נזר הקודש - זבחים רכד

ולא מהני להו החיבור לזוחלין כלל, ולפי דברינו נראה דמדאורייתא לא מהני. וזה הי' פשוט להפוסקים מדסתמו בזה הראשונים, ובזה יש לפרש המשנה הא דמעין עומד ורבה עליו מים והמשיכו דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמקוה בכ"ש דהקשה הר"ן בסתירה ומפרש דשני דינים יש בזה, וביארנו לעיל מזה, - אבל לפי מה שכתבנו יש לפרש כפשוטו ג"כ דלענין הא דאשבורן דין מקוה יש בהמשכה זו, - אך לענין כל שהו בזה דינו כמעין מטעם החיבור למעין, מטעם זה אפשר כי גם בנהרות שרבו נוטפין מטהרין בכ"ש מטעם החיבור.- ובזה מבואר דברי הרמב"ם שמעתיק המשנה להלכה בפר"ט הי"א ולא כתב כחילוקו של הר"ן, אעפ"י שע"כ מסתבר שהרמב"ם הולך בשיטה זו, - והיינו מהטעם שכתבנו, כי כן שיטת הרמב"ם דרק לענין זוחלין לא מהני החיבור למעין, אבל לענין כל שהוא מהני החיבור, ולכן כתב הרמב"ם הדברים כפשוטן, וכמש"נ. יד כתב הרמב"ם בפר"ט ה"ו וז"ל למעלה מהן המעין שמימיו מועטין והרבו עליו מים שאובין שוה למקוה שאין מטהרים במים הנמשכים ממנו, אלא במים הניקוים ועומדים באשבורן, ושוה למעין שהוא מטהר בכל שהוא, וכו' יעוי"ש, ולפ''ז יש לעיין מדוע פסק הרמב"ם הכא שדין מעין עליו לענין כ"ש, ומשמע אפילו בהמים הניקוים ועומדים. - ולא הזכיר התנאי שיהי' זוחל, ומדוע לקמן בפ"ט בבריכה כתב התנאי דבעינן שיהי' המעין יוצא חוץ לבריכה, ואם המעין עומד ונח בבריכה אין לו תורת מעין גם לטבילת ר"ש. טו ונראה דסבר הרמב"ם דשני דינים איכא במעין. א. מעין שהוא נובע ועומד במקומו. ב, מעין שהוא מושך וזוחל, ושניהם תורת מעין עליהם לכל דיני מעין, ולהכי בהלכה ו' דמיירי שהרבה מים שאובין על מקום הנביעה, הרי זה מעין גמור אמנם בהא דה"ט במעין שהמשיך לתוך הבריכה ונחה שם ואינם יוצאין חוצה, בזה סבר הרמב"ם שאין כאן תורת מעין לא באחת מהשתים, דמצד נביעה הלא אין כאן הנביעה, ומצד זחילה מבר דאין זה זחילה, כיון שהוא נח בתוך הבריכה, ובטל ממנו תורת מעין לגמרי, ולא שייך הבא חיבור למעין מטעם דבעינן דהחיבור יעשה פעולת המעין, דהיינו פעולת זחילה, - והכא כיון שאין כאן זחילה, לא מהני גם חיבור, והר"ז כהופסק מן המעין, - ובזה פליגי הראשונים, היינו הר"ש והרא"ש עם הרמב"ם דהרמב"ם סבר דלא הוי מחובר למעין רק באופן דהחיבור בעצמו עושה פעולת מעין, היינו נביעה או שזוחל, וזהו מעין האמור בתורה, או''כ בעי דהתחברות למעין תהי' באופן זה דוקא, - והר"ש והרא"ש ס"ל דהחיבור שפיר דמי גם בכל אופן אם דק מחובר, ולהכי פירשו ופסקו כפשוטו, - זהו לדעתי סברת הראשונים בזה, . טו כתב הב''י לדייק מדברי הרמב"ם דמנקט דינו