נזר הקודש - זבחים רכ

שמטהר גם בזוחלין, אמנם אורחי' הוא באשבורן, שסתם ים הוא אשבורן, ובזה הוי החיבור כאילו עומד הנטבל וטובל בים. יז עוד יש בזה הא דכתב הרמב"ם בהלכה ד' נקב המטהר, ע"כ כוונתו ג"כ בשיעור למטה משפופה"נ, דהיינו כ"ח, - דאילו למעלה משפופה"ג, כמו מו"ר בכלי עץ, לא בעינן כדי לטהר, מטעם דשפופה"נ לעולם סגי, והיינו דבאופן שקובעין בקרקע כלי עץ נקוב בשפופה"נ, והכלי עושה מעשה שימוש דקרקע, וא"כ הרי היא מחוברת למקוה כשרה בשפופה"נ, דהרי גם אם דל מהכא את הדפנות דהכלי ג"כ תעמוד המים בדפנות הקרקע, נמצא דיש כאן מקוה כשרה בקרקע, והכלי מחובר לה בשפופה"ג, דמה לי התחברות למקוה אחרת כשפופה"נ, ומה לי למקוה זו עצמה התחברות, והרי עכ"פ הכלי מחוברת להמקוה בשיעור שפופה"נ, - וא"כ נתכשרה הכלי מטעם החיבור, ולהכי כתב הרמב"ם נקב המטהר היינו באופן שרק מטהר הוא, ולא מחבר, דהיינו בכלי חרס, דשיעור כמוציא זית שהיא פחות משפופה"ר משא"כ בשיעור שפופה"ג שהוא עושה מעשה התחברות, פשיטא שבלא"ה כשרה מטעם החיבור. - ובזה יש להמליץ גם על הטור שכתב בגיגית שקובעין בארץ דבעי נקיבה כשפופה"נ, והקשה הב"י הא סבר הטור דלבטל מתורת כלי סגי בנקיבה כל שהוא, יעוי"ש- אמנם סבר הטור דאעפ"י דלענין שלא לפסול משום שאובין סגי בנקב כל שהוא. אבל אבל לענין לטבול בתוכו שהוא פסול דאורייתא, שלא לטבול בכלים, בעינן נקב כשפופה"נ, שהוא שיעור חיבור המחבר הכלי למקוה המים וכמש"נ. שאלה ב'. מקוה אשבורן והיא זוחלת, וסמוך להמקוה יש מעיין עובר ומושך, דהיינו שהמעיין עובר על כותל המקוה דמבחוץ, אם יש תקנה לעשות ברזא כשפופה"נ, ולפתחו בשעת טבילה בכדי שיוכשרו הזוחלין ע"י החיבור להמעיין. א כתב הרמב"ם בפררט דמקואות הי"א ודל מעיין שהיו אמות קטנות נמשכות ממנו ורבה עליו מים שאובין לתוך המעיין עד שגברו המים שבאמות ושטפו, הרי הן כמעיין לכל דבר, היו ממי המעיין עומדים ואינם נמשכים ורבה עליו מים עד שמשכו ממנו אמות המים, הרי המים שמשוכין שוין למקוה לטהר באשבורן בלבד, ושוין למעיין לטהר בכל שהוא עכ"ל מקור הדין משנה פר"ה דמקואות מ"ג מעיין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהי' חי' עומד וריבה עליו והמשיכו, שוה למקוה למהר באשבורן, ולמעיין להטביל בו כל שהוא, - הרי מבואר ההבדל שבין מעיין המשוך, למעיין העומד, וכתב הראב"ד בהשגה וז"ל א"א תוספתא ואינו ממהר בזוחלין אלא עד מקום שהי' יכול להלך מתחילתו עכ"ל ביאור דברי הראב"ד דמבואר בתוספתא דתורת מעיין לא הוי במקום שהי' זוחל מקודם טרם שהוסיף מים, והיינו באופן שלא התפשטו המים חוץ להמעיין להצדדים, אלא ניתוסף מים בגובה, ובזה דוקא הוכשרו המים הנוספים, אעפ"י שהם רובא נגד המים המי מעיין שמקודם, וכמו דתנן רבה עליו מים דמשמעו רובא, אבל באופן שהתפשטו המים בהצדדין ברוחב, בזה ליתא תורת מעיין, והגה הרמב"ם שלא כתב האי חילוקא ע"כ דלא סבר לה, וזהו כוונת הראב"ד בהשגה מדוע לא הביא דינא דהתוספתא. - והנה גם בפירושא דהמשנה מצינו חילוק בין הראשונים, דהר"ש מפרש להמשנה דמתאים אם דינא דתוספתא, - והמשנה מיירי גם כן באופן שנתרבו המים במקום שהי' מהלך מתחילתו, והרא"ש לא זכר אודות זה מאומה בפירושו, - וכנראה שהרמב"ם והרא"ש לא ס"ל האי דינא טעמם משום זה עצמו, דכיון דהמשנה לא ירדה לזה, ע"כ משום דלא סבר התנא דהכתב משנה את הדין דהתוספתא, וממילא סתם משנה עדיף, וזהו כוונה מרן בכס"מ שכתב בטעם הרמב"ם והרא"ש שהם מפרשים דההיא דתוספתא פליגא אמתניתין, והיינו כמו שכתבנו, - נמצא לפ"ז באופן שהמשיכו להמעיין במקום חדש שלא הי' מהלך שם מקודם, אם יש בזה תורת מעיין, תליא בפלוגתא דהראשונים, דלהרמב"ם והרא"ש יש בזה תורת מעיין, ולהראב"ד והר"ש אין בזה תורת מעיין, - ובנידו"ד גם כן באופן זה שעל ידי פתיחת הברזא ממשיכין המים בהמקוה, דנוטפין מקום שלא הי' מהלך בתחילה, דלהרמב"ם והרא"ש תורת מעיין איכא בזה, ומטהר זוחלין, - ולהראב"ד והר"ש אין בזה תורת מעיין ואילו מטהר זוחלין, וא"כ הוי ספיקא דדינא, ב והנה הר"ן בנדרים מ"א מפרש המשנה אליבא דהתוספתא, ועוד הוסיף בביאור, כי במשנה זו עצמה יש דין דהתוספתא במפרוש והיינו דרישא דהמשנה במעיין שהוא משוך כנדל ורבה עליו מים וכו' מיירי דהשטף מים שהולך על מקום שהי' מהלך גם בתחילה, - והסיפא דהמשנה במעיין העומד ורבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר דאשבורן, ולמעיין להטביל בו כל שהוא, - והקשה דהיאך יצוייר תרתי שתהי' במקום אחד שני הדינים במקוה ובמעיין, ומפרש דבמעיין העומד שני דינים יש בו, דבמקום שלא הי' מהלך בתחילה, בזה שפיר הוי תורת מקוה ובעי אשבורן, ועל מקום הנביעה תורת מעיין עליו לטהר בכל שהוא, וגם בזחילה כתורת מעיין, עכת"ד, יעוי"ש. - נמצא לפ"ז שכל עיקר דינא דהתוספתא מבואר במשנה בהדיא, ורק המשנה שונה לנו הדין בהמשכת מים באורך, דבמקום שלא הי' הילוך המים מקודם תורת מקוה עליו, והתוספתא שונה לן הדין הזה בהתפשטות המים ברוחב, דהיינו התפשטות המים של הצדדין על גדותיו. אבל לדינא שניהם שוה. - דמה לי אם נעשה המשכה חדשה באורך או ברוחב. גם