נזר הקודש - זבחים רטו

ובהלכה ד' שהי' נקוב מתחילה סגי בשיעור זוטא,- אבל לפ"ז ישונה הדין של כלי עץ לכלי חרס מהיפוך להיפוך, והיינו דבכ"ח יהי' חמור בחיברו בעודו שלם ובכלי עץ הוי היפך דבחיברו בעודו שלם השיעור שפופה"נ, ובנקוב מתחילה בעי שיעור מו"ר, שזהו שיעור טהרתו, - ותמוה, ב. הא דכתב רבינו דבניקב מן הצד כשפופה"נ אינו פוסל את המקוה, ולא כתב התנאי דבעינן שתהי' הנקב באופן שאינו מקבל מים כל שהוא למטה מהנקב, וכמו שמבואר דין זה לעיכובא במשנה ובתוספתא, והובא בהר"ש ובהרא"ש בפסקים ובתשובה. ג. מדוע בעי שיעור שפופה"ג לבטל מתורת כלי הלא כל עיקר שפופה"נ לענין עירוב מקואות נאמר, כמבואר ביבמות ט"ו, ולא לענין טהרת המקוה בביטול כלי, - וכבר עמד בזה מרן הב"י בכס"מ ובטור, - וכתב דסבר דתרי שוקת יהוא הוי בירושלים, ותרי עובדי נינהו, וגם זה דוחק, מדאינו מבואר ברמב"ם רמז מזה, ד. הנה מדסתם רבינו וכתב דרישא דהאי דינא דהשוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה, הכוונה אפי' לטבול בו, אעפ"י שעיקר האי דינא דכלים פסולים לטבול בתוכן הוא דאורייתא, ומבואר ב"ב ס"ו דלענין דאורייתא אין חילוק בין חקקו ולבסוף קבעו לקבעו ולבסוף חקקו, וא"כ הלא הי' לרבינו לבאר ולחלק בין לענין שאובין שהוא דרבנן, לטבילה שהוי דאורייתא. ב ונראה דהנה זה לשון המשנה פר"ד מ"ה השוקת שבסלע וכו' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינה יכולה לקבל מים כל שהם כשרה, וכמה יהי' בנקב כשפופה"נ, ופי' הר"ש והרא"ש דלכאורה וכמה יהי' בנקב ארישא קאי, ואי אפשר לומר כן מדתנן בסיפא מעשה בשוקת יהוא, וההיא מייתי לה ביבמות פר"ק לענין עירוב מקואות, משמע שהיו המים נמשכין לתוך השוקת ממי גשמים, ולא היו בהם ארבעים סאה, אלא שמחוברין למקוה שיש בה ארבעים סאה, - ובתוספתא פליגי בה איכא למ"ד דלבטלו מתורת כלי בעינן כשפופה"נ, ואיכא מ"ד דאפי' נקב במלא מחט מבטלו מתורת כלי, ולההוא תנא העובדא דשוקת יהוא איירי לענין חיבור מקואות, וזהו תנא דהמשנה, עכת"ד, ולכאורה תמוה מדוע לא פירשו כפשוטו דכמה יהי' בנקב ארישא קאי, כפי שמורה סדר המשנה, והיינו דכיון דנקט התנא שני אופני ניקב, א. ניקב מלמטה, ב. ניקב מן הצד, ודיניהם שווים, דבנקב דלמטה סגי בכל שהוא, ובנקב מן הצד בעינן שיעור שפופה"נ, וגם בתנאי שתהי' הנקיבה סמוך לשולי' באופן שאינה יכולה לקבל מים כל שהוא. ובזה בעי נקיבה כשפופה"נ, ומבואר כן להדיא הפרטי דינים האלה בתוספתא מההוא דקסטלין המקלח מים - וא"כ שפיר מתפרשא המשנה כמה יהי' בנקב אדסליק מיני', והיינו בניקב מן הצד אעפ"י שאינה יכולה לקבל מים כ"ש, מ"מ בעינן שתהי' הנקיבה כשפופה"נ, ועל זה מייתי