נזר הקודש - זבחים כז

לי' בחטא, וא"כ חסר בזה התנאי דשב מידיעתו, - וממילא הרי הוא רשע. - ושפיר קרינן אצלו זבח רשעים תועבה, מטעם דלא הוי שב מידיעתו. אמנם ל זה שייך בשארי עבירות שבתורה, דאין הקרבן בא רק על אופן זה אם הי' שב מידיעתו, וחידשה תורה דבעינן תנאי זה גם לבסוף בשעת הקרבה, וחידוש דין הוא, - אמנם בכפרת שעיר המשתלח דבא על הזדון ג"כ, וא"כ כיון דלא בעינן תנאי זה דשב מידיעתו בראשונה, ממילא לא חמור סופו מתחילתו, ושפיר מכפר גם בלא תשובה. ובזה יתפרש הברייתא שם בשבועות י"ג דמתחיל התנא לדון דיוהכ"פ בעי תשובה כמו בשארי קרבנות. ושנה התנא דלא דמי, דשאני שארי קרבנות דאין מכפרים רק על השוגג, משא"כ יוהכ"פ דמכפר גם על הזדון. - ולכאורה אדרבה הלא יש לדון בק"ו ומה שארי קרבנות דאינם מכפרים רק על השוגג, ומכל זה בעי תשובה, יוהכ"פ דמכפר על הזדון, פשיטא דבעינן תשובה. - אבל בדברינו אתי שפיר, דכוונת התנא דכיון דכל עיקרה של תשובה הוא בגדר שב מידיעתו, דתנאי הוא דבעינן לזה גם בשעת הקרבה ג"כ, וזה שייך רק באופן שבעינן תנאי זה בראשונה בשעת עשיית העבירה. - משא"כ יוהכ"פ דלא בעינן זה בשעת עשיית העבירה, כיון שבא גם על המזידים, - וממילא לא בעינן לתנאי זה בשעת הקרבת הקרבן, - ועל זה תמך הרמב"ם היסוד דלא בעינן בקלות תשובה, וגם בלא תשובה לא הוי זבח רשעים תועבה. וע"כ דמפרש הרמב"ם דאעפ"י שס"ד דש"ס לעיל דגם ביוהכ"פ בעינן תשובה גם על הקלות, - זה לא קאי במסקנא, לאחר שהביא הסוגיא הברייתא הלימוד דאך חלק, וחידש התנא דבאמת לא בעינן על הקלות תשובה, - וע"כ הוא מטעם זה דשאני יוהכ"פ, מהטעם שכתבנו. ע"ב נזרק דמו של ראשון שני למה קרב. - וקשה דפשיטא ששני השעירים חובה ליום נינהו. - ואפשר שר' שמעון אזיל לשיטתו דדריש טעמא דקרא. - אבל עדיין תיקשה מדוע לא סגי באחד באופן שיקריבנו באחרונה, קודם תמיד של בין הערביים, -וב"ה מצאתי בפנ"י ר"ה ח' ד"ה שהחודש, שעמד בזה, ומפרש דכיון דבשארי רגלים הי' שעיר אחד לכפר כפרה זו עצמה, וא"כ גם בעצרת סגי באחד, וא"כ השני אינו בא לכפר, אלא דק למלא חובת היום, וא"כ למה נקרא שמו חטאת כיון שאינו במטרה דלכפר, ועל זה אמר על טומאה שאירעה בין זה לזה יעוי"ש, והדברים נכונים רש"י דה והא מאתמול הופרשו, - ויש לעיין הא מבואר בפסחים ס"ו דבחובות הקבוע להם זמן מקדישין ביום טוב. דף ז' שעירי עצרת שקבל דמן בשני כוסות ונזרק דמו של ראשון וכו' וכו' משמע מזה דהדין בשני שעירי עצרת שמקבלין הדם לכתחילה, בכוס אחד, והיינו דיש בילה. - וצ"ע. שם תודה ששחטה לשם תודת חברו וכו' - הביאור בזה דבאופן שהחבירו מחויב בתודה, ובשחיטה לפלוני הרי זה שינוי השם, ויש כאן שינוי קודש, לרב חסדא דסבר דההתייחסות קדושת הקרבן, עם הבעלים, הם אחד, וכששוחט לשם אחר, יש כאן שינוי קודש. - ולפלא שלא הובא ברמב"ם מזה. ע"ב ורב פנחס וכו' אמר יש בעלים לאחר מיתה. והיורשים מחויבים בקרבן אחר, - ויש לעיין היאך יתחייבו יורשים באחריות, כיון דהם לא נדרו. ואפילו אם אמרינן דסבר ר"פ דהיורשים מתכפרין מקבעא, מ"מ ע"כ כיון שהם לא נדרו, אין לחייבם באחריות, ודוחק לומר דההקדש הי' כן בראשונה, על מנת כן, וחל החיוב על הנכסים. - גם יש לעיין אם בעינן כוונה בפעולה זו דקדשים גם לשם היורשים, ובזה ע"כ מסתבר דלא הוי בזה היורשים בעלים, ועוד יש לעיין בזה. דף ח' לא לכתוב רחמנא בחטאת נזיר ותיתי מהנך מה להנך שכן אין להם שאלה וכו' ויש לעיין הא שם חטאת חלב היינו הביאור כל חייבי חטאות השנוין במשנה ריש כריתות, והיינו דכל עבירות שזדונן כרת בשגגן חטאת, ושחוטי חוץ גם כן בכלל, - וא"כ יש בזה גם חטאת שישנו בשאלה, והוא חטאת הבא על חיוב שחו"ח, וזה איתא בשאלה אף לאחר שנשחט, כמבואר בב"ב ק"כ וברשב"ם שם. והנה לכאורה אפשר לומר דע"כ בשחו"ח לא הוי בשאלה אלא באופן שעדיין ישנה להחטאת בעין, ואז מהני שאלה לאפקועי הקדושה. - אבל אם עתה בעת הבאת הקרבן אין להקרבן הנשחט בעין, דאז לא מהני שאלה מטעם דאין השאלה פועלת להתיר, וזהו הדין דרבא, בשבועות כ"ז, בנשבע על הככר דלא מהני שאלה בשאכל להככר כולו יעו"ש וה"נ לא מהני שאלה אלא אם עוד ישנה להקרבן הנשחט בשחו"ח, - ובאופן דליתא להבהמה שוב לא מהני שאלה, וא"כ חטאת הזה הבא לכפר על עבירה דשחו"ח באופן שליתא בשאלה זה נכלל בחטאת חלב. - וא"כ שפיר ישנה להדין דחטאת שחו"ח בפסול מחשבה דשלא לשמה. - ובאופן דהביא קרבן על שחו"ח דעדיין ישנה בשאלה על הקרבן הנשחט בחוץ, דהיינו דעדיין ישנה בעין, אז יהי' הדין כמו חטאת נזיר, אם הוי אמרינן דלא יופסל חטאת נזיר בשלא לשמה, מטעם דישנה בשאלה, - ואתי שפיר הסוגיא הכא דקאמר מה לחטאת נזיר שכן ישנה בשאלה, - משא"כ שארי חטאות שאינן בשאלה, - הכוונה כל החטאות גם קרבן דשחו"ח באופן שאינה בשאלה, - ואעפ"י