נזר הקודש - זבחים ריט

להיפוך, דשאובים נטהרו בחיבורין שוה למקוה לטהר באשבורן וכו' הרי חזינן דנטהרו השאובין בחיבורן למעין, - ואם בשביל המשנה דבור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת וכו' שהביא הרבינו יואל ראי' דלא מהני חיבור לטהר שאובין, כבר עמדו בסתירת המשנה הר"ש והרא"ש, וכתבו דהכא מיירי בחרדלית של גשמים, וגם לא הי' מ' סאה, ואין מזה שום קושיא, וממילא אין זה הכרח, וביותר שתיקשה לרבינו יואל סתירת המשניות אהדדי, וכמ"ש וצע"ג יג ונראה לבאר שיטת הרבינו יואל דסבר כשיטת הרשב"א דהחיבור למעין מכשיר את הכלי המחוברת לטבילה ג"כ, והוי שפיר עיקרו בקרקע מטעם החיבור למעין. - אמנם לענין השקה לטהר שאובין סבר הרבינו יואל דהבדל יש בין אם המים נישוקו ונזרעו בהמעין, דאז המים דהמעין מכשירן ומטהרן, כיון שהוא דרך זריעה, - משא"כ אם השאובין נשארו במקומם הקודם, והמים דהמעין באים עליהם, אין זה גדר זריעה להמים הקודמים והתחתונים, וממילא המים התחתונים בפסולם עומדים. - ובאופן הזה יש לחשוב גם הטבילה שהיא בכלי. - והיינו דכיון דלא מהני המעין לטהר המים, והוי המים תלושים, - שוב לא אמרינן חיבור לחצאין, ונפל חיבור המים להמעין, - ובזה מיושב דברי הרבינו יואל כהוגן, דהנה הא דתנן בפר"א מ"ז דמעין מטהר שאובין זהו באופן שהשאובין נפלו לתוך המעין, וזהו דרך זריעה, -משא"כ במשנה בפר"ג בור שהוא מלא מים שאובים וכו' שהמעין בא לבור, והמים התחתונים נשארו במקומם, אין זה דרך זריעה, וממילא השאובין, נשארו בפסולן. - נמצא לפי מה שביארנו הרי שיטת המרדכי כשיטת הרשב"א, - רק באופן שאין צריכין לטהר השאובין, וכמש"נ. יד הנה בסוגיא ס"ה ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו וכו' ופריך מני אי ר"א אפי' חקקו ולבסוף קבעו, ואי רבנן אפי' קבעו ולבסוף חקקו וכו' לעולם רבנן ושאני שאיבה דמדרבנן. א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי, שאני התם דאיכא תורת כלי עליו בתלוש, יעוי"ש. מתבאר מזה דלענין פסול דאורייתא אין הבדל בין קבעו ולבסוף חקקו, או חקקו ולבסוף קבעו לעולם פסול, - והנה לפ"ז לענין לטבול בכלי שזהו פסול דאורייתא, כמו שביארנו, א"כ גם בקבעו ולבסוף חקקו פסול לטבול בו. - ומזה יש לתמוה על תשובת הרשב"א, הובא ברמ"א ס"ז, כתב וז"ל מותר לעשות על הגג ובלבד שלא יהי' תוך כלי או אבן אחת שחקקו ולבסוף קבעו, יעי"ש, מבואר דבקבעו ולבסוף חקקו מותר לסבול בו ג"כ, וזה תמוה מכח סוגיא ערוכה - עוד קשה דלהפוסקים דכולו שאוב הוא מדאורייתא, אם המים בכלי ממילא נעשו שאובין בכולו ופסול מדאורייתא, והנה הרשב"א לשיטתו לא חייש לזה. מטעם דסבר דגם כולו