נזר הקודש - זבחים לד

ו כתב הרמב"ם בפר"ד מק"פ ה"ח פסחים שנתערב בשלמים יקריבו כולן שלמים, וכתב מרן הכס"מ זה פשוט עפ"מ שנתבאר דמותר פסח קרב שלמים יעוי"ש,ותמוה הא אין מביאין קדשים לבית הפסול. ומותר פסח אינו נאכל אלא ליום ולילה. - ומצאתי בספר אור שמח שעמד בזה בתמי'. וגם הביא מהתוספתא שמותר פסח כיון שאינו נאכל אלא ליום ולילה להכי כשנתערב בשלמים ירעו עד שיסתאבו, וימכור ויביא בדמי היפה שלמים באכילה יום ולילה, ויביא עוד בדמי היפה שלמים אחרים ונאכלים שני ימים ולילה יעוי"ש - ולפלא שלא נחית לזה שכבר מבואר שיטת רש"י ותוס' דיומא הנ"ל דמותר הפסח נאכלין לשני ימים ולילה. אמנם בדברינו אפשר לומר דהתוספתא סוברת גם כן דבעי עקירה כסוגיא דהש"ס פסחים פ"ט, והרמב"ם פוסק דלא בעי עקירה, כמבואר להדיא בדבריו בפר"ד מפסוה"מ הט"ו יעו"ש- ואפשר שמצאו להכריע בזה מטעם הדין דב"ת המבואר בר"ה, ומזה מוכח דלא בעי עקירה, והיינו כי נתברר למפרע ששלמים הוא, - וכן גזרה בזה תורה דכן הוא דרכו של הפרשת הפסח דמפרישין אותו לזה, שאם עפ"י סיבה לא יוגמר לפסח, שאז שלמים הוא מראשית ההפרשה, - וכן מדויק לשון הש"ס פסחים ע"ג מרישא הוי לי' שלמים, ולהכי לענין ב"ת תודת שלמים עליו לגמרי, - ומטעם זה מבואר כי לא בעי עקירה, וממילא לענין אכילה זמנו ג"כ כשלמים. ז ומה שמדייק הלח"מ בפר"ד מפסוה"מ, דהרמב"ם סבר דבעי עקירה, מדכתב בפר"ד מק"פ ה"ג וז"ל אם שחטו אחר שנודע שמשכו הבעלים את ידיהם הר"ז ישרף מיד, ומוכח מזה דבעי עקירה, והוי פסול הגוף, משום דאל"כ הא הוי שלמים, ופסולו מחמת דבר אחר הוא, ובעי עבור צורה. - נראה דשפיר מתפרשא כונת הרמב"ם שמשכו הבעלים את ידיהם ועדיין לא קיימו את הפסח, וחיוב פסח עליהם, וא"כ עדיין עומד פסח זה להיות קרבן לפסח שני, והרי זה כנטמאו הבעלים דבזה לכו"ע בעי עקירה כמבואר בגמ' מטעם דעדיין עומד הוא להיות פסח, - ועוד דלא שייך הכא לומר הוברר שלאו פסח הוא, אלא שלמים, כיון דעדיין עומד הוא להיות פסח, ולהכי בזה לכו"ע תורת פסח עליו, אפילו למ"ד בכ"מ דלא בעי עקירה, והא דפריך הש"ס להוכיח מזה דבעי עקירה, היינו עיקר ההוכחה ממתו הבעלים, וכמו שפירש"י שם ד"ה ישרף מיד. - וא"כ עכ"פ אין מזה הוכחה שסבר הרמב"ם דבעי עקירה, ממילא אית לן לומר דסבר הרמב"ם דלא בעי עקירה, וא"ש דפסק הרמב"ם דפסח שנתערב בשלמים יקריבו כולן שלמים, - נמצא לפ"ז דלהרמב"ם שתי אופנים יש, יש אופן דבעי עקירה, ויש אופן דלא בעי עקירה, - ולפ"ז אתי שפיר הא דפסחים פ"ט בפשוטו, דהיינו כיון דשם עדיין ספק אם פסח הוא או מותר פסח הוא, וא"כ מספיקא עדיין לא נעקרו ממנו שם פסח. ובספק אם