נזר הקודש - זבחים כד

מופרשת וכו' יעוי"ש הנה ע"כ מחלוקת שמואל ור' יוחנן לא שייך אלא התם בהא דיולדת שכבר נתחייבה בחיוב עולה בעבור הלידה. - אבל אין זה שייכות לעולת ראי' דכיון דאינו ראוי לבוא לעזרה מפני שמת, הנה טרם נגמר חיוב הבאה, וממילא כשלא הפריש עולת ראי' מחיים, לא שייך על זה שעבוד נכסים,- וע"כ דכל עיקר פלוגתא דשמואל ור' יוחנן אינו רק ביולדת. - וכן נראה גם מש"ס בבלי קדושין י"ג ובכורות נ"א שלא הוזכר שם פלוגתא דהפרשה מחיים אלא רק ביולדת ולא בעולת ראי', ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם בפר"א מחגיגה ה"י שהביא דין עולת ראי' דוקא בהפריש מחיים ומת דהיורשים מחויבים להביא הקרבן, ואינו מחלק בין יש לו קרקע לאין לו קרקע, -והיינו מהטעם שכתבנו, דהכא לא שייך זה, דע"כ עולת ראי' זו לא הוי בתור עולת ראי' אלא עולת נדבה, כשארי עולות נדבה דעלמא. - והנה מרן הכס"מ תמה שם מדוע השמיט רבינו האי דינא דהירושלמי, הא דיש לו קרקע, וחייב אף בלא הפריש מחיים, יעוי"ש, ובלח"מ -ולדברינו אעפ"י שמסתפינא מרבותינו. אמנם הנראה לדעתינו הוא כמו שכתבנו. י והנה הגאון בעל טהרת הקדש שם כתב לתרץ את עיקר קושיות הפנ"י שהקשה מדוע השמיענו התנא האי דינא בעולת יולדת טפי מבשארי עולות, עפ"י דברי הש"ס מנחות ד' דמייתי ראי' מהך מתני' דמכפרין אתי לאחר מיתה ומכשירים אינם באים לאח"מ, ופירש"י ז"ל דחטאת יולדת מכשיר הוא ולא מכפר, ומדחטאת להכשיר העולה היא לכפרה עכ"ל, וא"כ יש רבותא בשניהם ביולדת, דבחטאת אשמעינן אע"ג דחטאת זו אינה כשארי החטאות, דכל החטאות לכפרה באין וזו אינה באה לכפרה, אפ"ה שוה לשארי חטאות, דאזלי למיתה, והעולה אף שהיא באה ביולדת לכפרה ואין כפרה למתים אפ"ה באה לאחר מיתה, כמו שארי עולות שהם לדורון יעו"ש. - איברא דלשון רש"י עפ"י הסוגיא מורה דעולת יולדת באה לכפרה, שדן מזה הטהרת הקודש דהכא שאני מבעלמא, והיינו דבכ"מ חטאת באה לכפרה ועולה דורון, והכא ביולדת העולה היא המכפרת, והחטאת הוא רק בתור מכשיר, - אבל באמת ע"כ אין זה כוונת הסוגיא, כי באמת לא שייך לומר כפרה במקום שאין חטא, וכל עיקר קרבן יולדת אינו בא על חטא, ואפי' לר"ש דאמר יולדת חוטאת היא, ע"כ גם חטא זה שאמר שם ר"ש בנדה ל"ד אין זה חטא המחייב קרבן, וא"כ מה שייך לומר בקרבן יולדת ענין כפרה. דע"כ אין כאן יותר מהכשר גרידא, היינו להכשירה באכילת קדשים. והנה לפי"ז ע"כ כוונת הסוגיא וכוונת רש"י דפירש דעולת יולדת בא לכפרה, היינו לומר דאינה באה לכפר על היולדת, מפני סיבת לידתה, כי זה אין שייכות לכפרה, וע"כ הביאור דעולה זו באה