נזר הקודש - זבחים כג

ראי' הכא על קרבן שלא לשמו, דלמא שאני ביורשים משום דמרצה עליהם, ולפי מה שכתבנו אין להקשות מסוגיא זו כלל על הפנ"י משום דע"כ סוגיא זו סוברת דלא קניא להו, ודברי הפנ"י בזה שכתב דיורשים מתכפרים היינו למ"ד דקניא להו, דהרי מביא הפנ"י סוגיא דזבחים, וזה אזלא למ"ד דקניא להו, - ומכ"מ מיושב הקושיא מדוע נקט התנא עולת יולדת, משום דיש חידוש דין גם למ"ד דלא קניא להו, לומר אשר מדין זה דעולת יולדת הקרב לאחר מיתה, מוכח דהוא הדין לכל הקרבנות הבאין לאחר מיתה שנקרבין אעפ"י שאין מרצין כלל, וכמו שכתבנו לעיל ובע"כ שזה היתה גם כוונת הפנ"י לומר אשר בכל אופן יש חידוש דין בעולת יולדת וכמוש"נ. ה עוד הקשה שם בספר טהרת הקודש דלדברי הפנ"י שהקרבת הקרבן בא מפני כפרת היורשים, דלפי"ז היאך יפרש סוגיא דבכורות נ"א ע"ב דמבואר דיורשים חייבים בעולת ראי' של המת. וע"כ גם באופן דהם ג"כ הפרישו קרבן לעולת ראייתם, ואינם מקיימים מצות ראי' בשל קרבן אביהם הבא בירושה, וממילא אינם שייכים בכפרה זו יעו"ש. - והנה דבריו תמוהים במה שנראה שדעתו דאם לא הפרישו קרבן בשל עצמם, דיכולים להוציא ידי חובתם בהקרבן שירשו, אף שהוא עולת ראי' של אביהם, וזה דבר תמוה דע"כ מצוה זו של עולת ראי' חובת הגוף היא על כל אחד ואחד, ומסתבר שמחויבים להפריש קרבן עבור עצמם. ו ובעיקר הדבר מה דפשיטא לי' לבעל טהרת הקודש דעיקר הבאת קרבן ראי' הוא רק עבור חיוב ראיית פנים, ואין לו שייכות לכפרת עשה כעולות דעלמא, ולכן הוקשה לבעל טהרת הקודש, כי היאך יכולים היורשים להביא עולת ראי' של אביהם באופן שאין להם שייכות כלל עם הקרבן של אביו, דהיינו באופן אשר שהפרישו הבנים קרבן לעצמם. ומטעם זה הוכיח דשפיר יכולים להביא קרבן עולה של אביהם גם אם אינם היורשים בכפרתו של הקרבן. - אבל נראה כי הקרבן של עולת ראי' לא יצא מכלל שארי עולות דעלמא וכמו שכל עולה מכפרת על עשה, כן הקרבן של עולת ראי' מכפרת על עשה, שיש על הבעלים, וממילא כשיביאו היורשים עולת אביהם ג"כ ישנם היורשים בכלל כפרה דעשה, ואם בשביל שיש להם עולת ראי' בפני עצמם לכפר על עשה, הנה זה אינו מגרע זכות הקרבן הבא בירושה. - והיינו דכמו שיכול אדם להביא עולות נדבה זו אחר זו, כמה שירצה, הנה כמו כן לא איכפת לן אם יקריבו שתי עולות זו אחר זו, היינו קרבן של אביהם, וקרבן של עצמם, ואולי נפק"מ לעבירה דעשה שבין זה לזה, וכמו שהדין בעלמא, בן הדין בזה. - ולדעתינו נראה דבסברא זו אם הקרבן ראיי' בא רק בשביל חיוב הראיית פנים, או שמטרתו גם לכפר על עשה כמו שארי עולות דעלמא, נראה דבזה פליגי בירושלמי בפר"א דהגיגה וכאשר