העובדא דשוקת יהוא שהיתה גם כן מן הצד ובעי כשפופה"נ, ואעפ"י ששם מיירי לענין עירוב מקואות, מ"מ כיון שדין אחד להם, ובשניהם שיעור נקיבה כשפופה"ג, וא"כ תמוה מדוע הוצרכנו לדחוקי בפירושא דהמשנה ולפרש דכמה יהי' בנקב מלתא באפי נפשה היא, ואסיפא קאי. ג ויש לפרש בזה שתי אופנים. א. דכיון דמייתי התנא מעשה דשוקת יהוא שהיתה בירושלים ושם מיירי לעירוב מקואות בדין התחברות למקוה שאין זה ענין כלל לדין כלי, והיינו שאף אם אין שם תורת כלי עלי' גם מתחילה, - והיינו שהיתה השוקת בסלע מראשית בריאתו, ובזה בעינן שפופה"נ לעשות חיבור. - ובזה ע"כ לא בעינן נקיבה בשולי' באופן שלא תהא יכולה לקבל מים, כיון דלא בעינן לבטולי מתורת כלי אתינן עלה, וגם בשהנקב למעלה שפיר דמי. - ואם כן אין זה ענין לדין המשנה, -ומטעם זה מוכרחים אנחנו לפרש כמה יהא מן השוקת דאסיפא קאי, ומלתא באפי נפשה היא. ב. יש לפרש עוד יותר והוא דבר מחודש, דלעינן עירוב מקואות לא איכפת לן גם אם יש עליו תורת כלי עלי' ולא בעינן כלל כל עיקר התנאי שלא תהי' כלי, וגם לא בעינן התנאי שלא תהי' יכולה לקבל מים, רק בכל אופן שהיא נקובה כשפופה"נ שפיר דמי. וא"כ ע"כ הא דכמה יהי' בנקב מלתא באפי נפשה היא והפירושים האלו תליא אם שוקת יהוא כלי הוא או לא. והנה הר"ש בפר"ו מ"א פירש דהשוקת לאו כלי הוא, יעוי"ש, וכן הרא"ש בתשובה כלל ל"א פירש דלא היתה כלי, וכן מבואר שם גם בפירושי הרא"ש, ולדבריהם ע"כ יתפרש כמו שפירשנו באופן הראשון,- אמנם הרשב"א בתשובה ח"ג סי' רכ"ח כתב להדיא דהשוקת יהוא כלי היתה, ולדידי' ע"כ מוכרח לפרש כמו שפירשנו באופן השני. ד והנה תצא מזה נפק"מ רבתי לדינא.-כי לשיטת הרשב"א טובלין אף בכלי באופן שיש לה חיבור למקוה שלימה, - והיינו כי החיבור עושה פעולת מכשיר על המחובר. ולשיטת הר"ש והרא"ש החיבור אינו עושה אלא פעולת ההשלמה, ולא מכשיר - וממילא לא מהני החיבור להיות טובלין בכלי.- ובזה אזלי לשיטתייהו בפירושא דהמשנה פ"ה מ"א מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול, העבירו ע"ג שפה כ"ש כשר חוצה לה שהמעין מטהר בכ"ש. - כתב הרא"ש דאין מטבילין בשוקת, וגם המים הנמשכים מן השוקת פסולים, העבירו ע"ג שפה וכו' כגון שהיו המים נופלין מקצתן ע"ג שפת השוקת ומקצתן לתוך השוקת כשרים המים היוצאים אעפ"י שאסור להטבילו בתוכו, לפי שהמעיין שנופל על שפת השוקת מטהר כל המים בכ"ש אעפ"י שמי השוקת מרובים מהם, מ"מ כל המים מחוברים למעין ע"י מים מועטים הנופלים על השוקת ונטהרים אעפ"י שכבר נפסלו בשאיבה כשעברו דרך השוקת, יעוי"ש, - מבואר דסבר הרא"ש דלא מהני חיבור להמעין להיות טובל בתוך השוקת מפני שהוא כלי, - אמנם הרשב"א כתב