נזר הקודש - זבחים רכב

אח"כ המשיכו, כלומר שעשה שימשך ויצא מהצד האחד פסול לזבים וכו' דכיון שניקוו בבריכה פסק מנייהו שם מים חיים, ולפיכך פסולים לזבים וכו' ומ"מ דינם כמעין לענין טבילה וכו' יעוי"ש, הנה מה מאד נכונים דברי מרן בביאור הדברים הכתובים ברמב"ם והיינו שכן מדויקים דבריו שמעתיק המשנה בדין הבריכה במילים האלה שע"כ הביאור כדברי מרן בלא שום ספק, וכן מבואר בהדיא גם בפיהמ"ש, - אמנם יש לדייק טובא דממנפ"ש אם סובר הרמב"ם דהחיבור למעין דינו כמעין, א"כ מדוע אין דינו כמעיין באופן שאין מי המעין נמשכים חוצה, הלא קיי"ל בכ"מ דחיבור כשפופה"נ הוי חיבור מעליא, וא"כ די במה שנמשך מהמעין ומחובר להמעין, ואם סבר הרמב"ם דלא מהני חיבור להמעין מטעם שכתבנו לעיל והיינו מפני שהמהלך המעין עתה במקום שלא הי' מהלך מתחילתו, - א"כ מדוע בסיפא באופן שיש להמעין המשכה חוצה מעבר השני להבריכה יש עליו תורת מעין, לכל הדינים לבד מדין מים חיים, וקשה מ"ש זה מזה.- עוד יש להבין באיזו סברא פליגי הראשונים בדבר חיבור המעין להבריכה. דהר"ש והרא"ש סברי דהחיבור גם מצד אחד הוי חיבור מעליא, ומפרשים הפסיקו ממש. - והרמב"ם מפרש דחיבור מצד אחד לא מהני, וזה עצמו הפירוש דהפסיקו, היינו שרק מחובר הוא מצד אחד, ומאי טעמייהו בזה, ובאיזו סברא פליגי. ז והנה טרם שנבוא לביאור הענין יש לנו לבאר מקודם המשנה דמעין שהוא עומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין בכל שהוא, והנה מלבד מה שקשה רישא אסיפא, וכמו שמדייק הר"ן ומחדש בזה כי יש שני דינים בזה, וכמו שכתבנו לעיל. - הנה גם עצם הדין יש לעיין מדוע לא יהי' עליו כל תורת מעין על המקום החדש הנמשך, וכמו כן יש לדייק גם בדינא דהתוספתא במעין המושך, דגם מה שבצדדין פסול, מטעם שלא הי' בזה מקום מהלך המים מתחילה, וקשה הא מצינו דתורת מעין איכא על המעין גם על המקום הנמשך מחדש, - וכמו שמצינו בהרא"ש ה' מקואות סי' י"א מפרש המשנה דנוטפין שעשאן זוחלין דמשנה פר"ה מ"ה, דהיינו דהנוטפין מהמעין המשיכן למקום אחר, ומשמע שתורת מעין עליהם, וביותר מבואר כן להדיא בפירוש הרמב"ם בהא דנוטפין שעשאן זוחלין, והובא שם בהרא"ש, דמבואר להדיא דהמשכת המעין למקום אחר, תורת מעין עליו, וכן מבואר בפיה"מ ברמב"ם פר"ו דפרה מ"ה, יעוי"ש, וכן מבואר ברמב"ם פר''ט ה"ד וז"ל החופר בצד המעין כל זמן שהיו באין מחמת המעין אעפ"י שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמו מעין, יעוי"ש, וא"כ מבואר דהמשכה חדשה כמעין חשיבא, וא"כ מדוע הכא במעין עומד ורבה עליו והמשיכו, לא הוי עליו תורת מעין מטעם שלא היו מהלכין בזה המים מתחילה, וכמו כן בדינא דהתוספתא תמוה. ח והנה לכאורה ההבדל בין אם סברת ההמשכה בלא תערובות נוטפין, לבין אם הסיבה של הנוטפין כמו הכא שבא ההמשכה ע"י רובו - הנוטפין, ואין זה דמיון לכל הני דלעיל, דשם היתה ההמשכה בלא תערובות נוטפין, ובזה שפיר דמי גם במקום שלא הו' מהלך בתחילה, אבל תמוה הלא כתבו הפוסקים דבמקום שהמעין מושך, אז גם בריבוי הנוטפין תורת מעין עליו, וכמו שכתב הראב"ד בבעל הנפש בשער המים וז"ל וקשיא לי הא דתנן במקואות פר"ה מעין שהוא משוך כנדל רבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהי' וכו' והכא היכי אמרינן במי פרת שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין, וכי ירבו מה הוי הלא פרת מושך הוא וכו' אלא יש לומר כי נהר פרת כשהוא מגיע לבבל הוא כלה והולך עד שנתמעט והולך וכו' נמצא בימי קציר פרת בבבל הרי הוא כמעין העומד, ומפני ריבוי המים של גשמים הוא נמשך, וכן שנינו בספרי וכו' והא דאמרינן במעין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהי' עד מקום שהי' מהלך, נמשך קאמרינן, ומשם ואילך דינו כמעין עומד לטהר באשבורן וכו' ואתי שפיר מתניתין העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים וכו' ומשכחת לה במקום שפסק זחילתן, יעוי"ש, - הרי מפואר דבמקום שפסק זחילתן דהמים בעינן רובא זוחלין ובמקום הזחילה שפיר דמי אף ברוב נוטפין, ועל זה הסכימו הפוסקים, כמבואר בב"י - וא"כ כיון דרובא נוטפין כשרים במעין, ולפ"ז גם במעין עומד כשרבה עליו מים נוטפין תורת מעין עליו, וממילא כשנעשה המשכה הר"ז כהמשכה דמעין דעלמא, וריבוי הנוטפין לא הוי אלא כסיבה גרידא שעל ידו יומשך המים, ובשביל זה אין סברא לפסול, כי מה לי סיבת הנוטפין, או סיבה אחרת לההמשכה, וזה ודאי כי סיבת ההמשכה ע"י נוטפין לא גרע מסיבה אחרת אם רק הוייתו ע"י טהרה. אבל סיבת ההמשכה ע"י ריבוי נוטפין, אין כאן פסול, כיון שבקומו דהיינו ריבוי המים בהמעין נתכשרו הנוטפין. וכמו שכתבנו. ט ונראה דבמעין עומד ורבה עליו נוטפין יש לחוש בהמשכה כי הנוטפין נמשכין להלן בלא מי המעין, דהיינו מי הנביעה וביותר כי רבה הנוטפין, וממילא אית לן למימר כל דפריש מרובא פריש. ואמרינן דהנוטפין פירשו להלן, וכל הזחילה הנמשכת מהמעין העומד המה מהנוטפין ופסולין בזחילה, וזהו טעם המשנה דהמעין עומד, - וזהו גם כן טעמו של הראב"ד בנהר פרת דכיון דמתייבש בימות הקיץ הרי הוא כמעין עומד, וכשרבו הנוטפין יש לומר דהמים הנזחלים המה הנוטפין מפני שהם. הרובא, ומי פרת במקומם עומדים - נמצא לפ''ז דהנוטפין אינם פוסלים לעולם את המעין, וחששא דריבוי הנוטפין הוא מפני כי חיישינן שבמקום הנוטפין המה בלא תערובות מים מי המעין, ומטעם זה דינא דהתוספתא גם במעין המושך דהריבוי שבצדדין פסול דהיינו במקום שלא הי' הילוך המים בתחילה היינו ג''כ