פסח הוא, עדיין אינו נעשה שלמים מאיליו, בלא עקירה, וגם עקירה אינו עושה אלא מכאן ולהבא, ודין תודה עלי' לענין זמן אכילה, וכמשנ"ל. ח ובעיקר קושית התוס' שהקשו שם תיפ"ל שנפסלו מטעם שנעשו קודם קרבן תמיד של שחר, - נראה לומר דכל זה הא דאסור בהקרבה קודם עפוה"ש, הוא דוקא בזמן הקרבה, - משא"כ לילה דלא הוי זמן הקרבה דהתמיד, לכן אין בזה אלא פסול דלילה גרידא.- מצאתי בריטב"א נחית לזה. - עוד אפשר לומר דאיסור זה דקודם התמיד אין זה פסול מחמת עצמו, ובעי עיבור צודה, - ופסול לילה הוי פסול מחמת עצמו, ולא בעינן להמתין עד עמוה"ש, וכמו שכתבו בתוי"ש, - וכמו שיש לבאר גם כן דברי רש"י שם שפירש דנפקא לן משחיטה, דהני במקום שחיטה דקרבן עומדים יעוי"ש, - וע"כ כוונתו בזה דיש בזה פסול עצמו, מטעם עבודת לילה. - ולא מהניא הלינה בראשו של מזבח, למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח, - ולמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח - אשמיענן דיש בזה פסול עצמו ולא בעי לאמתוני עד עמוה"ש, - וזהו שנלמד מיום זבחכם, ולא נלמד מביום צוותו, והיינו דכיון דלא מצינן לקיים ההקרבה בלילה, ממילא נעשה פסול בלינה. אמנם מטעם זה לא נפסל אלא בעמוה"ש, - משא"כ אם אמרינן דנפסל מהא דיום זבחכם, הרי זה פסול עצמו שנעשית העבודה בלילה, והנפק"מ לזה שכתבנו. - ועכ"פ מבואר דדעת רש"י דהכא הוי הפסול מחמת עצמו. אמנם עכ"פ לפי מה שביארנו לעיל בדין מותר פסח דהוי שלמים. אם תורת עצם שלמים עליהם, או רק דינו כשלמים, ונפק"מ לענין זמן אכילה. וכתבנו דזה תליא אם בעי עקירה - ואם לא בעינן עקירה לשם שלמים, והיינו מפני שהוא עצמו הוי שלמים כשניתותר מפסח, וא"כ הוי שלמים ממש, ונאכל לשני ימים ולילה, ובאופן זה אם גם שיטת ר' אליעזר כן, להכי שפיר דן ק"ו ממותר פסח וכמוש"נ. דף י"ב ע"א יאוחר דבר שנאמר בערב ובין הערבים לדבד שלא נאמר בו אלא בערב. - ומטעם זה תמיד קודם לפסח.- ומשמע מזה שדין תורה הוא שזמן הקרבת פסח מאוחר מזמן התמיד.- ויש להבין לפי זה דברי הרמב"ם שכתב בפר"א מהל' תמידין ומוספין הלכה ג' וז"ל תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משיאריך הצל ויראה לכל שהאריך והוא משש שעות ומחצה ומעלה עד סוף היום, ולא היו שוחטין אותו בכל יום אלא בשמנה ומחצה וקרב בתשע ומחצה וכו' מפני הקרבנות של יחידים או של צבור וכו' ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בין הערבים חוץ מקרבן פסח לבדו, שאי אפשר שיקריבו כל ישראל פסחיהן בשתי שעות עכ"ל ותמוה טובא א. מדוע לא כתב הרמב"ם הטעם המבואר בגמ' שהוא מטעם יאוחר מפני שנאמר בפסח בערב ובין