נזר הקודש - זבחים ריד

בפר"א מה' בכורות ג"כ כשיטה זו, וזה היפוך ממה שכתב בסה"מ, - וכן יש לדייק ג"כ מדברי רש"י ביצה כ"ה שכתב שם בכור בזה"ז וכו' השוחטו בחוץ ענוש כרת - מבואר דבזה"ז קדושת בכור מדאורייתא. - ודוחק לומר דכוונת רש"י דוקא בארץ ישראל. הערות. א כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן וכו' - יש לחקור היאך הדין באופן ששחטו שנים הזבח דכשר, כמבואר ברמב"ם פר"א מפסוה"מ ה"ד - ואחד חישב שלא לשמה אם פוסל, כיון דיש כאן פעולת השני, ודמי לכשר ופסול לענין שחיטה, דכשר, כמבואר ביו"ד סי' ב', א"ד דשאני הכא דמחשבת העובד פוסל גם באופן זה. ב הנה הציץ אינו מרצה על קדשי עכו"ם, כמבואר זבחים ט"ו, מנחות כ"ה, והטעם מבואר בפירש"י משום דכתיב לרצון להם ולא לעכו"ם - יש להעיר למ"ל קרא בחולין ה' דמקבלין קרבנות מן העכו"ם, תופ"ל מהכא דממעט דהציץ אינו מרצה על קדשי עכו"ם, ש"מ דמקבלין מהם קרבנות.-ויש לומר דאי לאו הקרא דאיש איש הו"א דהקרבן לא נחשב כלל עבור הבעלים העכו"ם, ומכ"ז אין הציץ מרצה כיון שבא מעכו"ם, ומאיש איש רבתה תורה דהקרבן נחשב לבעלים של עכו"ם, ומקריבין לשם בעליו. ג במשנה ריש זבחים, יוסי בן חוני אומר שחטן לשם גבוה מהן כשרים וכו'.-יש לדייק היאך הדין בששינה לשוה לו, כגון בכור לשם מעשר, - ומסתבר דכשרין. ד זבחים ל"ו לפיכך אם נתן את הראשונה כתיקונה וכו' - יש לעיין מ"ש מהולכה אף דאפשר לבטלה, ומכ"מ לרבנן פוסלת בה מחשבה, ויש לחלק. ה הנה מסתבר דבמתנות דלא מעכבי גם מחשבה דשלא לשמה אינה פוסלת בהם, - וראי' לזה מהא דכתב השיט"מ בדף ט' ע"ב אות ג' דמשו"ה קאמר זריקה אחת לכולן אף דחולקין במתנותיהן, משום דהא סגי במתן אחת.- וקשה הא נפק"מ באופן דחושב בהד' מתנות, דאז ניכר מתוך המעשה.-וע"כ דבאופן זה שלא לשמה אינו פוסל. ו זבחים צ"א מזלפו ע"ג האשים וכו' והא קא מכבי וכו'. - וקשה נימא דאתי עשה דהקטרה ודחי ל"ת דלא יכבה. ויש לומר דהא אין הקטרה בהכיבוי. - ובזה ניחא גם הא דתה"ד שם בסוגיא. ז זבחים צ"ט טמא בק"צ מהו שיחלקו לו וכו' ופירש"י בשהקריבו טמא לא מיבעי' לי' דאינו נאכל וכו'. - ותמוה הא לפי המבואר דכל מי שאין לו בבשר אין לו בעורו, א"כ הרי נפק"מ דאם יש לו זכות בבשר יהי' לו חלק בעור. חיים בהגאון מוהר"מ ראזין שליט"א. קונטרס בעניני מקואות שאלה א'. מקוה חסירה בצד מקוה [אשבורן] שלימה ונקב שפופה"נ מחברן, והחסירה יש עלי' תורת כלי מטעם שהנקב נעשה למעלה, - ומקום הטבילה בהחסירה הנה הספק בזה מטעם דיש לדון על תורת חיבור שתים, א. אם הוא בתורת משלים, ב. אם הוא בתורת מכשיר, ביאור הדברים דאם הוא בתורת משלים, והיינו דע"י החיבור נעשה השיעור בשלימות, אבל אין כאן הכשר טבילה בהחסירה, מטעם דעכ"פ כלי היא ואין טובלין בכלי, - ואם אמרינן דתורת מכשיר איכא בהחיבור, א"כ אמרינן דכל כח המכשיר שיש בהשלימה יש גם בהחסירה, ויש גם הכשר טפילה בהחסירה ג"כ. א כתב הרמב"ם בפר"ו דמקואות ה"ג וז"ל השוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינה כלי. אבל כלי שחיברו בסלע פוסל את המקוה, אעפ"י שחיברו בסיד, ניקבה מלמטה, או מן הצד, כשפופה"נ כשרה, ואינה פוסלת את המקוה, עכ"ל, ומקור הדין משנה פר"ד דמקואות מ"ה. - והנה דברי הרמב"ם תמוה טובא. א. הא דמצריך שפופה"ג אפי' מלמטה, והלא הרמב"ם כתב בהלכה ד' דלא בעינן כשפופה"נ, וסגי גם בנקב המטהר, ולפעמים הוא פחות משפופה"נ כמו כלי חרס דסגי במוציא זית, - וכבר עמד מרן הב"י בזה - ומה שתירץ הב"י דבחיבור הכלי בעודו שלם בעינן כשפופה"נ, ובנקבו מתחילה סגי בכזית, יעו"ש, תמוה דהלא ע"כ גם כלי עץ נכלל בהאי דינא דנקב המטהר, וכלי עץ שיעור טהרתו כמ"כ, - ולפי דברי הב"י דלהרמב"ם חמור טפי אם חיבר הכלי בעודו שלם, - ולהכי בהלכה ג' מצריך שיעור שפופה''נ . ובהלכה