נזר הקודש - זבחים רד

משום נבלה ולא משום טרפה, ולדידי' היאך יפרש סוגיא זו, - דמרבה מקרא להתיר חטאת העוף שהיא מליקה, - ומצאתי שהקשה בזה היד אברהם ליו"ד. ב הנה נראה לומר בזה דאעפ"י דלמ"ד א"ש לעוף מה"ת הוי נחירה בעוף כמו שחיטה לדידן, מ"מ הבדל יש בין שחיטה לנחירה,-והוא, והוא, דבשחיטה יש בה כח מתיר, - אבל נחירה אינה אלא תנאי להמתיר, ביאור הדברים, דבשחיטה הענין מה שמסלק איסור אבמה"ח יש בזה ענין מתיר, כאשר יבואר, - משא"כ נחירה אפילו למ"ד א"ש לעוף מה"ת, אמנם אין בזה אלא תנאי למתיר, ולא ענין מתיר, והיינו דענין מתיר שעושה גם האיסור להיות מותר אף באופן שיש איסור לפי הנראה. משא"כ בנחירה, דליתא אלא תנאי למתיר גרידא, - ונפק"מ לענין מפרכסת דקיי"ל דבכ"מ מפרכסת הרי היא כחי', ומכ"ז בשחיטה מותרת איסור מפרכסת ואין בה משום אבמה"ח, וע"כ דענין שחיטה מלבד שהוא מתיר יש בו ג"כ כח מכשיר. משא"כ נחירה שאין בה אלא ענין תנאי למתיר גרידא, וממילא מפרכסת אסורה. ג והנה תצא מזה נפק"מ ג"כ לענין הבני מעיים של העוף, דשחיטה שהיא בתורת מתיר גם כן הב"מ מותרים, ובנחירה שהיא רק בתורת תנאי למתיר לסלק את איסור אבמה"ח לחודיא, הב"מ אסורים, - והביאור בזה פשוט דלפי היסוד דבנחירה מפרכסת אסור, נמצא דלא נשלמה פעולת המתיר כל זמן שהיא מפרכסת, והיינו דעיקר המתיר, המיתה,- וממילא הב"מ הרי הם אבמה"ח, מטעם דהנחירת הסימנים נעשים כמנחי בדיקולא, וכשבא המתיר שהוא המיתה, הרי הם כמונחים במקום אחר, ולא פעלה עליהם פעולת מתיר. ד אמנם במליקה כיון שרבתה תורה אשר חטאה"ע נאכל לכהנים, ע"כ המליקה היא כשחיטה לדידן, והיינו דע"כ אמרה תורה לאכול את העוף עם הבני מעיים, והיינו דהמליקה היא כשחיטה ממש לדידן, והיא באה בתור מתיר ומכשיר, ומפרכסת מותרת, וממילא הב"מ ג"כ מותרים. ויש עליהם מצות אכילה. - אבל לולא שרבתה תורה חטאה"ע לאכילה שאז לא היתה מליקה רק כמו נחירה, ואין בה היתר אכילה בעודה מפרכסת וגם הב"מ אסורים, ולזה רבתה תורה לכל חטאתם לרבות חטאה"ע לאכילה, ומוזהרים הכהנים לאכול הב"מ, - והסוגיא דנקט שם נבלה זהו לדידן דקיי"ל יש שחיטה לעוף מה"ת ולמ"ד א"ש לעוף מה"ת דרבתה תורה היתר להבנ"מ לאכילת חטאה"ע, ואין בזה משום אבמה"ח, - וכמו דהתוס' לשיטתם מפרשי שם דלמ"ד א"ש לעוף מה"ת רבתה תורה איסור טרפה - אמנם להמהר"ם דמפרש דבמליקה אין כאן איסור טרפה. - יש לפרש דרבתה תורה איסור אבמה"ח, דהיינו הבג"מ. ה והנה אף שיש לכאורה לומר דלמ"ד א"ש לעוף מה"ת עכ"פ נחירה בעי, וא"כ דין הוא בנחירה, והר"ז כשחיטה לדידן, וממילא יש בה ג"כ פעולת השתים, כמו שחיטה.