שאוב הוא דרבנן, אבל לדידן תיקשה, - וגם על הרשב"א תיקשה מכח הטבילה בכלי, - וכבר עמדו בזה גדולי האחרונים, -והנה כמה מהגדולים רוצים לפרש דכיון דכלי היא המחזקת מ' סאה בלח, - והיא כלי הבאה במדה שאינה מקבלת טומאה, לכן לא חשיבה כלי גם לענין טבילה. - אבל זה ליתא דהרי בתו"כ נלמד לפסול בור ספינה שג"כ מחזקת מ' סאה בלח. וכמו שהוכיח המרדכי בשם הרבינו יואל, - וע"כ דאעפ"י שאינה מקבלת טומאה, מכ"מ כיון שעכ"פ לא הוי בעיקרו בקרקע הנלמד בדמיון למעין. - ומבואר ג"כ במרדכי דיש בזה משום שאובין, ולפלא על גדולי האחרונים שלא שמו עין על דברי המרדכי בזה. - ובביאורי הגר"א ז"ל סי' ל"ד מסיים בקושיא זו בצ"ע, - ובספר עמו"א סי' ק"ז כתב דנדחה סוגיא דב"ב מהלכה, יעוי"ש, - אישתמיטתי' לדברי הר"ש והרא"ש בפר"ו דמקואות גבי עיקת המערה דאפילו סלע המחובר מעיקרו וכש"כ קבעו ולבסוף חקקו, אין לטבול בתוכן, אא"כ מחוברין למקוה כשפופה"נ, יעו"ש, הרי חזינן דהראשונים קבעו מסמרים לדינא עפ"י סוגיא דב"ב. טו ונראה דהבדל יש בין אם הוא בתורת כלי, או שהוא בתורת שימוש קרקע, ומעשה קרקע עביד. -ונפק"מ באופן שאם ינטל מן המחובר, אם יהי' עליו תורת כלי שאז גם במחובר נתנו עליו חכמים תורת כלי לענין דאורייתא. וכמו שבאופן שעשה מקוה מחיבור אבנים הרבה לא מקרי כלי, כמבואר ברשב"א, והובא שם ברמ"א, והיינו דגם כשניטל מהקרקע דהיינו אם אנו נוטלין החיבור הרי זה לחלקים נפרדים, וממילא אין כאן פסול אף טרם נפרדו. - כן מיירי הרשב"א והרמ"א גם בכלי כזה באופן שאם נבטל החיבור דהיינו אם נעקרם מהחיבור לא יהי' עליו תורת כלי. דהיינו באופן שהשוליים הוא הקרקע עולם, או קרקע הבית. וממילא אף אם אומרים דהחיבור לאו חיבור הוא, אין כאן כלי. - ובזה מיירי הכא הרמ"א בשם הרשב"א, והר"ש והרא"ש בפר"ו דמקואות בשוקת מיירי באופן שגם אם נבטל החיבור יהי' על הדבר התלוש תורת כלי, טז ובזה נבוא לביאור דברי הרמב"ם, דהנה בהלכה ג' כתב האי דינא דחיבור שפופה"נ, כוונתו להכשיר גם באופן שהיתה כלי, - ומפני החיבור הוכשר גם הכלי לטבילה, וכשר לטבילה אף באופן שמקבל מים למטה מהשפופה"נ, ובהלכה ד' כתב הדין להכשיר מקוה בכלי באופן שאין לה שום התחברות למקוה אחרת. - ובזה כתב דבעינן לבטל תורת כלי. ובעינן נקב המטהר. והוי כל אחד כדינו. והיינו כלי חרס שיעורו כזית, וכלי עץ כמו"ר. - ובזה מיושב הא דהקשו על הרמב"ם שכתב בפר"ו דמקואות ה"ח השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אא"כ היו נקובים כשפופה"נ, והקשו הא הוי כלי עץ, ושיעורו כמו"ר-אבל אבל בדברינו אתי שפיר, דכיון שהיו נקובים כשפופה"נ, ויש להם התחברות לים, וים אף שדינו שמטהר