נזר הקודש - זבחים לה

ובין הערבים, ודין תורה הוא. ב. דלפי טעם הרמב"ם שהוא רק מפני שאי אפשר להקריב כל הפסחים בשתי שעות, א"כ יקריבו כל מה דאפשר, ומה דלא אפשר יקריבו אחר התמיד, -והנה בזה עמד הלח"מ יעוי"ש ולדידי קשה טובא ביותר גם על עיקר הטעם שהלא אין זה טעם מספיק, - דהלא זמן שחיטת התמיד עד סוף היום כמ"ש הרמב"ם בעצמו בהלכה זו, וא"כ הלא יכולים להקריב הפסחים כולם ולבסוף יקריבו את התמיד. ונראה דהנה יש לחקור בהא דאמרה תורה יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים, שהוא פסח, לדבר שנאמר בו בערב לחודיא, אם הוא בקביעות הזמן, או שהוא סדר הקרבה. - והביאור בזה משום דיש לפרש בשתי אופנים א. דכוונת התורה שזמן הפסח מאוחר. ב. דסדר הקרבה הוא מאוחר. ונפק"מ אם אין תמיד להקריב, דאז אם נפרש שרק סדר הקרבה הוא, וממילא כשאין תמיד מקריבין פסח גם קודם, והוא בזמן הקרבת התמיד, אבל אם אמרינן דזמן פסח מאוחר, דאז גם אם אין תמיד להקריב מ"מ מקריבין פסח בזמן מאוחר, כאילו הי' תמיד להקריב, והנה לכאורה יש להוכיח מדברי התוס' שאין זה בקביעות הזמן, אלא הוא רק בסדר הקרבה, והוא, מדהקשו בפסחים נ"ט למ"ל קרא הא דיאוחר וכו' הא בלא"ה תמיד קודם מטעם דתדיר קודם, ותמיד תדיר הוא. - ואם אמרינן דדין הוא בקביעות הזמן, היינו דזמן הקרבת הפסח הוא רק אחר זמן דהקרבת התמיד, א"כ יהי' הדין גם באופן שאין תמיד להקריב, מ"מ בא הפסח בזמן מאוחר, וע"כ דסברי התוס' דרק דין הוא בסדר ההקרבה. - וכשאין תמיד להקריב בא פסח תיכף אחר חצות היום. - נמצא דנדחה פסח לזמן מאוחר רק מפני התמיד. - ולזה הקשו הא למ"ל קרא, הא בלא"ה תמיד קודם מפני מעלת התדיר. ומצאתי שנחית לזה המנח"ח מצוה ה'. אבל נראה להוכיח דע"כ דעת הרמב"ם להיפוך, והוא, דהרי פסק הרמב"ם בדין תדיר בפר"ט מתמו"מ ה"ג דבדיעבד אם עבר ושחט את השאינו תדיר מקודם, מקריב ואח"כ שוחט להתדיר. - ואילו בקרבן פסח פסק בפר"א מתמו"מ ה"ד וז"ל עבר ושחט את הפסח קודם תמיד כשר, ויהי' אחר ממרס בדמו של פסח עד שיזרק את התמיד יעוי"ש, - הרי אנו רואים דחידוש דין איכא בפסח בזה שמאוחר הוא להתמיד גם בדיעבד, וע"כ משום דסבר הרמב"ם דשאני פסח מטעם דאמרה תורה שהוא מאוחר, - ובזה יתיישב גם קושי' התו' שהקשו ל"ל קרא בפסח שהוא מאוחר הלא בלא"ה תדיר ק', דליתא דבשביל מעלת התדיר נדחה מעלה זו אם נשחט השאינו תדיר קודם, ואילו גבי פסח גם בדיעבד איכא דין דאיחור. והנה יש להעיר דא"כ תיקשה מסוגיא ערוכה לקמן צ''א דבעי שם אם עבר ושחט להשאינו