נזר הקודש - זבחים רכא

גם הרמב"ם מפרש המשנה באופן הזה כפירושא של הר"ן, א"כ שפיר אפשר לומר דגם הרמב"ם סבר להאי דינא דתמוספתא, ולא קשה מדוע לא נחית לכתוב החילוק הזה דינא דהתוספתא, יען כי זה מבואר במה שכתב היו מימיו המעיין עומדים ואינן נמשכים וכו'. הרי המים שמשוכין שוה למקוה לטהר באשבורן בלבד, והיינו כי המשוכין המים בכוונה למקום שלא היו מהלכים בו מקודם, ושוה למעין לטהר בכל שהוא, היינו במקום שהי' הנביעה עומדת מקודם וע"כ זהו כוונת הרץ שכתב שכן דעת הרמב"ם כדינא דהתוספתא ומרן הקשה מניין לומר כן, ובאמת כפי שכתבנו כפירושא של הר"ן מבואר ממש בדבריו וכמו שכתבנו. ג והנה מסתבר לומר כפירושא דהר"ן מלבד כי עצם המשנה דחקו לזה, הנה עוד מסתבר לומר שהמשנה מתאמת עם התוספתא, ולא לעשות פלוגתא ביניהם, וביותר שברייתא זו הובאה בתוספתא שני פעמים, בפר"א איתא בזה"ל מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן, ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחילתו, ובתוספתא פר"ד איתא מקום שיכול להלך מתחילתו, וכיון דחזינן סתמי דברייתות השתים, לא מסתבר ששתיהן המה נגד הסתם משנה, ומזה מוכח כפירושו של הר"ן, ודין התוספתא ע"כ מבואר במשנה בקצרה. ד והנה הרא"ש אעפ"י שלא נחית לפרש המשנה דמעיין שהי' משוך כנדל באופן זה שתהי' מתאים להתוספתא, - וע"כ דסבר שהמשנה אינה סוברת דינא דהתוספתא מכל מקום לדינא ודאי דסובר כהתוספתא, והיינו משום דמצינו דאזיל בשיטת מהר"ם רבו דאוסר טבילה בנהרות, והובא דבריו במרדכי סוף ה' נדה וז"ל ובתוספתא תניא מעיין שמימיו מועטים וריבה עליהם והרחיב מטהר באשבורן, ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהי' מהלך מתחילתו וכו' יעוי"ש, ולזה הסכים הרא"ש, כמ"ש הטור, והיינו לפ"ז מפרשי דכל עיקר הא דאבוה דשמואל דעביד לבנתי' מקואות וכו' זהו מפני ריבוי הנוטפין, ונעשה המשכה חדשה במקום שלא הי' מעיקרא, - ולשיטת הרא"ש ע"כ אבוה דשמואל דעביד לבנתי' מקואות הוא מפני שתפס לדינא כהתוספתא, ולא חש לדין המשנה מפני התוספתא, וכן מבואר בתשובת כלל ל"א סי' י', ובתשובות המיוחסות להרמב''ן סימן רל"א, ואפילו להמתירין לטבול בנהרות, כמו הר"ת והר"ש ובעל התרומה וסמ"ג, הובא בב"י, מ"מ זהו דוקא בהנהרות משום דסברי להלכה נהרא מכיפי' מיברך, אבל דינא דהתוספתא ע"כ כו"ע סברי. - והראי' דהר"ש סובר התוספתא כמבואר בפירושו למשנה, ומכ"ז הוא לפ''ז לכו''ע לא מהני התחברות למעיין להתיר טבילת זוחלין אף במקום שלא הי' המעיין מהלך שם מתחילה -ומבואר דלא מהני התחברות אפי' כשפופה"ג ובזה תמוה טובא דברי הט"ז בסק"ג דחיבור מהני לזוחלין, ורק בנהר לא מהני, משום דהוי קטפרס, יעוי"ש, - וזה תמוה דהלא התוספתא שונה לנו בהדיא דלא מהני שום חיבור. ולפירוש הר"ן מבואר זה במשנה בהדיא. ה כתב הטור מעין שהמשיכו לבריכת מים שהן נקובים ועומדים יש לזה כל דין מעין, וכתב הב"י ומשמע לי עפ"י דבריהם דבריכה זו מליאה גשמים שאין מטהרין אלא באשבורן ובארבעים סאה וכשהעביר עלי' מי מעין חזרו מי הבריכה כאילו הם מי מעין לטהר אף בזוחלין ובכ"ש דע"י חיבורם למעין הו"ל כמעין וכו' יעוי"ש, ומקור הדין בהמשנה פר"ה מ"א, והנה לפ"ז מבואר דחיבור למעין מטהר את המקוה ועושה אותה מעין, ומשמע מזה דגם הצדדין דהיינו הבריכה כולה תורת מעין עלי', וקשה טובא מ"ש מהא דהתוספתא דמבואר דלא מהני החיבור למעין במקום שלא הי' מהלך מתחילתו, - והט"ז בסק"כ כתב דמיירי במעין משוך יעו"ש, וקשה דעדיין מה הועיל בהצרדין., ומצאתי במעדני יו"ט אות מ"א שעמד בזה. ובש"ך סקל"ב דעתו דהכא מיירי ברובא זוחלין, דהיינו שהמעין הוא רובא, ובזה תורת מעין עליו אף במקום חדש, וזהו עדותו של ר' צדוק ברבו הזוחלין, ופירשו דמהני אף במקום שלא הי' מהלך מתחילה, זהו כוונתו של הש"ך, והנה מבואר מזה דלא מהני חיבור למעין לטהר את המקוה להיות נכשר בזוחלין, אמנם דברי הש"ך תמוהין דדוחק גדול לאוקמי' המשנה דמיירי ברוב זוחלין, ועור דא"כ מאי חידושא דהתנא בזה, והלא כבר מבואר במשנה דהעיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין וכו' ופירשו דהחידוש הוא דבזה יש תורת מעין, אף על המקום שלא הי' מהלך מתחילתו. כמבואר בר"ש ובהדא"ש.- ואם כונת התנא לדין הסיפא, לענין אם הפסיקו, - והרישא איירי סיפא, - הנה מלבד דדוחק הוא. - הנה בטור ובשו"ע בודאי לא מתפרשא הכי דלפי סגנון הפוסקים נראה דזה גופא קמ"ל, - אמנם ע"כ אין לחדש תורת הכשר חיבור לזוחלין מפני המשניות והברייתות שסותרות לדין זה, וכמו שכתבנו לעיל, ובעיקר חידושא דהאי דינא יבואר להלן בעזה"י. ו כתב הרמב"ם בפר"ט דמקואות ה"ט וז''ל היו מימיו נמשכין לתוך בריכה שהיא מים וניקוין שם הרי אותה הבריכה כמקוה, הי' יוצא חוץ לבריכה הר''ז פסול לזבים ולמצורעים ולקדש מי חטאת עד שידע שיצאו כל מי המקוה שהיו בתוך הבריכה עכ"ל.- וכתב מרן בכס"מ ובספר הב"י דמפרש רבינו בבריכה מלאה מים מי מקוה, והא דקתני מתניתין והפסיקו היינו לומר שמי המעיין היו יורדין לבריכה ולא היו יוצאין חוצה לה, ולפיכך הרי הוא כמקוה דכיון דאין מי המעין נמשכים ויוצאים מהבריכה, אעפ"י שעדיין קילוח מי המעין יורדין לתוכה, אמנם מעלים את המים שבתוך הבריכה מדין מקוה, ואם אח"כ