נזר הקודש - זבחים רט

עדיין מעין מלאכה ראשונה, ובזה הדין שוה בכלי חרס כבשאר הכלים, - אמנם לענין גיסטרא שכבר נתבטל השימוש הראשון.- ובזה סבר הרמב"ם שרבתה תורה דין מיוחד בשברי כ"ח עדיין ראוי לאיזה שימוש דיש להם טומאה מדאורייתא, ושיטת הראב"ד ע"כ דטומאת גיסטרא הוא דרבנן. ג והנה סברת הרמב"ם בזה דסבר דכל עיקר טומאה בכ"ח הוא התוך. - והיינו דלאחר שרבתה תורה שברי כ"ח לטומאה, - מזה אנו רואים כי עיקר הטומאה בכ"ח הוא בשביל התוך, והיינו כי בטומאת הכלים שתים יש, א. מטעם חשיבות הכלי, ב מטעם חשיבות ההשתמשות, וכשבטל אחת מאלה השתים, והיינו או שנתבטלה חשיבות הכלי, או שנתבטל חשיבות השימוש הראשון, ואינו עושה מעין מלאכה דהשימוש הראשון, שוב אינו מקבל טומאה, אעפ"י שעדיין ראוי הוא לתשמיש אחר, - אמנם לא כן בכ"ח דאעפ"י שנתבטל חשיבות הכלי, וגם אף בשנתבטלה השימוש הראשון, מ"מ רק אם ראוי הוא עדיין לאיזה שימוש כמו גיסטרא רבתה תורה לטומאה. ד והנה יש להבין הטעם דאמרה תורה בכ"ח שאינו מטמא מגבו. - והיינו דבזה ישונה כ"ח מכ"ש, - דבכ"ש הכירה תורה שני הדברים, חשיבות הכלי, וחשיבות התשתמשות, ומטעם זה רבתה תורה שני ריבויים לקבלת טומאה, היינו הטומאה דמגבו, דבאה מפאת חשיבות הכלי, - ויד לקבלת טומאה דבא מפאת ההשתמשות. אמנם בכ"ח, כיון שהקבלת טומאה לא בא אלא מפאת חשיבותו של עצמו, דהרי גם השברים יש להם תורת קבלת טומאה, ממילא גם בשמקבל טומאה בשלימותו לא באה הטומאה מטעם חשיבות שלימותו. - וע"כ העיקר בכ"ח הוא התוך, היינו ההשתמשות של התוך, ומטעם זה אין לכ"ח טומאה מגבו, כיון דחסר לו חשיבות הכלי, - והיינו שלא הכירה התורה זו למעלה וחשיבות בכלי חרס, -אבל יד יש להכלי חרס, והיינו, דכיון שיש להכלי השתמשות, ממילא רבתה תורה יד שהוא בא מפאת ההשתמשות. ה ובזה יש ליישב הא דהקשו הראשונים וכי עדיף יד מגבו של כ"ח, כמבואר בחידושי הרשב"א חולין קי"ח, ולפי מה שביארנו אתי שפיר דטומאת :

גב אתי מפאת חשיבות הכלי, והחשיבות של הכלי גם על הגב ג"כ, וזה ליתא בכ"ח, וממילא אין כאן טומאת גב. - אמנם דין יד בא מפאת ההשתמשות וזה ישנו גם ביד כלי חרס ומטעם סברא שפיר י"ל דיש יד לכ"ח גם בלהכניס, - ואפשר שזהו כונת הרשב"א שכתב בשם התוס' דגזיה"כ הוא, - ותמוה היכן הוא הגזיה"כ, הלא שפיר יש לפרש דהא דרבתה תורה יד בכ"ח הוא בלהוציא דוקא, אמרינן יד להכניס בב"ח, והוא בתוס' חולין כ"ד ד"ה וגבו, נדה כ''ז ד"ה מן, בכורות ל"ח ד"ה הרי, - וא"כ תמוה לומר דיש גזיה"כ להיפך דיד בכ"ח, הוא גם