תדיר ברישא אם מקרבינן לי' מטעם דאין מעבירין על המצות וכו' ופשט מהא דעבר ושחטו לפסח מקודם התמיד, דהדין דיהא אחר ממרס בדמו יעוי"ש. וקשה הלא איכא למימר דשאני התם בפסח דדין הוא דתמיד קודם לפסח מטעם יאוחר דבר וכו' רוהנה על הסוגיא עצמה יש לתמוה מדוע לא דחי הש"ס דשאני פסח ותמיד משום דפסח הוא מאוחר, דאפשר לומר דכל עצם דין התורה דמאוחר הוא בקביעות הזמן, דפסח יבוא בזמן מאוחר להתמיד. דהיינו דזמן פסח בא בזמן שהי' שהות להקריב התמיד, - אבל כשכבר הגיעה השעה הלזו, אז פסח ותמיד שניהם שווים לענין הזמן. אבל יש כאן דין קדימה מטעם תדיר. - והר"ז ככל תדיר ושאינו תדיר דעלמא. - ושפיר פשיט הש"ס מהא דפסח ותמיד לשארי תדיר ושאינו תדיר דעלמא -ובזה סרה גם תמיהת השאג"א סי' י"ז מה שהקשה שם. - ומצאתי שגם במנח"ח נחית לסברא זו.- אבל אין זה מעלה ארוכה להרמב"ם, דהרי פסק לדינא בתדיר ושאינו תדיר דעלמא דאין מעבירין על המצות, ומקריבין השאינו תדיר מקודם, כיון שהתחילו בהקרבתו. ואילו גבי פסח פסק דיהי' אחר ממרס בדמו. - וזה נעלם מהגאון מנח"ח. - אם לא שנדחוק ולומר דכוונת הרמב"ם דשחט את הפסח תיכף אחר חצות, והוא בזמן שחיטת התמיד, ולכאורה משמע מלשונו כן, - אבל לפ"ז יהי' הבדל בין אם שחט בזמן הסמוך לחצות לבין אם שחט אח"כ, - ומדוע סתם הדברים. ועוד דלפ"ז תיקשה על הסוגיא מדוע אינו מדחה הסוגיא דמיירי הא דפסח ששחטו שחטו קודם להתמיד, היינו בזמן שחיטת התמיד,רואין מזה ראי' לשאינו תדיר דעלמא. ובעיקר החקירה נראה דזמן שחיטת הפסח הוא תיכף בחצות היום כזמן התמיד, ואם אין תמיד להקריב, אז מקריבין הפסח בזמן התמיד. - ולא אמרה תורה דין יאוחר דבר וכו' אלא רק על סדר ההקרבה, שצריך להיות הפסח אחר התמיד כשיש תמיד להקריב.- וזהו גם סברת התוס' שהקשו למ"ל קרא הא בלא"ה תמיד קודם מטעם תדיר. - ומשמע מדבריהם דזמן הפסח בשוה עם התמיד, - וכן מורה לשון הרמב"ם בפר"א מהל' פסח שכתב שחיטת הפסח אחר חצות. ומשמע תיכף אחר חצות, וכן מורה לשון הש"ס בהרבה דוכתי, כמו בפסחים ה' ע"א, ושם צ"ח. וע"ד קושיות התוס' מהא דתדיר. - נראה לומר דבר ברור דהנה חזינן דבאמת אין אנו משגיחין על מעלת התדיר בתמיד של בין הערבים, דהרי מקריבין הרבה קרבנות בין של יחידים ובין של צבור, - ובכל יום קרב התמיד בשמנה ומחצה, - והיינו מפני דכיון שאין יכולין להקריב אחר התמיד מפני העשה דהשלמה שאסור להקריב שום קרבן אחר התמיד של בין הערבים, וממילא אין כאן דין תדיר דתמיד, כיון בשע"כ יודחה התמיד אחרי כל הקרבנות. והנה