נזר הקודש - זבחים מד

בצירוף עם הצבור להשלים לרובא. - אמנם אפשר לומר דכיון דבעינן תנאי שיהא כל הצבור בשגגה אחת בדבר העשיי', וזה ליתא בשגגה אחת עם הצבור, דהרי המשוח עושה עפ"י הוראת עצמו, והצבור עושים עפ"י הוראת בי"ד, וכמו שע"כ אין מצטרף להצבור יחיד שעשה עפ"י הוראת עצמו, להצבור שעשו עפ"י הוראת בי"ד, וכמבואר בש"ס דאין משלים לרוב מי שנתחלף לו חלב בשומן, ופשיטא שהוא הדין באומר מותר עפ"י עצמו, והיינו מפני שאין זה בשגגה אחת, ולפ"ז במשיח גם כן שעשה עפ"י הוראת עצמו אינו משלים לרוב. - אבל באמת אינו דומה הא דמשיח להוראת יחיד, דהתם אינו נכנס בסוג הוראה ולא הוי אלא אומר מותר גרידא, שזהו שגגת מעשה, משא"כ הוראת משוח שזהו הוראה המחייבת בקרבן המיוחד להוראה, ומתאמת להוראה דהצבור, לכן אפשר שאיתא גם בצירוף. ב עוד יש לעיין בשבא הפר על הוראת שניהן בי"ד ומשיח, אם כוונת התורה ששני שני חיובים יש כאן, רק התורה פטרה בקרבן אחד, א"ד אשר באמת התורה כללה תחת סוג עבירה אחת, ונפק"מ לענין הפרשה דהפר, דאם אמרינן ששני חיובים יש כאן, ממילא בעינן שתהי' ההפרשה דהפר במכוון על שניהם, משא"כ אם עבירה אחת היא, - דלא בעינן ההפרשה על שניהם. והמשיח ממילא מתכפר בשל צבור. - ונראה דזה תליא בטעם התורה שהמשיח נפטר בקרבן הבי"ד, אם הוא מפני שסמך המשיח גם על הוראת בי"ד, בהוראתו, א"ד שגזיה"כ הוא שנפטר בשל בי"ד ואם נפרש שטעם התורה מפני שהתורה ירדה לסוף דעתו של משוח, שע"כ צירף בהוראתו גם הוראת בי"ד, א"כ ע"כ עבירה אחת היא, ולא בעי הפרשה מיוחדת עבור ההוראה דמשוח, ורק ממילא מתכפר בשל בי"ד, אבל אם אמרינן ששתי מיני עבירות נינהו. רק התורה כללם בפטור קרבן אחד, א"כ בעינן לכהפ"ח הפרשה גם על הוראת משוח, - והרמב"ם כתב בפט"ו ה"ד דלהכי נפטר משוח בשל בי"ד מפני שסמך המשוח בהוראתו גם על בי"ד, נמצא לפ"ז דסבר הרמב"ם דעבירה אחת היא עם הצבור, וא"כ מסתבר שמצטרף עם הצבור להשלמה. ג אמנם לפ"ז בהוראות שונות כמו הוא בדם, והם בחלב, בזה יש להסתפק בשתים א. שאין זה מתכפר בשל צבור, כיון שלא סמך על בי"ד בהוראתו כלל מפני שהוראה אחרת היא, ב. ואף אם אמרינן שגם בזה גזרה תורה שיתכפר משוח בשל בי"ד, אמנם ע"כ בעינן הפרשת הקרבן גם על משוח, ואם לא הופרש הקרבן על זה אינו מתכפר משוח בזה, וצריך להביא פר על הוראתו, - ויש לפרש שזהו הא דבעי בש"ס הוריות ז' הוא בחלב והן בדם מהו והיינו דהרמב"ם ע"כ יפרש שזהו דבעי בש"ס דבהוראות שונות שאין לומר בזה דסמך על בי"ד