נזר הקודש - זבחים לג

ב ובעיקר הענין בדין מותר פסח מצינו בסוגיא דיומא כ"ט דאיתא שם תני אבוה דר' אבין לא זו בלבד אמרו אלא אף מליקת העוף וקמיצת מנחה בלילה תישרף. ופירש"י דנפקא לן משחיטה דהני במקום שחיטה דקרבן הם עומדים יעוי"ש והקשו בתוס' שם ד"ה אלא, ותימא תיפ"ל משום דקרבו קודם לתמיד של שחר וכו' וכתבו שם עוד וז"ל והי' נראה לדקדק דלא מיפסל אחר התמיד מדתנן פסחים צ"ח פסח שנתערב בבכור וכו' מיהו מצינן לדחות דההיא במותר פסח אמרו דהוי שלמים. והא דפריך והא אין מביאין קדשים לביה"פ, היינו שממעט באכילת מותר הפסח שנאכל לזרים ואוכל כבכורים שאינן נאכלים אלא לכהנים יעו"ש וקשה הא בלא"ה אתי שפיר הכא הא דממעט באכילת קדשים, היינו דמותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה, ובכור נאכל לשני ימים. וא"כ מספיקא יהיו כולם נאכלים, לחומרא ליום ולילה, וע"כ דסברי התוס' דמותר הפסח שתורת שלמים עליהם, דין שלמים עליהם לגמרי גם לענין זמן אכילה, ונאכלים לשני ימים ולילה, - אבל תמוה הרבה הא מבואר בפסחים פ"ט להדיא דמותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה, - ומצאתי כן במל"מ פר"א מהל' תו"מ ה"ג ד"ה וראיתי- עוד הוכיח שם מהא דהקשו התוס' ויעלה וילין בראשו של מזבח, ותירצו דסבר כמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח, וקשה הלא אף אם לינה אינה מועלת בראשו של מזבח, הא התם מיירי במותר הפסח, ואם זמן אכילה אינו אלא עד הבוקר, וכל הלילה אסור באכילה טרם הקרבת אימורים, ולמחר אסור מטעם נותר, וא"כ מה מועיל לן בראשו של מזבח, ומזה מוכח דסברי התוס' דמותר הפסח דינו כשלמים לגמרי אף לזמן אכילה דין שלמים עליהם ונאכל לשני ימים ולילה, ולהכי אם לינה אינה מועלת בראשו של מזבח, שפיר הי' הבשר נאכל יעוי"ש - אמנם דברי התוס' תמוה הרבה, הא ש"ס מפורשת בפסחים פ"ט המותר הפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה. ג והנה בעיקר הדין במותר הפסח בזמן אכילתו איתא לעיל ט' אמר ר"נ אמר רבה בר אבהו מניין למותר הפסח שהוא קרב שלמים שנאמר וזבחת פסח וגו' אלא מכאן למותר הפסח שיהא לדבר הבא מן הצאן ומן הבקר, ומאי ניהו שלמים, ועוד איתא שם ושלמים הבאים מחמת פסח לכל מצות שלמים, פירש"י חגיגת ארבעה עשר, וכתבו התוס' דכן פירש"י לקמן ל"ו בהא דאיתא שם בתודה שנאכלת ליום ולילה מניין לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח, ופירש"י זהו חגיגה ארבעה עשר, - נמצא דלרש"י יש לומר שמותר הפסח שדינו כשלמים היינו אף לזמן אכילה דהיינו לשני ימים ולילה כדין שלמים, והתוס' שם מפרשים דמותר פסח דינו כתודה לזמן אכילה, ובאופן זה מפרשים הא דאיתא בתו"כ גס