יבואר, ז גרסינן בירושלמי פר"א דחגיגה ה"א הפריש חגיגתו ומת היורשים מהו שיביאו אותה, ר' אילא אמר יראה יראה הראוי לבוא מביא ושאינו ראוי לבוא אינו מביא, אמר ר' זעירא כהיא דר' יוחנן ור' יונתן תרויהון אמרי כל בכור בניך תפדה אפי' לאחר מיתה והכא לא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה וכו' יעוי"ש ונראה דבזה פליגי דמ"ד דבעינן ראוי לבוא ס"ל דעיקר עולת ראי' על ביאתו בעזרה נתחייב. וכשחסר תנאי זה דביאה בעזרה אין כאן קרבן כלל, - ולא הוי זה כעולת יולדת לאחר מיתה, מטעם דשאני התם דכבר נתחייבה האשה בחיוב עולה תיכף לאחר הלידה, וחיוב זה שוב לא נפקע, ומחויבים היורשים להקריב העולה. - ומאן דסבר דגם בעולת ראי' היורשים מחויבים להביאה, להקריבה עולה, סברי דעולה זו לאחר הפרשה הרי היא עולה כשארי עולות דעלמא, ואם אינה יכולה לבוא מטעם חיוב עולת ראי' אבל עכ"פ נשארה עולת נדבה, והרי היא כשארי עולות נדבה דעלמא, ומחויבים היורשים להקריבה עולה, והיינו לא מתורת עולת ראי', אלא מטעם עולת נדבה, והיורשים מתכפרים בה כמו עולת יולדת.- -וזהו כוונת רש"י שם בבכורות, דס"ל להוסגיא דהיורשים מחויבים להביא קרבן עולת נדבה דאביהם, פירש"י שם דהר"ז כעולת יולדת, והיינו הכוונה שאינה באה בתורת עולת ראי' אלא בתורת עולת נדבה. ח והנה הא דאיתא שם בירושלמי דא"ר זעירא בשם ר' יוחנן ור' יונתן דס"ל דמחויבים היורשים להביא הקרבן עולת ראי' לאחר מיתת אביהם מטעם הלימוד דכתיב לא יראו פני ריקם אפי' לאחר מיתת, הנה ע"כ לא שייך על היורשים איסור לא יראו פני ריקם, כי הלא היורשים הבאים לעזרה מביאים את קרבנם של עצמם, וגם לענין קרבן שירשו אם לא הביאו אותו ג"כ לא שייך אצלם הלאו דלא יראו פני ריקם על קרבן זה שירשו, - וע"כ הביאור בירושלמי הא דנקט לא יראו פני ריקם היינו לרווחא דמלתא, אבל עיקר הדבר כוונתם לומר דלא נפסל הקרבן בשביל ההפרשה דהפריש אביהם עבור קרבן עולת ראי', ועכשיו שאינו במצות הבאה מטעם דמת בעל הקרבן, מכ"מ לא נפסל הקרבן מהקרבה בשביל זה, ואם אינו קרב בשביל חיוב עולת ראי', אבל לא נפסל הקרבן מלהיות עולה סתם, והוא כעולת נדבה דעלמא, - והאי תנא ירושלמי לישנא קלילא נקט, לומר על דרך המליצה, דישנו בהקרבה, ולא יצא ריקם מהקרבה. - ואמרו לא יראו פני ריקם, היינו שלא יצא הקרבן. ריקם מקדושתו, אלא קרב הוא בקדושת עולה. ט והנה לפי מה שפירשנו בדברי הירושלמי, ע"כ הא דאיתא שם עוד בירושלמי א"ר אבא בר ממל מחלוקת שמואל ור' יוחנן דתנינן תמן האשה שהביאה חטאתה וכו' עולתה ומתה לא יביאו וכו' שמואל אמר במופרשת, ר' יוחנן אמר אפי' אינה מופרשת