נזר הקודש - זבחים לא

אבל אם אמרינן דהפסול הוא להשחיטה, א"כ אין נפק"מ אם לאיזו עבודה הוא מחשב. אם דק מחשב מחשבה זרה בשעת שחיטה, הרי היא שחיטה פסולה באופן המפגלת ולפי המבואר בדעת התוס' והרמב"ם דהפסול הוא - א"כ באופן זה אין מחשבה פוסלת. ו אמנם יש להוכיח דדעת רש"י דבאופן זה ג"כ מחשבה פוסלת. והוא לפי מה שכתב רש"י בד"ה אין מחשבין מעבודה לעבודה וז"ל דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשוב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו יעוי"ש, מבואר שדעת רש"י בפיגול באופן שמחשב ע"מ לחשוב מחשבת חוץ לזמנו הוי פיגול. - ובאמת יש להבין מה בעי רש"י בזה.- ואף אם באמת סבר רש"י כן בדין פיגול, אבל מה זה שנחית רש"י הכא לפרש כן, -ולכאורה איכא למימר דרש"י פליג על התוס' בהא דקבלה, אלא שיטת רש"י דגם משחיטה לקבלה הוי מחשבה מעבודה ל לעבודה, - וכן משמע פשטות דברי רש"י שפירש סתם מעבודה לעבודה, משמע איזו עבודה שתהי', והוקשה לרש"י הלא לא מצינו גם בפיגול כן, וכמ"ש התוס' לסברא זו. - ועל זה הוכרח רש"י לומר האי חידוש דין כי יש גם בפיגול אופן זה דקבלה, והוא כגון במחשב בשעת שחיטה ע"מ שתהי' הקבלה ע"מ (במחשבה ע"י) להאכיל למזבח חוץ לזמנו או להאכיל לאדם חוץ לזמנו. אבל קשה דלפ"ז מדוע פירש"י האי סברא אליבא דמ"ד אין מחשבין, ולא פירש כן למ"ד מחשבין. ז ונראה דסברת רש"י דעיקר הפסול הוא בהשחיטה. - ומטעם זה אין ללמוד הכא לענין שלא לשמה. - והיינו דהכא הוי כאלו ישנן לשתי מחשבות בשחיטה לשמה ושלא לשמה.- ואינו ענין לפיגול דהתורה ע"כ אמרה בפיגול שגם שתי מחשבות קובעות בפיגול, דהרי באופן זה שחושב ע"מ לחשוב פשיטא שעכ"פ יש כאן שתי מחשבות כשר ופסול. ומ"מ נקבע בפיגול.- אבל הכא בשלא לשמה אין סברא שתי המחשבות תהי' פוסלות בשלא לשמה, ולהכי פירש"י אליבא דמ"ד אין מחשבין, אמנם התוס' והרמב"ם סברי דהפסול הוא בהזריקה, וממילא דסברי דלא נקבע פיגול באופן זה. נמצא מבואר דפליגי בזה הראשונים. - והנה דעת הרז"ה בהמאור לחולין ל"ט. דהוי בזה פיגול מעליא כששוחט ע"מ לקבל במחשבה דחוץ לזמנו וכן מבואר בחידושי הרשב"א לחולין יעוי"ש. - ולפי מה שביארנו דעת התוס' והרמב"ם דלא מהני בזה לענין פיגול. . ח והנה לשיטת התוס' והרמב"ם דהפסול העיקרי הוא בהזריקה א"כ איזה דמיון להא דשוחט לזרוק דמה לע"ז דהתם אין הזריקה עיקרית, דהרי גם אם לא יזרוק תהי' הבהמה אסורה, וכמו"ש התוס' במסקנא.- הכא ובחולין שם. - ונראה בזה דאם אין מחשבין מעבודה לעבודה הרי זה כאלו לא חשב כלל, ואין כאן מחשבה לע"ז, ור' יוחנן דסבר מחשבין מעבודה לעבודה יש כאן מחשבה - לע"ז - והביאור בזה למטרת ע"ז, והיינו שאנו דנין דכמו שבפיגול הדין במחשבה לזרוק חוץ לזמנו, אעפ"י שהפסול תהי', בזריקה - הכשרה, אמנם הקביעות פיגול נקבע ע"י מחשבת השחיטה שהיתה למטרת הזריקה, רק סגי בע"מ אם היתה השחיטה למטרת ע"ז. ט ולפי מה שביארנו לעיל דסברת ר"ל לפי פירש"י, - אפשר לומר דלהכי לא חש ר"ל על הפירכא דק"ו דפריך הש"ס מהא דשינוי בעלים, דאינו פוסל בעבודה זו עצמה, ומכ"ז פוסל מעבודה לעבודה, שלא לשמו, דפוסל באותה עבודה וכו' דיש לומר דכיון דהפסול הוא בהשחיטה, וא"כ איכא הכא שתי מחשבות כשד ופסול ואינו נפסל. וכאשר כתבנו לעיל בסוגיא דשלא לשמה, - וע"כ הש"ס סבר דגם בזה פסול, - ואולי מטעם זה יש להוכיח כשיטת התוס' והרמב"ם דהפסול הוא בהזריקה. י ובזה יש ליישב דברי המהרש"א בחולין שם שהקשה לר"ל ניליף שלא לשמו מן חוץ לזמנו ושינוי בעלים וכו' יעוי"ש וזו היא קושית הסוגית הכא.-וכבר עמדו המפרשים בתמי' עליו.- ולדברינו אתי שפיר, דהרי אפשר לומר דבאמת ר"ל לא חש להפירכא שם בדין שחט לשמה ע"מ לזרוק שלא לשמה, והוא מטעם דאיכא שתי מחשבות, כשר ופסול-אבל בע"ז לא שייך זה, דהדי שתיהן לע"ז. - ופירכא גדולה היא לר"ל בהא דע"ז. יא והנה ראיתי באור שמח שדעתו בהא דחושב לזרוק דמו לע"ז, שזהו כמו מחשב להיות חושב, דהיינו שיחשב בזריקה כמחשבה לע"ז. ובזה מפרש שם ירושלמי גיטין יעוי"ש -ותמוה דע"כ הא דזורק לע"ז אין זה בגדר מחשבה כלל, כי זהו מעשה ע"ז ממש שזורק לע"ז. - כי זהו עבודתה ממש. - עוד מה שתמה שם על הרז"ה שכתב דבפיגול מהני שוחט ע"מ לקבל במחשבה לזרוק חוץ לזמנו. - ולפלא שלא נחית לדייק שכן הוא דעת רש"י בסוגיין וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו לחולין. - ובעיקר הענין כמו שנתבאר לעיל. יב השוחט את הבהמה כו' קשה מדוע ישתנה זה משוחט סתם ואח"כ זרק לע"ז דקיי"ל השחיטה אסורה מטעם דכיון דזריק לע"ז הוכיח סופו על תחילתו, דהשחיטה היתה לע"ז, כמבואר חולין ל"ט. וא"כ כש"כ הכא דשחט בפירוש על מנת לזרוק לע"ז. - ויש לומר דשאני הכא אם באמת אח"כ לא זרק, וגם אם אמרינן אין מחשבין מעבודה לעבודה, א"כ