עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › נזר הקודש - זבחים

נזר הקודש - זבחים רה

nezer hakodesh (Zevachim) 205 · נזר הקודש - זבחים · free full Hebrew text

Open in the reader →

ודעתו לפי דברי התוס' נזיר כ"ט ד"ה אלא לריבר"ח אשר לדעתו דברי התוס' דשם חולקים על דברי התו' דחולין, ומסכים לזה,לדבריו תיקשה מה זה שמיעטה תורה מליקה, דחוץ, - אבל בדברינו יבואר לנכון גם זה, והיינו דשאני מליקה דחוץ ממליקה דפנים, דבמליקה דפנים היא בתורת מכשיר ג"כ והיינו שהנחירה גומרת ההיתר להתיר מפרכסת וגם הב"מ, משא"כ מליקה דחוץ, שהיא אינה אלא אלא כסתם נחירה, ואינה מתרת, אלא המיתה גומרת ההיתר, - ומטעם זה מפרכסת אסורה, וגם הב"מ אסורים, לכן בזה אמרה תורה שאינו חייב בחוץ מפני שאופן זה אינו בפנים, - והא דחייב על השחיטה, אעפ"י שלדידי' שחיטה ונחירה שווין, אמנם עכ"פ ענין זה גומר ההיתר בבהמה, - והבן. סימן ט, א הנה רש"י בחולין ל"ט פירש דהזריקה לע"ז אוסרת הבהמה, והקשו התוס' שם מהנהו טייעא וכו' יעוי"ש - וקשה טובא הא איכא למימר דשאני התם דהבשר לא הוה של הזורק ואין אדם אוסר דשא"ש ועי' ברמב"ן בחידושיו לחולין שמטעם זה אינו מפרש כפירושם של התוס', - אבל הרז"ה מפרש כדברי התוס'. ב ונראה אה דסברי התוס' והרז"ה דגם בעובדי ע"ז הי' מנהגם כעין פנים, והיינו דזה ודאי פשיטא לרבותינו שלא היו לוקחין דם מבית המטבחיים לזרוק לע"ז, - מפני שאין זה עבודה כעין פנים. - ועיקר עבודת הזריקה היתה באופן שהזריקה נעשית בפעולת הבהמה כולה, באופן שהשחיטה והזריקה פועלים עבודתן בבהמה של עצמן, וזהו כעין פנים כעין קרבן, - בדמיון הא דכתבו התוס' בע"ז ל"ב דלא אמרינן סתם מחשבת עכו"ם לע"ז רק בשחיטה כשרה. -וא"כ ע"כ הנהו טייעי ג"כ שאמרו משכא ובישרא לדידכו ודמא ותרבא לדידן, היינו ג"כ באופן זה שפעולת הזריקה וההקטרה תהי' הכל נעשין בשל עצמן. דאל"כ הרי הוי זה כלוקחין דם מן השוק לזריקה, ואין זה עבודתן, מטעם דלא הוי זה כעין פנים, וע"כ דהתנאי הי' שדוקא לאחר הזריקה תהי' של ישראל, - ומה שמבואר בהא דשחט ואח"כ חשב, דע"כ הפירוש זרק, -הנה הרשב"א מוכיח מזה להשיג על פירש"י יעו"ש אמנם ע"כ סברי התוס' דחשב גרידא סגי בהוכיח, וכן דעת האחרונים, עי' בכו"פ ג וכדברי התוספות מוכח בתוספתא דתניא אם מששחטה זרק דמה לע"ז והקטיר חלבה לע''ז זה הי' מעשה בקיסרין ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר. - וכן איתא בירושלמי גיטין פר"ו שחטה וזרק דמה לעבודה זרה וכו' ולא אמרו בה לא איסור ולא היתר יעוי"ש, הרי מבואר דלא