נזר הקודש - זבחים ריג

ב. בדין בכור בחו"ל. ט הנה כתב הרמב"ם בספר המצות מצוה ע"ט דקדושת בכור בחו"ל לא הוי אלא מדרבנן, וכן כתב הרשב"א בשמו, בסי' של"א, וכן דעת החינוך מצוה י"ח, וכבר הקשה על שיטה זו הרמב"ן, והובא בהרא"ש פר' פסוה"מ, - והנה כל הקושיות שהרבה להקשות מהא דמוכח מכמה מקומות בש"ס דנוהג בכור בחו"ל, יש ליישב דלשיטת הרמב"ם יתפרש שם דהכל הו' מדרבנן, אמנם יש קושיא גדולה אשר תמוה מאד, והוא מהא דמבואר בבכורות נ"ג במשנה דמעשר בהמה נוהג בין בארץ ובין בחו"ל, ופריך שם בגמ' לימא מתני' דלא כר"ע דתניא ר"ע אומר יכול יעלה אדם מעשר בהמה מחו"ל ויקריבנו וכו' וממקום שא"א מביא מעשר דגן אי אתה מביא מעשר בהמה, ומשני כאן ליקדש כאן ליקרב וכו', ודרשא זו מידרש ג"כ לענין בכור בחו"ל כמבואר בתמורה כ"א, ממילא איכא למימר דדוקא מחיוב הבאה והקרבה ממעטין, אבל לא מעצם הקדושה, וכבר תמה בזה הר"ן בתשובה סי' ז', ובשו"ת שער אפרים סי' ע"ט יעוי"ש - ויש לבאר מדוע נשתנה דין בכור בחו"ל ממעשר בחו"ל כיון דתרווייהו מחד קרא איתמעמו, וכיון דלגבי מעשר אמרינן דרק מהקרבה איתמעט, א"כ מדוע לא אמרינן כן לענין בכור. י ונראה לבאר, לפי מה דמצינו דכל דבר שהוא חובת הגוף נוהג גם בחו"ל וילפינן זה מדהוקשה כל התורה לתפילין, כמבואר בקדושין ל"ה יעוי"ש, ולפ"ז בהא דמעשר בהמה דהוי ג"כ חוה"ג ודאי דיש לחייבו גם בחו"ל, אמנם כיון דאיכא היקשא למעשר דגן אית לן למעט מהקדושה, אבל לענין עצם המצוה כיון דהוי חוה"ג אין לפטרו, ועכשיו יתקיימו שני ההיקשות, ההיקש לתפילין וההיקש למעשה דגן, והיינו דלענין עצם המצוה ילפינן מתפילין, ולענין הקדושה ילפינן ממעשר דגן, והביאור בזה כי שתי מצות ישנן במעשר בהמה, אחת, כי מי שיש לו עשרה בהמות מחויב להקדיש אחת מהם לגבוה בתורת מעשר, ועוד חיוב לעשות מהמעשר שלמים שיהי' חלבו קרב ובשרו נאכל בקדושה, והנה בההיקש למעשר דגן הפקיעה תורה החיוב השני שבא באחרונה. אבל החיוב הראשון ליתן מעשר אחד מעשרה דהוה הובה''ג אמרינן דמחויב הוא, וכל זה שייך לגבי מעשר אבל בבכור דקדושתו מרחם, ולא שייך בזה כלל הגדר דהובה"ג, דהרי אין זה תלוי בדעת האדם ורצונו, אלא כן הוא גזירת התורה דנתקדש הבכור בצאתו מרחם, וכיון דהתורה ממעט מדין הקרבה, א"כ איך שייך שוב לומר דנתקדש להיות קדוש. יא וזהו ביאורן של הדברים, דגבי מעשר כיון דההוה"ג מחייבו במעשר. - חיוב זה לא נפקע מטעם ההיקש דלמעשר דגן --לומר דאינו נוהג בחו"ל - כיון דלא דמי למעשר דגן דאינו יכול להיות קדוש בחו"ל, - אבל מעשר בהמה שפיר