כן, נמצא דדעת התוס' סותרים זה את זה לפי מה שכתבו ביומא שם, ולפי מה שהוכיח המל"מ. - ולפלא שלא העיר בזה המל"מ. - אמנם בין לרש"י ובין לתוס' דיומא תיקשה מסוגיא מפורשת דפסחים פ"ט. ד ובעיקר הענין יש להבין אם מותר הפסח הוי עליהם תורת שלמים לכל מילי א"כ מדוע ישתנה בדין זה דזמן אכילה, ואין לומר דרך הוספת דינים הוסיפה התורה עליהם, אבל לא להקל על דיני אכילה וזמן אכילה, ולהכי אעפ"י שתורת שלמים עליהם לענין שבעינן סמיכה ונסכים. אבל אין להקל בזמן אכילה, דליתא דע"כ גם להקל תורת שלמים עליהם, כמו לענין זה שכשר שלא לשמו, וגם לענין אכילה ע"כ מותר ביום הבאתו, אעפ"י שפסח אינו נאכל ביום עד הלילה, - וגם לענין בל תאחר אינו עובר עד שלשה רגלים כשארי קרבנות, ולא כפסח כמבואר בר"ה ה'. - והנה לפי שיטת התוס' הכא בזבחים אתי שפיר דילפינן מהא דרבתה תורה בקרא ובשר זבח תודת שלמיו, ומרבינן כל מה שדומה לתודה הבאה, בכעין חיוב הבאה, ואינו דומה לשלמים הבאים לגמרי ברשות. - והני מותר הפסח הבאים לשלמים מטעם החיוב שבראשונה, מפני שבאים ממותר פסח, ולהכי לענין זמן אכילה לא נתנה תורה יותר מתודה.- וכן מצאתי בפירושי מלבי"ם בזה, - ולשיטת רש"י ותוס' ע"כ דסברי דלגמרי תורת שלמים עליהם לכל דבר, והיינו דלא מסתבר לחלק בשלמים. ה ולש לעיין בדבר המותר פסח דקרב שלמים היאך הדין בזה אם אמרינן דלאחר שאידחי מפסח הרי הוא שלמים גם מזמן ההקדש, כעין בירור דלמפרע, א"ד שרק מזמן ולהבא הוא שלמים. - ונראה דזה תליא אם בעי עקירה או לא, דאם בעינן עקירה מפסח לשלמים, א"כ ע"כ אין כאן בירור כלל דשלמים הוא, מדסתמא פסח הוא, אבל אם אמרינן דלא בעי עקירה, וסתמא שלמים הוא, א"כ איכא למימר דשלמים הוא למפרע. ונפק"מ בזה לענין זמן אכילה דאם אמרינן דתורת בירור יש כאן ששלמים הוא, א"כ בכל הפרטים דין שלמים עליו ונאכל לשני ימים כשלמים, ואפשר דהתנא דסבר דלענין ב"ת דינם כשלמים וזמן ב"ת שלשה רגלים, היינו דסבר דלא בעי עקירה, וא"כ נתברר ששלמים נינהו גם מראש, - ובזה אתי שפיר דברי התוס' ביומא דסברי דמותר פסח נאכלים לשני ימים, והיינו מפני ששם מיירי למ"ד דלא בעי עקירה, ולדידי' הדי הם שלמים גם מראש, - וע"כ הסוגיא דפסחים פ"ט מיירי למ"ד דמותר פסח בעי עקירה, ומעכשיו נעשו שלמים ושלמים כאלו, הבאים בחיוב מחמת פסח תורת תודה עליהם, והיינו מפני שסיבת הפסח הביאתן לזה, וזמן אכילה בזה הוא כתודה, היינו ליום ולילה, - ולדינא אם קיי"ל להלכה דלא בעי עקירה, א"כ נתברר ששלמים מעליתא נינהו מראש, והרי המה באים בתורת שלמים, וא"כ גם זמן אכילתם כשלמים, וזהו שיטת רש"י, - ולהכי ע"כ מפרש רש"י הא דתו"כ דמיירי בחגיגת י"ד, - וא"ש לפ"ז שיטת רש"י ותוס' כתב