להכניס, - אמנם בדברינו יבואר לנכון לפי שיטת הרמב"ם דכיון דרבתה תורה כלי חרס שבורים לטומאה, והיינו דשאני כ"ח דהטומאה לא באה עליהם מפאת חשיבות כלי, רק מפאת ההשתמשות, וא"כ שפיר יובדל גבו מיד, דטומאת גב אין כאן מטעם דלא הכירה תורה בחרס ענין חשיבות כלי, אבל יד יש כאן, שהוא בא מפאת ההשתמשות, - והרי היא ככל הכלים דיש להם יד, והיינו אף בלהכניס. ו ובזה מסתבר לומר שכן הוא דעת הרמב"ם דסבר יש יד לכלי חרס גם להכניס, והיינו שזה מוכרח, מדסבר דרבתה תורה כ"ח שבורים לטומאה מדאורייתא, וכמו שכתבנו. - ובזה יתפרש היטב לשון הרמב"ם שכתב בפר"כ ה"א וז"ל כבר ביארנו שכל יד הכלים שהכלי צריך לה בשעת תשמישו, הרי היא חשובה כגוף הכלי להתטמא ולטמא יעוי"ש. -- דלשון זה מורה גם כן דמיירי בלהכניס טומאה, - וכדין כל הכלים, - [ולכאורה משמע כן מדברי הרמב"ם פרי"ז ה"ו וז"ל ואם נטמאת הכירה או חצירה בין באויר בין במגע נטמא השניי' יעו"ש. - והחצר הוא יד להכירה, הרי חזינן דיש יד להכניס. וכן מצאתי שמדייק כן במשנ"א פר"ב מ"א יעוי"ש. - אבל זה ליתא דהרי כתב דמטמא גם באויר, ועי' בראב"ד שם, - ואין אויר ליד, כמבואר לקמן - וע"כ דחצר עדיפא מיד, מטעם דלפעמים יש בו השתמשות תנור ג"כ], - ומה שכתב הרמב"ם פרי"ז ה"א וז"ל כל ידות הכלים וכו' לפיכך האבן היוצאת מן התנור וכו' ואם נטמא התנור והכירה נטמאו אבנים אלו יעוי"ש דלשון זה מורה שעיקר יד בתנור הוא בלהוציא, - וכן מדייק המל"מ שם,- נראה שאין זה דיוקא דאפשר לומר דשם עיקר הדברים ללמדנו רבותא דיותר מטפח אין בכחו אף להוציא, - וכיון שאין מזה הוכחה לומר דשיטת הרמב"ם דיד בכ"ח הוא בלהוציא דוקא, - וכמו שכתבנו, וא"כ מסתבר יותר לומר דדברי הרמב"ם בפר"כ כפשוטן, שכתב דיד הכלי הוא כגוף הכלי להתטמא ולטמא, היינו אף בלהכניס, ואין אנו צריכין לדחוק בדבריו, כמו שדחק שם המל"מ בזה, ויותר נראה שדעת הרמב"ם דיש יד בכ"ח אף בלהכניס, וכמש"נ. ז וכן יש להוכיח מהא דתנן פר"ב מ"ח מסרק של צדצור ר"א מטהר וחכמים מטמאין,-ומבואר ומבואר בתוספתא פ"ב דפליגי לענין אויר, ובמגע ודאי טמא מטעם יד, יעוי"ש בביאור, הגר"א ז"ל, -הרי מבואר דיש יד להכניס,-דע"כ בלהוציא לית מאן דפליג,- וגם מוכח מהתוספתא פר"ג הביא שברי כלי חרס ודיבקן וכו' מטמאין במגע ואין מטמא באויר, עי' ביאורי הגר"א ז"ל, והיינו דיש יד למגע, ואין יד לאויר, והיינו ע"כ בלהכניס, דאילו להוציא, הא ע"כ גם בשנטמאת הכלי באויר יש יד, וגם מטמא במגבו, כמבואר בתוס' חולין כ"ד, וברשב"א, - וע"כ מיירי בלהכניס