נאסרה בזריקה והקטרה רק מטעם הוכיח סופו וכו' וזהו כשיטת התוס' והרז"ה. סימן י. א מה שהעיר בדבר שמנונית הנפרש מהקרבן קודם זריקה אין הזריקה מתירו, ויסודו עפ"י דברי רש"י ר"ה כ"ח עכת"ד, - נראה כי הזריקה מתרת כל מה ששייך להקרבן, באיזה מקום שהוא, ולא בעינן מחובר להקרבן, אלא כל משהו ומשהו תורת קרבן עליו, ומצינו לר"ע דסבר זריקה מועלת ליוצא, דע"כ אפי' על חלק אחד הנפרד מן הקרבן. - וזה מוכח בזבחים פ"ב וגם במנחות י"ב ע"ב, וכן לענין טומאת אימורים, דמהני זריקה אף בנפרדים מן הזבח, ומצינו דמהני זריקה גם לשתי קרבנות, אעפ"י שהמה גופים נפרדים, כמבואר מעילה ז'. - דוגמא הא דתמורה כ"ב דכוס עושה גם הכוס האבוד לשיריים, - ומצינו דהזריקה מרצה על העור לבדו לרבי בשהופשט קודם זריקה. כמבואר בזבחים ק"ג,- וברמב"ם פי"ט מפסוה"מ הי"ט פסק דהעור ההופשטה קודם זריקה מרצה. ועי' בכס"מ פר"ה ממעה"ק הי"ח, הרי מבואר דמהני הזריקה אף להנפרש מהקרבן. ב אמנם כל זה בהדברים שהם מהקרבן עצמו, והיינו שקדושתן מצד עצמן, אבל בהדברים שאין להם קדושת קרבן מצד עצמותם, כמו קדושת הקרנים והעצמות שרק קדושת חיבור עליהן פליגי בזה אמוראי בשפירשו לפני זריקה אם הזריקה מתירן, כמבואר בזבחים פ"ו, - והתוס' בבכורות כ''ו ד"ה התולש פירשו הא דמיבעי' שם התולש צמר מעולה, והיינו אם הזריקה מתירן מטעם דפירשו קודם זריקה. - והיינו ג"כ מפני שאין להצמר קדושת קרבן מצד עצמן, רק תורת חיבור עליהן, ולהכי מפני חיבורן ובשעת חיבורן פעולת הקרבן עליהן,- משא"כ בשמנונית הקרבן, וכדומה, בזה אין הבדל בין מחובר לפרוש-ותמיד הזריקה פועלת עליהן להתירן. ג וע"כ הא דפירש"י ר"ה כ"ח שופר של עולה שתלשו מחיים הוא לאו דוקא, - אלא הכוונה ש שעדיין הוא קודם זריקה, - אלא מטעם אחר פירש"י מחיים, והיינו דמסתמא התלישה ותיקון השופר היתה בחול, ואם תלש לאחר שחיטה וגם בחול, - א"כ הרי הוא עכשיו ביו"ט לאחר זריקה, ואין בו איסור הקדש למ"ד דהזריקה מתרת אחרי הפרישה ג"כ, ולהכי פירש"י דמיירי שתלשו מחיים, והעולה גם היום בחיים, וא"כ השופר עדיין בקדושתו, קדושת עולה, וזה הוי אליבא דכו"ע. - ובזה מיושב הא דהקשה בכפות תמרים, הובא בטעה"מ ה' לולב, שהקשה היאך ראה רש"י דרב יהודה סבר כמ"ד דהזריקה מועלת בזה, דלמא סבר ר"י כמ"ד דלא מהני לזה הזריקה,- אמנם נראה כוונת רש"י לאפוקי מפלוגתא, מטעם דהתלישה היתה בחיים, ועדיין הוא בחיים, וא"כ לכו"ע עדיין קדושת עולה על השופר. - ולפ"ז ע"כ אין שום הוכחה לידון בדבר השמנונית הנפרש שישאר באיסורו אחר הזריקה, לכן אמינא בזה שהזריקה פועלת להתיר