יכול אדם להקדיש גם בחו"ל. - ודי' לההיקש שממעט מקדושת הקרבה, - אבל עצם המצוה לא נפקע ממנו. -וזהו הביאור בגמ' כאן ליקרב, כאן ליקדש,- אמנם בבכור שאינו תלוי בחובה"ג לעיקר ההקדש,דהרי אין הוא הבעלים העושים את הבכור הקדש, - והחובת הגוף של מצות בכור אינו אלא שאסור לנהוג היפך הקדושה של הבכור, אבל עיקר ההקדש אינו בידו של הבעלים כלל, - כיון שבכור הרחם מקדשו. - נמצא דלאו מטעם חובת הגוף נעשה הבכור קדוש, אלא הרחם בעצמותו הוא המקדש, ואין לקדושה זו גבול. להכי יש לו קדושה עצמיות, - וכיון שנתמעט מזה, - מכח הלימוד מהקראי, - שוב אין לומר דיתקדש הבכור מטעם חוה"ג של הבעלים. - דקשה אטו הוא הבעלים הוי המקדיש, הלא מצד עצמו אין בו כח כלל להקדיש. וא"כ בשביל חובה"ג שלו. - אין בו כח ליתן קדושה של כלום, וממילא לא קדוש כלל, זהו ביאור שיטת הראשונים בזה. יב ונראה להביא ראי' דבכור בחו"ל מדאורייתא קדוש הוא, מהא דמבואר בבכורות כ"ח ע"ב איבעיא להו מפני המשתנין וכולהו משתני או דלמא איכא דמשתני ואיכא דלא משתני למאי נפק"מ לאכחושי סהדי אי אמרת כולהו משתני שקרי נינהו ואי אמרת איכא דמשתני ואיכא דלא משתני סמכינן עלייהו וכו' - יעוי"ש - ויש להעיר מדוע לא קאמר הש"ס דנפק"מ לענין בכור בחו"ל, דהוי דרבנן, ולזאת אם ודאי נשתנה, דכולהו משתני, ממילא אסור, ולא שייך בזה ספיקות, כיון דכולהו משתני, אבל אם איכא דלא משתני, א"כ באופן זה דספק אם נשתנה יהי' מותר, כיון דבכור בחו"ל לא הוי קדוש אלא מדרבנן, וכיון דספק הוי, מותר מטעם ספד"ר לקולא, - וע"כ מדלא קאמר הש"ס נפק"מ לענין זה, מוכח דאף בחו"ל בכור קדוש מדאורייתא, ולהכי אין לומר נפק"מ בזה, משום דאף אם איכא דמשתני ואיכא דלא משתני ג"כ אסור מטעם ספד"א לחומרא. יג עוד יש משמעות מדברי התוספתא פ"ב דתמורה ה"ז דקדושת בכור בחו"ל מדאורייתא, דאיתא שם וז"ל מה בין בכור ומעשר לכל הקדשים שכל הקדשים חייב באחריותן ויטפל בהן להביא מחוץ לארץ לארץ מה שאין כן בבכור ומעשר עכ"ל, ומדנקט בכור ומעשר ביחד משמע דדין אחד להם בזה, ורק מחיוב הבאה ממעט בכור לבחו"ל, משמע אבל קדושה איכא בו - וכן יש לדייק מהא דאיתא בבכורות ל"ה אמר רב חסדא אמר רב קטינא ספק בכור שנולד בי ישראל צריך שנים מן השוק להעיד עליו, ופריך לר"מ מי מעיד עליו וכו' -ומדוע לא משני דר"ח מיירי בבכור בארץ ישראל דקדושתו מדאורייתא, לזאת מחמיר בספיקן, ור"מ מיירי בחו"ל דקדושתו מדרבנן - וע"כ דבכור בחו"ל קדושתו מה"ת וכן הוא דעת רוב הפוסקים דבכור בחו"ל קדוש מה"ת, - והרמב"ם בעצמו כתב בפר"א