נזר הקודש - זבחים כו

בודאי קניא להו ודינם כשותפין ואינם עושים תמורה. משא"כ מנחה שהיא קדשי קדשים. - אבל הסוגיא ע"כ סוברת דגם בקדשים קלים לא קניא. - מדמביא הסוגיא לשלא לשמה יוקרב אעפ"י שאינו מרצה. - מדמצינו בבאין לאחר מיתה ואם אינו נוהג בשלמים לא אפשר ללמוד זה גם בשארי קדשים, דהרי עיקר הדין בשלמים נאמר, ועוד דהרי הלימוד של הסוגיא צריכין גם לשלמים, וכמובן,- וממילא מוכח מהסוגיא דסברה דבכל הקדשים לא קניא, והסוגיא הלזו ע"כ אינה מחלקת בין עולה לשלמים, ופריך מהא דאר"י הניח בהמה וכו' - ולומר דר' יוחנן מיירי בקדשים קלים וכריוה"ג - א"כ תיקשה להני אמוראי בתראי מדוע לא סברי כר' יוחנן כדמצינו בעלמא דפריך הש"ס מר"י על אמוראי בתראי. - אבל על ר' יוחנן בעצמו יש מקום לומר דסבר כריוה"ג מדמוקים בש"ס ב"ק י"ג סתם משנה כוותי' . ור"י סבר הלכה כסתם. ושפיר לא פריך הש"ס דר"י אדר"י. - ורק הסוגיא בעצמה פריך. וכמוש"נ. דף ו' מקבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא, - ולפי"ז אין להקשות בבאין לאחר מיתה דלייתי ולרצי על היורשין, דכיון דרק מקופיא מכפרי אין זה נחשב לריצוי. שם איבעיא להו כיפרו על מה שבאו, או לא כיפרו וכו' - סוגיא זו תמוה הרבה. וכי לא ידע הש"ס דהקרבן הוא נדבה, כמו שדרשו מקרא דמוצא שפתיך, ועי' מה שהקשו התוס' צ"ע דהיינו בעיא דר"ל. - ומה שנראה לנו בזה כך הוא, דבעי הש"ס איזו באה בנדבה, אם הראשונה או השניי' דהיינו שנשאר עדיין עליו חיוב, אמנם דינה בזה כדין מותר קרבן שהוא נדבה, וזהו שבעי הש"ס אם הראשונה מכפרת או לא, ואמר רב שישא ברי' דרב אידי דמסתברא דלא כיפרו, דאס"ד כיפרו שני למה הוא בא. היינו דאעפ"י שקיי"ל שיש מותר שהוא נדבה. אמנם זהו דוקא באופן שנעשה ממילא מותר. משא"כ להביא מותר בתחילה, - והיינו כי אין חיוב הבאה בכדי שיהי' מותר, וזהו כוונת התוס' שכתבו ויש לומר דפריך שני למה חייב להביא. - ופריך הש"ס אלא מאי לא כיפרו למה הוא קרב היינו היכן מצינו תורת מותר גם באופן טרם שנעשה מותר כמו הכא בראשונה. - ובזה משני דזה לא קשה מטעם דאתי מכח דלשמו, ושפיר קרב בתורת מותר מטעם החסרון דלשמו, דנעשה ממילא מותר, - משא"כ אם הראשון כיפר, אז בודאי דלא מסתבר דהשני יבוא בחיוב בתורת מותר. - ולפי"ז שפיר ידע הש"ס הא דר"ל, והסוגיא דלעיל ומיושב קושיות התוס' וגם הקושיא שהקשה בשיט"מ מאי פריך שני למה הוא בא, הא קיי"ל דבא בנדבה, הביאור בזה כמ"ש. תוס' ד"ה דאס"ד, וא"ת מאי קאמר שני למה הוא בא דלמא קאתי לכפר אמחשבה דשלא לשמן. ומיהו יש לומר דמחשבה תלוי' בעובד יעו"ש, ולפי"ז תצא נפק"מ אם העובד הוא הבעלים. - ובאמת יש לעיין בעיקר הקושיא הלא בודאי ידע הש"ס דשפיר יצוייר אופן שנתחייב בינתיים בעשה, רק ע"כ כוונת הש"ס בזה בהא דאינו עולה לבעלים לחובה, היינו דחיוב הבאה דהשני הוא על חיוב הישן, ולא באופן שתועיל ההבאה על חיובים חדשים, דזה ודאי אינו במשמע- ואיסור מחשבה דשלא לשמן בזה הקרבן הרי הוא חיוב חדש, ומזה לא מיירי. שם איבעיא להו אעשה דלאחר הפרשה מכפרא או לא מכפרא וכו' - ויש לעיין מדוע השמיט הרמב"ם האי פסקא, - ונראה דהרמב"ם סבר דלרבא דאמר לקמן עולה דורון הוא לא שייכה כלל להאי בעי'. - ובזה יבואר דברי הרמב"ם לנכון במקו"א. - והוא מה שכתב בהל' תשובה פ"א דשעיר המשתלח מכפר על הקלות בלא תשובה, - ותמוה דהלא מבואר בגמ' בשבועות י"ב ע"ב האי עשה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה. - ועמד בזה בלח"מ, ומתרץ דהרמב"ם מפרש דכוונת הגמ' לאו דוקא אעשה אלא על כל עבירות, והיינו החמורות. - ורק לאידך גיסא באופן דעבד תשובה בזה קאי על עשה. והרמב"ם מפרש דבקלות לא פליגי רבנן ארבי, אלא סברי דלא בעינן תשובה, ולמד הרמב"ם כן בכדי שלא תהי' פלוגתא רחוקה ביניהם עכת"ד יעו"ש, אבל דבריו תמוהין, דמלבד שדוחק לפרש כן הסוגיא, - הנה עוד קשה מסוגיא ערוכה זבחים ז' ע"ב דפריך בהדיא שם האי עולה ה"ד אי דלא עביד תשובה זבח רשעים תועבה, יעו"ש. הרי חזינן בהדיא דגם בעבירה דעשה הוי זבח רשעים תועבה, אם לא עביד תשובה. ונראה דשאני כפרת שעיר המשתלח בכפרה דיוהכ"פ. דהנה נחזי אנן כל עיקר הא דבעינן תשובה בקרבן, הלא תשובה זו למה היא באה, הלא כבר נתחייב בקרבן בשעת עבירה, וממילא החיוב לא נפקע עד שיקריב הקרבן, - וע"כ דגזה"כ הוא דבעינן תשובה גם בשעת הקרבה. ובלעדי תשובה הוי זבח רשעים תועבה בשעה זו, ואינו בר קרבן. אבל יש להבין תשובה זו מה סיבה, הלא מה שייך תשובה באופן שלא חטא, כיון ששוגג הי' ולא הי' בדעתו לחטא כלל, ומה שייך תשובה. ואם בשביל שלא הי' בזהירות כזה שלא יבוא לידי שוגג, הלא אין זה אלא מגדר חסידות ופרישות. ומה שייך - לומר על זה וידוי על חטאו - ועל זה אני אומר כמו שאמרו חז"ל על אוכל פסח שלא בכוונה לשם מצוה, רשע קרית לי', עי' נזיר כ"ג. אמנם ע"כ הביאור בזה כך הוא, דאם לא יתודה על אי זהירות יש בזה שתים. א מצד השלילה. ב. מצד החיוב. - והוא דאם לא יקבל עתה על הזהירות יתירה. ממילא חושב בדעתו שלא איכפת