נזר הקודש - זבחים כב

מחשב מחשבה כזו הפוגמת בקרבן, וישנה בכח לפעול פעולת חסרון ריצוי. אילו היתה במזיד, - משא"כ הכא שאי אפשר עוד לבוא לידי זה, מפני שנפקע חיוב קרבן לגמרי. ע"ב תוס' ד''ה רב אשי וכו' תימה למ"ל קראי לשינוי בעלים בזריקה הא אפילו שארי עבורות לא מיפסלו אלא בשוחט ע"מ לזרוק כש"כ זורק עצמו דבעינן לשם בעלים יעוי"ש - אמנם אם אמרינן דבמחשבה דלשמה ושלא לשמה כשר ומרצה בכל הזבחים, וכמו שכתבנו לעיל להסתפק בזה. - א"כ הכא בשחט במחשבה מעליא לשם בעלים, דהיינו שהזריקה תהי' לשם בעלים, ואח"כ חישב בזריקה בדין קרבן א דף ה' ע"א אם כשרין הם ירצו וכו' מצינו בבאין לאחר מיתה שהן כשרין ואין מרצין וכו' יביאו יורשין עולתה וכו' - והנה חזינן מזה דבא להוכיח מדביאין היורשין לאחר מיתה, ממילא שמעינן מזה דגם באופן שאין הקרבן בא לרצות, ומכ"מ יש בו מצות הקרבה. - ולכאורה, יש לעיין הלא אפשר לומר דשאני התם גבי יורשים דעכ"פ הקרבן מרצה על עבירות שעל היורשים, כמבואר לקמן, משא"כ הכא שאין הקרבן מרצה כלל. - וביותר תיקשה לפי מה שכתבנו והוכחנו לעיל ב' דע"כ כל עיקר הקרבן נעתק מרשות בעלים, ואין זה אלא קרבן גבוה לחודיא, וא"כ אין זה שייכות לקרבן יורשים,- והנה יש לדחות דכיון דעכשיו אינו בא ללמוד דין זה מקרא דמוציא וגו' אלא בא ללמוד מסברא בעלמא א"כ אפשר לומר דלפי הסברא גם הכא בשלא לשמו לא נעתק הקרבן מרשות בעלים, ולא יצא עדיין מרשותו, רק רשות קלישתא יש בזה, וזהו מפני שאינו מרצה. ולכן הר"ז בדמיון לקרבן יורשים. - אבל זה תיקשה הלא עכ"פ שם ביורשים ישנו בכפרה, עבור היורשים, משא"כ הכא במחשבה שלא לשמו דע"כ אף גם אם נחשב לקרבן בעלים, אבל ע"כ כיון שמחויב להביא קרבן אחר, ממילא אינו מתכפר בקרבן זה כלל, ב ונראה דע"כ סברה סוגיא דהכא דהיורשים לא קניא להו להקרבן כלל, וכמו שמבואר לקמן ע"ב דפליגי בזה אמוראי אם יש קנין להיורשים בהקרבן של המוריש, וע"כ סוגיא זו סוברת דהיורשים אין להם קנין כלל בהקרבן הזה- וממילא אין הקרבן מכפר כלל, ולהכי שפיר מדמה הסוגיא למחשבה דשלא לשמו שמסיק הש"ס לקמן במסקנא דמקיבעא לא מכפרא מקופיא מכפרא. - הנה אפשר לומר דסוגיא זו סוברת דגם מקופיא אינו מכפר על היורשים, עוד יש לומר דלפי מה שביארנו לעיל ב' דאפילו דאם אמרינן דאין הקרבן נחשב לנדבת הבעלים כלל, מכ"מ זכות מצוה יש לו, א"כ יש לומר דזכות מצוה לשינוי בעלים, נמצא דיש כאן ע"כ התערבות המחשבות בענין דלרצות, בהא דזריקה, ושפיר הוי אמרינן דלא נפסל הקרבן במחשבה דשינוי בעלים בזריקה, כיון דכבר נתפסה המחשבה שתהי' הזריקה לשם בעלים, דהיינו מחשבה שחישב בשחיטה ובקבלה לשם בעלים בזריקה. ועל זה בעינן קרא דשינוי בעלים בזריקה מגרע את הריצוי, ואינו עולה לחובה. - ומכל זה עדיין לא נלמד מזה לחקירתינו, דאפשר לומר דשאני בזריקה, דהכא כיון דעכ"פ לא היתה המחשבה דלשמה ביחד באותה עבודה בעצמה, ורק המחשבה דהכשר היתה בעבודות הקודמות, - אמנם בשישנו לשתי המחשבות בעבודה אחת, בזה שפיר אפשר לומר דכשר ומרצה ג"כ וכמו שנתבאר יורשים. זו אינו פחות מכפרת מקופיא - ולדעתינו הביאור בגמ' הא דמכפר מקופיא, היינו ג"כ זכות מצות הקרבה שיש להם שייכות התייחסות משפחה בהקרבן הזה הבא בירושה, ולא גרע קרבן בשינוי קודש מזה. ג הנה הפנ"י בחידושיו לקדושין י"ג הקשה מדוע אשמעינן הכא בעולת יולדת האי דינא דיביאו עולתה טפי מבשארי עולות, וכתב לתרץ דבשארי עולות פשיטא דיכולין להקריב לאחר מיתה, כיון דמכפר נמי אעשה דיורשין, כדמסקינן בפר"ק דזבחים, אבל בעולת יולדת סד"א דאינה קריבה לאחר מיתה, בשביל סברא זו דקאמר הש"ס שם בזבחים אם היא ילדה בני' מי ילדו, וקמ"ל דגם בעולה זו מתכפרא איורשין, והוא מטעם דמשני הש"ס התם סו"ס קאמכפר אעשה דידהו ודיורשין, יעוי"ש - והנה יש לעיין דהלא סברא זו דכפרת יורשין לא שייכא רק אם אמרינן דקניא להו, וכמבואר בסוגיא הכא לקמן, אבל אם אמרינן דבלא"ה יורשים אין להם קנין בהקרבן, ממילא דאינם מתכפרים כלל בקרבן הבא בירושה. וא"כ תיקשה לפי"ז מדוע נקט התנא דין זה דקרבן ירושה בעולת יולדת, ולפי דברי הפנ"י הי' להש"ס להוכיח מזה דע"כ קניא להו. - אבל אפשר לומר דסברת הפנ"י דלמ"ד לא קניא להו, ומכ"ז אמרה תורה להביא הקרבן הבא בירושה. לומר שיש בזה דין הקרבה אעפ"י שאינו בא לכפר. וזה משמיע לנו התנא האי דינא בעולת יולדת אשר ע"כ לא שייך בזה ענין כפרה מטעם דאם היא ילדה בני' מי ילדו, ומכ"ז מביאים יורשים עולתה, וממילא נלמד מכח כש"כ לשארי עולות דבאין לאחר מיתה, והיינו כיון דחזינן בעולת יולדת הבא לאחר מיתה אעפ"י שודאי אינו בא לכפר. ד ובזה יש ליישב הא דהקשה בספר טהרת הקודש דלדברי הפנ"י דמשמע דאילולא מה שמכפר על היורשין לא היו מקריבין, ולפי"ז קשה מאי מייתי' - ראי'