משני כשנשפך כלפי חוץ, וסברת ר' בא דהולכה שלא ברגל הוית עבודה, רק היא עבודה שלא כדרך עבודה, ובזה נחשבת היא כעבודה בזר, וממילא שנייא היא מהא דנשפך הדם, דשם כיון דליתא בזה עבודה כלל, אין ההולכה שלצד פנים פוסלת, ולהכי משני שתיפתר גם בשנפך אף כלפי פנים, ושיטת הש"ס דילן שמשני בהא דנשפך דמיידי בגומא, וכדומה, ע"כ אזלא בשיטת רבי ביבי שבירושלמי, - ולפ"ז אפשר לומר דהרמב"ם סבר כשיטת ר' בא שבירושלמי, וא"כ שפיר מיושב הא דנשפך כפשוטו, אף אם אמדינן דהולכה שלא ברגל לא שמה הולכה. ג עוד נראה דהבדל יש בין הפירושים, דלשיטת ש"ס ור' ביבי שבירושלמי דסברי דההולכה שלא ברגל לא הוי כלל בגדר עבודה, וכמעשה קוף בעלמא הוא, וכדבר דממילא, והיינו דלא הכירה התורה ענין הולכה, רק בהולכה כזו שהיא ברגל, - דאז אין נפק"מ בין הולכה כזו שהיא רחוקה מן המזבח, ובין הולכה קרובה למזבח, כיון שע"כ אין כאן הולכה ברגל. ואעפ"י דבאופן שהוא קרוב למזבח, ודרך הולכה באופן זה שלא ברגל, הוי דרכה בכך, ומכל זה לא מהני מפני שכיון שעכ"פ לית כאן הולכה ברגל. ד אמנם לשיטת ר' בא ע"כ כיון שמפרש דענין הולכה שלא ברגל, שהוא רק ענין שהוא שלא כדרך עבודה, א"כ ע"כ זה דוקא בשלא כדרכה. והיינו באופן שהוא רחוק למזבח, משא"כ באופן שהוא קרוב למזבח, וזהו כמו שפירש"י בשיטת ר' יוחנן, ולפ"ז הרמב"ם דאזיל בשיטת ר' בא, וע"כ דמפרש גם כן הולכה שלא ברגל, באופן הזה שהוא רחוק מן המזבח, וזהו באופן דהוי שלא כדרכה, ואפשר ש שעל זה מכוון הרמב"ם ונקט הולכה שלא ברגל, היינו שעמד במקומו וזרקו למזבח, דמשמעו שהוא באופן דהוי שלא כדרך הולכה, דהיינו בזריקה ואפשר דבאופן זה שבא על ידי זריקה הוי שלא כדרך הולכה אף במקום קרוב למזבח, ולהכי נקט הרמב"ם סתם, עי' בלח"מ, ולדברינו נתכוון הרמב"ם לזה שכתבנו. ה והנה חזינן דהש"ס פריך לעיל למ"ד הולכה שלא ברגל לא שמה הולכה, מהא דנתנו לחבירו, וחבירו לחבירו, ומשני דניידי פורתא, ויש כאן הולכה ברגל. יעו"ש, והנה לפ"ז תמוה דהרי הרמב"ם שמביא המסקנא כצורתה בפר"א מק"פ הי"ד, ולא כתב דמיירי בניידי פורתא, וכבר עמד בזה הלח"מ, ודבריו לא יספיקו לתרץ בהשמטת אוקימתא דש"ס. - אמנם בדברינו אפשר לומר דהרמב"ם לשיטתו שסבר דבכל ענין הולכה שלא ברגל הוא מפני שאין כן דרך עבודה, ויש בזה חסרון כהונה, אמנם באופן זה שנתן לחבירו, וחבירו לחבירו, שמשיטין זה לזה, שליתא בזה שינוי, ושפיר קרינן לזה דרכה בכך, ואין כאן חסרון כהונה, באופן שהכהנים משיטים זה לזה, והש"ס דילן דסבר שהוא מטעם שאין בזה האופן גדר עבודה כלל, כיון שנעשית שלא ברגל, א"כ לא מהני גם כן הא דנתנו לחבירו, וחבירו לחבירו. והיינו שמשיטין זה לזה. אעפ"י שלית כאן שינוי בענין עבודה, כיון שאין כאן עבודה כלל ולהכי משני הש"ס דמיירי בניידי פורתא, אבל הרמב"ם לשיטתו שפיר השמיט אוקימתא זו. שם