נזר הקודש - זבחים ל

שינוי בעלים יש גם שינוי קודש. אם הבעלים האחרים מחויבים כפרה בקרבן אחר בשינוי השם.- אמנם ע"כ כמובן דזה דוקא בשהזכיר את הקרבן של חבירו, דהיינו באופן שאמר ששוחט להתכפר בחיובי עולה, וכיון שהזכיר עולה, הרי זה כשוחט את חטאתו בשינוי קודש. וחידוש דין הוא. בדין מחשבין מעבודה לעבודה. א שם אתמר שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה וכו' -ויש לעיין מדוע לא ילפינן ממחשבה דשינוי בעלים, דעצם הענין הוא מעבודה לעבודה, דכיון דילפינן דיש שינוי בעלים בכל העבודות גם בשחיטה שהענין של שינוי בעלים הוא בעל מנת לזרוק, הרי מצינו ענין שלא לשמה בעבודה, באופן מעבודה לעבודה. - והנה לקמן יליף רב אשי ק"ו משינוי בעלים, - ולמאי צריך ק"ו הא בפשוטו יש ללמוד במה מצינו. - אמנם הענין בזה דשאני שינוי בעלים, דהתם גם המחשבה דשחיטה הוא שלא לשמה, אעפ"י שמחשבה זו אינה פוגמת בשחיטה, מטעם דלא שייך שינוי בעלים, אמנם עכ"פ יש כאן התחלה דשלא לשמה. והיינו דעכ"פ שוחט גם כן לשם בעלים אחרים, והרי זה מחשבה אריכתא דשלא לשמה. היינו שהתחיל בשחיטה, וגמר המחשבה הוא בעל מנת לזרוק, משא"כ באופן דידן שמחשב בשחיטה לשמה, באופן שתהי' הזריקה שלא לשמה, הרי זה מחשב מעבודה לעבודה, היינו דהמחשבה דלשמה פועלת על מחשבה דשלא לשמה, וענין זה מצינו בפיגול דוקא, דלפעמים דוקא הסיבה דהמחשבה דלשמה גורמת הפיגול כמו בפסח וחטאת, דבעינן בחיוב בפיגול, שתהי' מחשבה הראשונה בלשמה, מטעם הרצאת כשר, ומטעם זה פליגי הכא ר' יוחנן ור"ל במחשבה דלשמה בלזרוק דמה שלא לשמה. - ובזה יתיישב שיטת התוס' לעיל ד', ע"ב ד"ה רב אשי שהקשו למ"ל קרא לזריקה. הא אף בשארי עבודות הוא בע"מ לזרוק ולכאורה מאי קושיא דלמא שאני התם דהוי חסרון בשני עבודות, והוא ענין מעבודה לעבודה, כמו בפיגול, וכמ"ש השיט"מ יעוי"ש. - אמנם ע"כ התם אין זה ענין לפיגול כלל. וכמו שכתבנו, רק הענין שם מטעם שלא לשמה גרידא, וא"כ שפיר מצינו בזריקה שינוי בעלים גם בכל העבודות, זהו כוונתם בהקושיא. - ובעיקר דבריהם כבר כתבנו לעיל, כמבואר שם. ב דף י' ע"א השוחט את הבהמה ע"מ לזרוק וכו' ר"י אמר אסורה מחשבין מעבודה לעבודה וכו'- והנה בעיקר הענין הא דמחשבין מעבודה לעבודה, יש לעיין אם הוא פסול בעבודת השחיטה, או שהוא פסול מטעם הזריקה והביאור בזה כאשר יבואר- והוא משום דיש לפרש בשתי אופנים, א. אשר מפני שנעשית השחיטה בכוונה דלזרוק שלא לשמה, וכיון שמחשבין מעבודה לעבודה הר"ז כאילו נעשית השחיטה שלא לשמה ופסול בחטאת ופסח, ובשארי קדשים אינו עולה לחובה, ב. יש לפרש דאין השחיטה נעשית שלא לשמה בשביל המחשבה דלזרוק שלא לשמה, רק הוא ענין שלא לשמה מחודש, והוא ענין פסול השייך להזריקה, - והביאור בזה דכיון דתכלית הקרבן הוא הזריקה, וממילא כששחט במחשבה לעשות הזריקה שלא לשמה יש בזה פגם להזריקה. - ומטעם זה נעשית הזריקה זריקה פסולה. ג ונפק"מ רבתי איכא בזה לדינא באופן שיהי' מחשב משחיטה לקבלה, שתהי' שלא לשמה, דאם אמרינן דהפסול הוא בהשחיטה, אז גם באופן זה הוי המחשבה שלא לשמה, והוא דכמו דאמרינן דמחשבה דלזרוק שלא לשמה עושה את השחיטה כאילו נשחטה שלא לשמה, הנה כמו כן גם אם חשב לקבל שלא לשמה, דמ"ש קבלה מזריקה.- הלא עיקר הסברא מטעם התערבות שלא לשמה, וא"כ אין נפק"מ בזה. - אמנם אם אמרינן דהפסול נעשה בהזריקה, מטעם חשיבות הזריקה שהוא עיקר הקרבן, ומחשבה דלזרוק שלא לשמה פוגמת גם בהשחיטה, כמו בפיגול הנה זה שייך דוקא במחשבה דלזרוק. אבל לא במחשבה דקבלה. ד ונראה דזהו סברת התוס' דמפרשים דדוקא בזריקה יש מחשבה מעבודה לעבודה ולא בקבלה, - והיינו דסברי התוס' דכל עיקר הענין הוא פסול זריקה, ואנו דנין כאילו נעשית הזריקה שלא לשמה. וכן יש לדייק גם מלשון הרמב"ם שכתב בפרט"ו מפסוה"מ ה"י וז"ל לפי שמחשבין מעבודה לעבודה, וזאת המחשבה שחשב בשעת השחיטה כאילו חשבה בשעת זריקה, ולפיכך פסולה, יעוי"ש. וע"כ הביאור בזה דאנו דנין כאילו נעשה מעשה הזריקה בפסול -וע"כ הביאור בזה דהמחשבה שבשעת שחיטה לזרוק שלא לשמה, פוגמת בהזריקה וכמוש"ג ה והנה באמת יש לעיין גם בפיגול גופי' כששחט ע"מ לזרוק חוץ לזמנו, אם הפסול הוא בהשחיטה, או בהזריקה. - ונפק"מ בששחט בע"מ שתהי' הקבלה במחשבת דחוץ לזמנו לזרוק אם הוי פיגול, או לא. - והסברא בזה כך הוא, דאם אמרינן דהפסול הוא בהזריקה, א"כ זה שייך אם חושב בשחיטה ע"ד הזריקה, אבל אם חושב ע"ד קבלה, י' הקבלה במחשבת חוץ לזמנו בהזריקה- נמצא דעתה אין פגם כלל בהזריקה, דהרי לעת עתה בשעת עבודה דהשחיטה, אין כאן מחשבה דעבודה לזריקה-