כשארי עולות דעלמא, וכמו דאמרינן בעלמא דעולה דורון היא, ומכל זה יש בדורון זה כפרה ג"כ, היינו כפרה דממילא, לכפר על עבירה דעשה, - הנה כן גם עולה זו דיולדת ישנה בכפרה דעשה כשארי עולות דעלמא, ובדור. יא והנה ראיתי בהגהות יפה ענים מנחות ד' הקשה דהכא מבואר דעולה באה לכפר וחטאת להכשיר. וכמו שפירש"י, ובתו"כ פ' תזריע פ"ג איתא והקריבו מה ת"ל וכו' אינו יודע אם חטאת אם עולה כשהוא אומר לכפר מה מצינו בכ"מ כפרה בחטאת אף כאן כפרה בחטאת וטהרה לאכול בזבחים ע"כ לשון התו"כ וא"כ מוכח דהכפרה תלוי' בחטאת יעוי"ש, -הנה לפי מה שפירשנו דכוונת הסוגיא הכא בכפרת עולה, היינו שעולה זו דינה כשארי עולות דעלמא, ומה דשייך לכפרה דיולדת, היינו להכשירה לאכול בקדשים. כפרה זו אינה אלא בחטאת, ולא בעולה, וא"ש גם לפי דברי התו"כ והיינו דע"כ הכפרה השייכה ליולדת תלוי דוקא בחטאת. והדברים ברורים. יב ובעיקר קושיות הפנ"י - נראה לומר דרבותא אשמעינן בעולה זו יותר מבשארי עולות. והיינו דהתורה עשאה להקרבנות האלה השתים לקרבן אחד, לומר דשניהם באים למטרה אחת. ובסיבה אחת וזהו סיבת הלידה, וממילא גם על העולה יש דררא דחטאת ג"כ, מפני שסיבת החטאת ג"כ סיבתה, וממילא הו"א דדין אחד להם בדבר לאחר מיתה, מפני ששניהם בני בקתא, וכמו שלא בא החטאת לאח"מ, מפני שאם היא ילדה בני' מי ילדו, והוי כחטאת שמתו בעלי' וממילא הרי יש מקום לומר דתתבטל הקרבת העולה גם כן, - ובזה אשמיענן התנא דאין החטאת מפרעת את סיבת הקרבת העולה, ואעפ"י שאין החטאת בא לאח"מ, העולה מביאין היורשין לאח"מ, - וכמו שנתבאר. יג שם ע"ב יורשי' נמי מכפר וכו' ויש לעיין הא אם אמרינן דאינה מכפרת אעשה דלאחר הפרשה כדלקמן. א"כ ע"כ אין קרבן יולדת של האם מכפרת אבנים מפני שזהו עשה דלאחר הפרשה. אם לא שנדחוק לומר דהסוגיא מיירי הכא למ"ד שעבודא דאורייתא, והיורשים מפרישין, ואיתנהו בהפרשה, ולהכי איתנהו גם כן בכפרה. - אבל לפי"ז מאי פריך מהא דהניח מנחה לשני בניו וכו' הא איכא למימר דשאני התם שכיון דהיתה ההפרשה בחיים של האב, ואין הבנים מתכפרין, מטעם דהוי עשה דלאחר הפרשה. ולהכי אין להם קנין, ולא קרינן בזה שותפות וצ"ע. יד שם למימרא דקניא להו והא"ר יוחנן הניח מנחה וכו' מקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא יעו"ש - מבואר מזה דבשביל חסרון כפרה דמקיבעא לא הוו היורשין שותפין, ומטעם זה המנחה קריבה מטעם דמתקריא נפש, ולענין תמורה גם כפרה דמקופיא סגי להיות בעלים לתמורה לומר דלא מצו ממירין, מטעם דאין שנים ממירין, וכן פסק הרמב"ם בפרי"ד ממעה"ק ה"ג דהמנחה קרבה, ולענין תמורה