נזר הקודש - זבחים רו

להתיר השמנונית הנפרש מקודם, עוד אם שייך על השמנונית הנפרש קודם זריקה תורת יקדש. - נראה דלא שייך תורת יקדש אלא במוקדשין שנתקדשו בתורת קרבן, דהיינו אחרי הזריקה, ולא מקודם, ומה שהעיר דלא שייך תורת קדשים על מה שהולך לאיבוד, - איברא דכן הדבר, וכן מבואר בתוס' זבחים פ"ו ד"ה ופליגא, וכן מבואר בחידושי הרמב"ן ב"ב צ"ז, - והארכנו בזה במקו"א. סימן י"א. א גמ' זבחים ט"ז מנלן דאונן אסור בבמה, וכו' - וכתבנו בקונטרס שם בסוגיא דהלא כיון דאינו בשילוח קרבן א"כ מסתבר דאסור להקריב קרבן אף בבמה, - הנה בעיקר הדין אם אונן איתא בשילוח קרבן בבמה, נראה דתליא בפלוגתא דרבנן ור' שמעון בתוספתא זבחים פרי"א דתניא אונן אינו רשאי להביא זבחים וכו' שנא' שלמים ר' שמעון אומר שלמים שהכל שלם מהן למזבח ומהן לכהנים יעוי"ש והנה מה מוסיף ר"ש, הלא בעצם הדין גם ר"ש מודה לרבנן, כמבואר בסוגיא דזבחים שם, - ונראה דמזבח וכהנים מוסיף, והיינו דבא לאפוקי במה שאין מזבח וכהנים, וע"כ פליג בזה על רבנן, נמצא דלרבנן ליתא אונן בשילוח קרבן בבמה. ולר"ש יכול אונן לשלוח קרבן בבמה, ולפ"ז ע"כ הא דפריך בסוגיא ומאן לימא לן דאונן אסור בבמה, היינו לר' שמעון דסבר דאונן איתא בשילוח קרבן בבמה, וממילא ישנו גם בהקרבה, - ובזה מיושב הא דהקשה בשיט"מ שם והיכי ס"ד דאונן אסור בבמה, אבל אפשר לומר דהס"ד הוא לרבנן דסברי דליתא בשילוח קרבן, ולהכי ליתא גם בהקרבה, והסוגיא מביא הא דאנינות אליבא דכו"ע. ב מה שהעיר אם אונן מותר בקדשי במה קטנה, והביא דברי הצל"ח ברכות ל"ז דמכריע שם דאוכל אונן בקדשי במ"ק -ואין הספר הצל"ח תח"י,- אמנם נראה דזה תליא ג"כ בפלוגתא זו דר"ש ורבנן, דלרבנן דליתא בשילוח פשיטא שאסור בקדשים, ולר"ש דאיתא בשילוח אפשר שישנו גם באכילת קדשי במ"ק, - עוד נראה עפ"י דברי הרמב"ם פר"ג דמעש"ש ה"ח דכתב איסור אכילה באנינות הוא דוקא כשאוכל במקום אכילתו בירושלים, יעוי"ש. - מבואר מזה דעל מקום אכילתו בפנים קאמר, וממילא קדשי במה קטנה דאינם בפנים אין כאן איסור, ואעפ"י שיש לומר דכוונת הרמב"ם לפטור באופן ששינה מהמקום המיוחד לקדושה, ובבמה שאין להם מקום מיוחד ממילא כל מקום מקומו, אמנם אעפי"כ כיון שלא מצינו לאו זה אלא רק באופן שיש מקום מיוחד בקדושה. אין לנו לחדש איסור באופן אחר. - אמנם יש להעיר דזה תליא אם מעש"ש נאכל בחוץ לחומה מן התורה, וכאשר יבואר. ג איתא במכות י"ט אמר ר' אסי א"ר יוחנן מעש"ש מאימתי חייבין עליו משיראה פני החומה, וכתבו התוס' דמ"מ עשה איכא, והרמב"ם כתב בפר"ב דמעש"ש ה"ו וז"ל אינו לוקה מן התורה עד שיאכלנו אחר שנכנס לירושלים וכו' אבל אם אכלו קודם שנכנס לירושלים, מכין אותו מכת מרדות מדבריהם,-והנה והנה לשון זה מורה שהוא מדרבנן וא"כ ע"כ מדאורייתא מותר לאוכלו גם חוץ לירושלים טרם ראה פני החומה, - איברא דמרן כתב דשיטת הרמב"ם כהתוס' דעשה איכא, אבל פשטות דברי הרמב"ם משמע דמותר מן התורה, כי אין דרכו בקודש לכתוב לשון זה על עשה דב"ת, וגם לא מנה הרמב"ם מצוה זו של וצרת הכסף בפ"ע למ"ע. ואם נחליט דמותר מן התורה לאכלו חוץ לחומה, והנה זה ודאי דהלאו דאנינות גם על זה נאמר, וא"כ גם בקדשי חוץ ישנו להאי דינא, וצ"ע. ד והנה אם נחליט דשיטת הרמב"ם דאכילת מעש"ש טרם שנכנס לירושלים מותר באכילה מן התורה חוץ לחומה, וכמו שמשמע מדבריו,-יש לעיין לפ"ז ב"מ צ' דפריך שם שני ברייתות אהדדי דתניא והדשות בתרומה ומעשר אינו עובר בבל תחסום, ותניא אידך הדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום, ודחיק שם, והלא לשיטת הרמב"ם יש ליישב, אידי ואידי במעש"ש כאן קודם שנכנס לירושלים עובר משום דמותר באכילה ולאחר שנכנס לירושלים אינו עובר משום דאסור באכילה, וצ"ע סימן י"ב. זבחים פ"ח ע"א אבא שאול אומר סכין מטרפת היתה במקדש ונמנו עלי' כהנים וגנזוה, ופירש"י שהיתה רכה לפגם ומטרפת את הקדשים, יעוי"ש, והנה משמע דמצאו הפגימה לאחר השחיטה, ויש לעיין בשלמא לר"ה דסבר בחולין ו' דמטריפין בשביל הפגימה שנמצאת, אבל לר"ח דסבר דתולין במפרקת א"כ היאך היו מטריפין קדשים, - וקשה לר"ח מברייתא זו, -וע"כ צ"ל דר"ח מיירי באופן שהיתה נגיעה ודאית במפרקת, וכן כתב הגהות אשר"י דבזה האופן מיירי ר"ח, וכן משמע בפירש"י, והכא במקדש ע"כ יפרש ר"ח שמצאו פגימה בסכין בלא נגיעה במפרקת, - ובעיקר הדין בסכין שנמצא פגום לאחר השחיטה יבואר בזה. א גרסינן בחולין י' אתמר השוחט בסכין ונמצאת פגומה וכו' ובמסקנא דחיישינן לעור בשלא שיבר בה עצמות. - ויש לעיין היאך הדין בשנאבד הסכין לאחר שחיטה, והיינו לפום מה דקיי"ל כר"ה דחיישינן לעור, וא"כ יש כאן חיוב בדיקה מצד הדין, וגם לעיכובא, א"ד דכל חששא דעור זהו רק כשאנו רואים פגימה, ופגימה הסכין לפנינו, אבל כשאין פגימה לפנינו אז אנו הולכין אחרי השחיטה דכיון דשור שחוט לפניך מעמידין הבהמה בחזקת כשרותה, כיון שאין ריעותא לפנינו.