נזר הקודש - זבחים לב

א"כ אין כאן מעשה רע כלל - ואפשר שזהו כוונת רש"י שפירש ולא זרק. יג ר"ל אמר מותרת פיר''שי לאכילה- ויל''ע מניין לרש"י לחדש, דלר"ל מותר באכילה, הלא אפשר לומר דרק בהנאה מותרת מטעם דאין כאן זבחי סתים, אבל באכילה אפשר דאסורה, מטעם שחיטת מומר ובישט"מ הקשה מדוע מותר, והא הוי שחיטת מומר, ותירץ דבפעם אחת לא מקרי מומר, וע"כ סבר השיט"מ נמי דלר"ל מותר באכילה גם כן, וזהו כדעת רש"י, והוכרח לומד דבפעם אחת לא נעשה מומר, וע"כ שזהו דעת רש"י גם כן.,אבל תמוה מניין לנו לומר כן, דהלא אפשר שרק לענין הנאה פליגי, ור"ל מתיר בהנאה מפני שאין זה זבחי מתים, ובאכילה אסור. יד תוס' ד"ה ריש לקיש, מודה ר"ל דחייב מיתה וכו' ואין לתמוה היאך נהרג דלמא מימליך ולא זריק וכו' דהכא ודאי לא מימליך כיון דעבד מעשה ששחט על מנת לזרוק. - ביאור הדברים דיש חיוב מיתה על קבלה לעבוד ע"ז אף אם לא יעבוד אח"כ, אמנם אם הקבלה היתה בלב שלם סגי בזה להיות מחויב מיתה, וילפינן מזה מדכתיב "לא תאבה ולא תשמע לו' הא אם יאבה ושמע חייב מיתה, ולהכי אף שהשחיטה אינה לע"ז עכ"פ יש כאן חיוב מיתה מטעם הקבלה, לעבוד ע"ז, ויש בזה משום ע"ז, אעפ"י שהשחיטה אינה לע"ז. טו בא"ד ועוד הכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק חשיב עובד ע"ז בשחיטה כש כששוחט ע"מ לזרוק, - ביאור הדברים דאפילו אם אין כאן קבלה בלב לעבוד ע"ז שיתחייב עבור הקבלה, מ"מ הכא יש חיוב מיתה מטעם עבודה בעצמותה.-אמנם לפ"ז תסוה הלא אפי' אם אין מחשבין מעבודה לעבודה, עכ"פ יתחייב ותיאסר הבהמה מטעם זבחי מתים, כיון שהשחיטה זו לע"ז ממש, ואין לך זבחי מתים גדול מזה, וצע"ג רש"י ד"ה שכן כרת, האוכל פיגול אפילו לאלתר חייב. - ויש לעיין אם יש כאן חיוב כרת קודם זריקה, הא בעינן כהרצאת כשר עד שיקרבו מתירין, כמבואר לקמן כ"ח ע"ב, ואפשר דכוונת רש"י לאלתר, היינו דלא בעינן לאחר זמן ממש. וצ"ע. ע"ב אמר לו ר' יהושע לא אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה וכו' יעוי"ש וקשה מדוע לא אמר ר"א חטאת העוף תוכיח שדמה למטה ופסולה שלא לשמה. - וכמו שמבואר לקמן לענין דם למעלה- ובזה אין לומר שאני חטאה"ע שאינו מין זבח - הלא אדרבה איכא ק"ו אם אינו מין זבח, ומ"מ פסולה שלא לשמה, ומכש"כ אשם, ומצאתי בצא"ק שהקשה בזה יעוי"ש אבל תירוצו תמוה. דהלא סו"ס תיקשה מדוע לא ניליף אשם מחטאה"ע חדא מחדא לומר דכמו שבחטאה"ע פסולה שלא לשמה, כן אשם, - ופירכא שכן כרת ליכא, דהרי חטאה"ע בא גם על שמיעת הקול שאין בהם כרת, וגם ליתא בצבור, ואין דמה למעלה, - ושם חטאת ליכא למיפרך, מפני שזהו פירכא כל דהוא, ולא שייכא רק על מה הצד, אבל לא כשאנו לומדים חדא מחדא. ונראה ליישב לפי מה שיבואר לקמן בפר' כל התדיר, דלשיטת הרמב"ם דסבר דאשם ועולה שניהם שווים במעלתם לדין קדימה, ואיזה שירצה יקריב ראשון, כמבואר בפר"ט מהל' תמידין ומוספין ה"ה, - ולפ"ז יהי' דלפעמים גם חטאה"ע תקדום לאשם באופן שעומדים שלשתן, אשם ועולה וחטאה"ע, שאז אין לאשם יתרון יותר מעולה, כאשר יבואר בעזה"י לקמן. - ומטעם זה יש פירכא מה לחטאה"ע שלפעמים יש להם דין קדימה על אשם. עוד נראה דיש להשיב מה לחטאת העוף שכן קבע לה כהן למליקתה. וזה אינו בבן צאן, - ושחיטה כשרה בזר. - וסברא זו מצינו לקמן בסוגיא מ"ח ע"ב. - והנה יש להעיר דלפ"ז מדוע רצה עלי להעניש את שמואל מפני שהורה דלא בעינן כהן בשחיטה, - כמבואר בברכות ל"א, - והלא איכא בזה נפק"מ ל לאפרושי מאיסורא, לענין אשם שלא לשמו, דיהי' נלמד מן חטאה"ע ודוחק לומר דכיון דלא היתה נפק"מ בזה עכשיו בשעה זו. - ולפי התירוץ הראשון שכתבנו יותר נכון. בדין מותר פסח. א דף י"א ע"א חזר ר"א ודנו דין אחר ומה פסח שמותרו בא שלמים שחטו בזמנו לשם שלמים פסול, שלמים שאין מותרן בא פסח וכו' יעו"ש - ויש לעיין לפי מה שכתבו התוס' לעיל דף ט' ד"ה ושלמים, דמותר פסח דבא שלמים נאכלים רק ליום ולילה דהיינו שלמי פסח יעוי"ש וכוונתם דתורת פסח עליהם, ורק דיני שלמים עליו לענין סמיכה ונסכים, אבל כל עצמו פסח הוא. - וא"כ יש להבין הק"ו הכא, הלא יש לומר דאעפ"י שמותר פסח בא שלמים, מ"מ כש כששחט פסח לשם שלמים פסול,- הוא משום דהשלמים הבאים ממותר פסח אינם שלמים בעצמותן, אלא פסח הוא בעצמותו, ורק איזה דיני שלמים עליו, אבל לא הוי הוא עצמו שלמים, ולהכי כששחטו לשם שלמים ממש, הרי זה שינוי גמור - והנה אף שיש לדחוק ולומר דהק"ו הוא מהדינים, היינו דבמותר פסח איכא לכה"פ דיני שלמים, ואין על שלמים דיני פסח, אבל דוחק הוא. דהרי אפשר דאין שום יתרון בהדינים כיון שבעצמותו לא הוי שלמים, - ויותר הי' מתפרש לנכון אם הוי אמרינן דמותר פסח הוא עצמו שלמים . ובעיקר