בהוראתו, אם נתכפר בשל בי"ד מצד גזירה"כ, ואם יתכפר ע"כ בעינן שיופרש הפר על השתי מיני הוראות, ויובן לפ"ז הא דפסק הרמב"ם בפרט"ו ה"ה דהמשוח מביא פר לעצמו, והיינו דכיון דאית לן לומר לחומרא מספיקא, לכן אין מפרישין פר של צבור על הוראת המשיח, וממילא מחויב להביא פר לעצמו, וצ"ע. ד אמנם גם בהא דנתחלף לו חלב בשומן דאינו מצטרף עם הצבור להשלים רוב, גם לרב דסובר דנפטר מקרבן. והנה התם גם כן טעמא בעי, מדוע פוטר רב מקרבן, הא לא הוי תולה בבי"ד ודוחק לומר מטעם דלא הוי שב מידיעתו, ודלא כסברת רב פפא,- ונראה דסברת רב דבהוראת בי"ד להיתר פועלת על האדם לאי זהירות, וזהו סיבה להתחלפות לו חלב בשומן, נמצא דבהתחלפות הזה מעורב הוראת בי"ד, ופטור מקרבן יחיד [ובזה יובן הא דחקרו התוס' שם אם רוב צבור עשו כן, ולכאורה הא לא הוי תולה בבי"ד, אבל בדברינו שפיר הוי בזה תליי' בבי"ד|.- והנה אעפ"י שיש בזה התערבות הוראת בי"ד, ומכ"ז אינו נחשב שגגה אחת לענין צירוף, ולפ"ז גם לדידן בהוראת כהן משוח אעפ"י שיש בזה גם תערובות תולה בבי"ד, להרמב"ם, עכ"ז אין לצרפו להשלמה מטעם שאין זה נחשב לשגגה אחת. ה ויש לדייק גם מדברי הרמב"ם שכתב האי דינא, דלענין צרוף בעינן שיהיו כולן בשגגה אחת, מטעם שנאמר "לכל העם בשגגה" וקשה הא הסוגיא קאמר' כן לרב דסובר דבנתחלף לו חלב בשומן פטור, ומכ"ז מודה רב שאינו משלים לרוב, משא"כ הרמב"ם דפוסק כר' יוחנן דחייב קרבן יחיד בנתחלף לו חלב בשומן, וא"כ פשיטא שאינו בצירוף רובא, כיון שמחויב קרבן מצד עצמו וכמ"ש הרמב"ם בהלכה זו בסופו. וכל החייב בפני עצמו אינו משלים לרוב השוגגים. וכתב מרן זה דבר פשוט. והיינו דלא בעינן לזה לימוד מקרא, וא"כ מדוע הביא הרמב"ם הלימוד מהקרא. - אבל אם אמרינן דמשוח בהוראתו אינו משלים לרוב. אף בהורו בי"ד בהוראה אמת, והיינו שעכ"פ אינו נחשב לשגגה אחת, וזה נלמד מקרא,- אבל באמת יש לומר דיותר מסתבר לומר דמשוח משלים גם לרוב צבור, להרמב"ם כיון שעכ"פ בני ביקתא נינהו מטעם אחד, וזה אינו ממועט מקרא, כיון ששגגה אחת היא. ו ובעיקר דברי הרמב"ם יש לפרש כפשוטו והוא דגם להרמב"ם דסבר יחיד שעשה בהוראת בי"ד חייב. אמנם כל זה טרם שנעשה צבור. - אבל כשנתרבו יחידים כאלה ונעשה צבור, דאז ע"כ הדין דצבור מביאין, ולא היחידין, וא"כ תנוח בזה השאלה על יחיד הזה שנתחלף לו חלב בשומן, אם משלים לרוב צבור, דבזה איכא למימר דמשלים הוא גם כן לרוב, מטעם דההתחלפות באה לו גם כן מסיבת ההודאה. וכמו שכתבנו לעיל. ולכן אעפ"י שחייב הוא