באופן שהי' בבריכה מים מעיקרא והיכא דלא הי' מים בבריכה מים כלל והמשיך מי המעין לתוך הבריכה, והם ניקוין שם,- ואינם נמשכים לחוץ, איכא לספוקי אם סבר לי' להרמב"ם דהוי כמקוה כיון דאינם נמשכים, או אי הוי כמעין, כיון דאין מים אחרים בבריכה ומביא בשם המהרי"ק שמדייק מלשון הרמב"ם שמפרש המשנה בשהיתה הבריכה מליאה מים אחרים שאינם מן המעין, יעוי"ש, איברא דכן מודה לשון הרמב"ם - אמנם יש לומר דכונת הרמב"ם באופן שמיירי הכא דהיינו דעדיין מחוברת הבריכה להמעיין בצד אחד. ובזה אפשר לומר דסבר הרמב"ם שכל המים דהבריכה באו מהמעין, וגם היום המה בהתחברות עם המעין, דהוי על המים תורת מעין, -אמנם באופן שנפסקה הבריכה לגמרי מהמעין זה אין להוכיח מאומה מדברי הרמב"ם, וא"כ תמוה לן דברי הב"י שמשמע מדבריו שבא להוכיח מהרמב"ם לומר אשר באופן שבאו המים להבריכה תורת מעין עלי' אף באופן שנפסקה לגמרי מן המעין, והיינו שכן נראה דבא להשוות דין זה בין מהר"ש והרא"ש, ובין מהרמב"ם, והיינו דשם מדייק הב"י כן מדברי הר"ש והרא"ש שם, ואח"כ מדייק כן מהרמב"ם, - והנה להר"ש והרא"ש פשיטא שמשם מוכח אפי' בנפסקה מהמעין, ופשיטא שכוונת הב"י כן לדייק גם מהרמב"ם, - והנה יש לומר דכוונת הב"י ג"כ באופן שעדיין מחובר למעין בצד אחד, כיון שעכ"פ לא כתב בהדיא הכא בנפסק, אמנם מדמציין להמהרי"ק- והדרכי משה סי' י"ג הביא להמהרי"ק שורש קנ"ו שכתב בהדיא וז''ל אבל אם הומשכו המים לתוכה מן המעין, אע"ג דהופסקו מן המעין, ואינה זוחלת, אפ''ה יש לה דין מעין, הועיל ותחילת עשייתה בא המעין יעוי"ש, ותמוה מניין לנו לחדש זאת מדברי הרמב"ם יז עוד הביא המהרי"ק שהראב"ד בספר בעל הנפש לא סבר האי דינא מדכתב לפרש הא דהעבירו ע"ג בריכה בריכה ריקנית שמליאה ממי המעין ואפ''ה קאמר דאם הפסיקו הרי היא כמקוה, יעו"ש, ולדברינו אפשר דלא פליג בזה הראב"ד, יען כי באופן הופסק דלהרמב"ם היינו שאינה זוחלת מעבר השני, אבל עדיין מחוברת למעין מצד אחד, בזה ע"כ הראב"ד מודה להרמב"ם, ותמהני טובא מדוע לא נתתי לזה, וביותר המהרי"ק וספר המהרי"ק אינו תח''י לעיין בו פנימה, - אבל מה שכתבנו הוא נכון כי אין לדייק האי דינא דנפסק מן המעין לגמרי מהרמב''ם וכמש"נ, - העוד נראה להעיר על דברי המהרי"ק גם לדברי עצמו שכתב בשורש קט''ו והובא בב''י, דהא דמעין שהופסק תורת מקוה עליו, היינו דוקא באופן שנחו המיים ונעשו אשבורן וכו' אבל היכא דאכתי לא נייחי מיא באשבורן, אלא עדיין חיים וזוחלין מכח נביעה המעין, אעפ''י שהופסקו מהמעיין, מכ''מ שם מעיין עליהם מצד עצמן, כיון שעדיין לא פסק חיותא מנייהו - והביא ראי' מגל שנתלש ונפל על האדם