נזר הקודש - זבחים ריב

ג ונראה דיש לחקור בהא דאמרה תורה בבכור הזכר תקדיש, ולמדנו מזה דמצוה להקדיש את הבכור אעפ"י שמאיליו קדוש, - אם הוא בתורת הוספת קדושה על קדושתו העצמיות שנתקדש מרחם, א"ד שאין הבעלים מוסיפין מאומה בהקדשם, רק מצוה גרידא איכא בזה. ד ואם אמרינן דיש בזה הוספת קדושה, א"כ ממילא יש מקום להוספה, דהיינו דהקדושה דמרחם שיורי שיירה. - וממילא יש לנו לומר דהוספה זו דהקדושת פה אינה בתורת קדושת בכורה, אלא קדושת קרבן גרידא. ה ולפי"ז באומר הרי עלי כבכור, הכונה בבכור כמצות התורה שהוא כפי חקי התורה שבא בהקדש הבעלים ג"כ, א"כ יש בזה גם הקדושה של הבעלים הבא מכח הקדש פה, וא"כ הוי האי בכור דבר הנדור ג"כ, ויש בזה התפסה וזה הוקשה לרבינו, ולהכי בא בהוכחה דע"כ אין לומר דיש בבכור איזו הוספה של קדושה, מדאמרה תורה שאסור להקדיש בכור, - ממילא אמרינן דאין מקום לחלות של קדושה בבכור, - וע"כ עיקר ההקדש בבכור הוא רק בתור מצוה גרידא רואין כאן דבר הנדור כלל.- ואעפ"י שע"כ עיקר לימוד התורה דלא יקדיש, היינו שלא ישנה את הקדושה, אמנם אם אמרינן דהקדושה הוא בתור הוספה לקדושתו של בכור, א"כ יש בזה עוד הקדש מלבד קדושתו של בכור, וכוונת התורה לא יקדיש היינו שלא תהי' שום קדושה עליו מלבד קדושתו של בכור, ומוכיח מזה רבינו דע"כ עיקר הקדשו בהא דמצוה להקדיש את הבכור, היינו דלא הוי רק מצוה גרידא ו אמנם נראה דהרא"ש לא סבר בזה כהרמב"ם, אלא דעת הרא"ש דכיון דשתי קדושות יש בבכור. א. קדושתו מרחם לענין מתנות כהונה ב. קדושת קרבן, דהרי מקריבין ממנו על המזבח -והנה יש לחקור בהא דאמרה תורה דמצוה להקדיש את הבכור, על איזה חלק אמרה תורה להקדישו אם על החלק הקדושה מצד מתנות כהונה, או על חלק ההקרבה. - וסבר הרא"ש דע"כ על חלק ההקרבה שייכה הוספת קדושה,-והיינו דכוונת התורה שתבוא ההקרבה על המזבח קרבן כזה שהוקדש על ידי פה שעדיפא מקדושה דמאלי', כידוע -ובזה אין להקשות היאך תבוא קדושה ותחול על קדושה- דסבר הרא"ש דכיון דרק על חלק ההקרבה כוונת התורה להקדישו, הנה הלא בקדושה"ג בקרבנות כן הוא הסדר בכל הקרבנות שמוסיפין קדושה על קדושה. והוא כמו דהסכין מקדש את הדם של הקרבן, ואח"כ מקדש חכ"ש את הדם, וכמו כן הזריקה מקדשת את האימורין . של קדשים קלים, וזהו מוסיפין קדושה על קדושה,- ומטעם זה פסק רבינו הרא"ש דכל דין זה דמצוה להקדיש את הבכור על חלק ההקרבה נאמרה, וממילא לא שייך זה בזה''ז שאין מצות הקרבה, ורק מטעם מצות קדושת בכור לענין מתנות כהונה אין בזה מצוה להקדיש, וכמו שנתבאר. ז ונראה להביא ראי' לשיטת הרא"ש מהא דאיתא בפ"ק דר"ה והי' בך חטא ולא בקרבנך חטא והא מהכא נפקא מדאחרים נפקא דתניא אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין ויפסל וכו' איצטרך סד"א וכו' קמ"ל. - ויש לעיין לפי פירושן של הראשונים הובא בשיט''מ זבחים כ"ט דמיישב שם קושיות התו' היאך מד"א שיופסל הקרבן באיחור זמן, ומפרשים דאיחור זמן הבאת יש מקום לומר דהוי כמו פסול שנים של הקרבן, יעוי"ש, ועל זה מלמדנו הכתוב דאיחור זמן הבאה לא הוי פסול בקרבן, ויש לעיין דהנה בסברא זו שיש מקום לומר דבאיחור הבאה של הבעלים יוגרם פסול בקרבן, זה שייך דוקא אם הקדשו של הקרבן מתייחס אחרי הבעלים. אבל אם אין קדושת הקרבן מתייחסת להבעלים, א"כ הבעלים הרי הוא כאחר לגבי קדושת הקרבן, - והנה בהא דבכור שקדוש מרחם מאליו, נמצא דאין קדושתו מתייחסת להבעלים, בזה מסתבר שאינם יכולים הבעלים ע"י פשיעתם בהבאה לגרום פסול להקרבן,- וכיון שכן היאך קאמר הש"ס דיש ללמוד כל הקרבנות כולם שאינם נפסלים בפשיעת הבעלים בהבאתם מהא דבכור, הלא יש לומר דשאני בכור דאין קדושתו מתייחסת להבעלים, והרי הוא כאיש אחר במה שנוגע לקדושתו של בכור, משא"כ כל הקרבנות כולן שעיקר קדושתן מתייחסת להבעלים, - וע"כ צ"ל דגם בכור יש לו קדושה כזו שהיא מתייחסת להבעלים, ומזה יש להוכיח ראי' כשיטת הרא"ש דסבר דהא דמצויים הבעלים להקדיש את הבכור, יש בזה הוספת קדושה ממש, קדושת הגוף השייכת לעצם הקרבן, אבל אם אמרינן כשיטת הרמב"ם דאין בבכור שום קדושה נוספת על קדושתו של עצמו, ורק מצוה גרידא איכא, אבל אין הבעלים מוסיפים שום קדושה על עצמותו של הבכור, וא"כ אין התייחסות הקדושה להבעלים כלל, א"כ מאי פריך הש"ס מדאחרים נפקא וכו' - ואפשר שעל זה תמך הרא"ש יסודו, במה - שפסק דבזה"ז אין צריך להקדיש את הבכור, כמש"נ ח והנה לפי היוצא מדברי הרא"ש דכל עיקר הקדושה הוא בשביל ההקרבה. - וא"כ תצא נפק"מ בין הרמב"ם והרא"ש לענין בכור בעל מום, דלהרמב"ם צריך לאקדושי אף לבכור בע"מ מטעם מצוה, ולהרא"ש אין צריך להקדיש בכור בעל מום, יש לדחות הא דהביא המל"מ בפ"א מה' בכורות ראי' לדברי הרא"ש דא"צ להקדיש מהא דחולין קל''ז דאיתא שם השיב המעלה לבכור דלא בעי לאקדושי, יעוי"ש, - ולפי מה שביארנו לשיטת הרא"ש אין ראי' משם, יען דאפשר לפרש באופן באופן דהוי בכור בעל מום, דאין מצוה להקדישה אבל אין מזה ראי' לבכור תם, - וביותר לפי מה שביארנו דמורה הרא''ש בזמן הבית וכמו שנתבאר