- אבל באמת ליכא למימר הכי, והוא, לפי מה שכתבו התוס' חולין צ"א ע"א ד"ה כמ"ד דבני נח נצטוו על הנחירה, יעוי"ש. - מבואר דאסור לב"נ לאכול בשר רק באופן נחירה. ומכל זה מבואר בגמ' דאין מזמנין נכרים על ב"מ, משום דלדידהו הוי אבמה"ח, וחזינן מזה דנחירה אעפ"י שמוזהרים עלי', מכל מקום אין הנחירה גומרת ההיתר, אלא המיתה, וא"כ למ"ד אתי שפיר לעוף מה"ת לא עדיפא הנחירה לדידהו כמו נחירה לב"נ, ומבואר כמו שכתבנו. ו אמנם כל זה בנחירה של הדיוט, אבל בנחירה דמליקה שבאה בתורת ציווי של מצוה, כוונת התורה להתיר גם הב"מ, והיינו דרבתה תורה דהנחירה של מליקה היא בתורת מכשיר ג"כ כשחיטה לדידן. -ובזה יש ליישב קושיות הגאון ברית אברהם ביו"ד סי' כ"ג דהקשה על הגמ' דמנחות דאמר שם רבינא על קראי דיחזקאל וכל נבלה וטרפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים, דסד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו אישתרי נמי נבלה וטרפה קמ"ל, - והקשה דהיאך סד"א דהכהנים מותרים בנבלה, דלפ"ז בטלה מצות שחיטה לגבייהו, וממילא יהיו אסורים בבני מעיים כדין בני נח, וא"כ לפ"ז היאך ציוותה התורה ליתן הקיבה להכהנים. - ואין לומר דיתן עבור בהמתו, הא קיי"ל דאסור ליתן מתנות כהונה באופן זה, עכת"ד יעוי"ש. - אמנם ע"כ הא דקאמר רבינא דסד"א דכהנים מותרים בנבלה, היינו נבלה כזו שהיא נבלה לדידן, דיש לנו תורת שחיטה. אבל לא הוי נבלה לב"נ, והיינו באופן שנעשה פעולת נחירה, וביותר דאין לנו להתיר יותר מפעולת מליקה, דהוי ג"כ נחירה, - וא"כ אתי שפיר והיינו, דעכשיו שרבתה תורה דכהנים אכלי מליקה, ומליקה לגבייהו הוי כשחיטה לדידן, וא"כ סד"א דגם בחולין, ובאכילה דהדיוט, הוי ג"כ נחירה הנוהגת במליקה תהי' נחירה היתר מעליא גם לעניני חולין, והיינו דעכשיו יש לומר דנחירה לגבי כהנים הוי כשחיטה לדידן, והנחירה מתרת גם מפרכסת, וגם הבני מעיים מותרים הם. ז ובזה יובן גם כן הא דמצינו דילפינן מקרא לענין שחו"ח בעוף דדוקא על השחיטה חייב ואינו חייב על המליקה, כמבואר בזבחים ק"ז,- וקשה למ"ד א"ש לעוף מה"ת ולדידי' שחיטה ונחירה שווים הם. מדוע לא יתחייב על המליקה בחוץ,כיון דמליקה זו היא ג"כ נחירה, ונחירתו זו היא שחיטתו, בשלמא לשיטת התוספות דחולין כ' והרשב"א שם כ"ח דסברי דבכל מליקה יש טרפות שהיא אינה בכלל נחירה, יש לומר דכונת התורה דבאופן זה דמליקה שעושה טרפות אינו חייב על זה בחוץ, אבל לשיטת המהר"ם דסבר דגם טרפות זו בכל נחירה היא ודעתו