נזר הקודש - זבחים קצט

ביאור בתוספתא. א תוספתא פר''ו דזבחים וז"ל וכשם שהשחיטה ביום כך קבול דמה ביום שחט ביום וקבל בלילה בלילה וקבל ביום פסול עד שישחוט ביום ויקבל ביום.- ותמוה טובא דהלא כל עיקר האי דינא דקבלה בלילה לא יצוייר שתיפסל בשביל קבלת לילה, דהרי ע"כ טרם הקבלה נפסל הדם תיכף משעת השקיעה, דהרי דם נפסל בשקיעה"ח, - ואם שחט בלילה בלא"ה נפסל מטעם שחיטת לילה, - וא"כ לא יצוייר הדין דסיפא הא דבלילה וקבל ביום, - סו"ד רישא וגם סיפא תמוה, ונראה לפרש דבא לאשמיענו חידוש דין בין ברישא ובין בסיפא, דברישא שחט ביום וקבל בלילה משמיענו דקבלה דבלילה לא הועילה מאומה, והוי כלא נעשית קבלה כלל, והד"ז כאילו הדם בכלי חול, מטעם דכיון דאין קדושת ועבודת הקבלה בלילה, ממילא הר"ז כשנשפך הדם, וחילוק יש בין פסול לינה לנשפך, דבפסול לינה אם עלתה לא תרד, ובאופן דנשפך הדם גם אם עלתה תרד, וכמבואר ברמב"ם פ"ג מפסוה"מ, והנה בדין הסיפא דשחט בלילה וקבל ביום, ע"כ מיירי דהשחיטה נעשית במשהו האחרון דלילה, דבלא"ה לא יצוייר הקבלה מטעם דהקבלה צריכה להיות תיכף משום דצריך לקבל דם, אף שאין זה מעכבת, אמנם התוספתא ע"כ מיירי באופן הזה דהשחיטה נעשית בגמר הלילה באופן שהקבלה נעשית תיכף בהתחלת היום ברגע הראשונה ממש. והנה באופן הזה אין כאן פסול לינה מטעם דהביאור הא דלינה פוסלת, - היינו דיש משהו לילה אחרי השחיטה, משא"כ אם השחיטה נעשית במשהו האחרון דלילה, א"כ לא שייך בזה לומר פסול לינה, כיון דשעבר לילה אחרי השחיטה, ואין כאן פסול לינה, אלא יש כאן עבודת לילה, היינו שחיטת לילה לחודיא, והנה באופן זה שפיר יש מקום לומר דהקבלה שנעשית אח"כ הוי קבלה מעליא, כיון שנעשית ביום, והר"ז קבלה גמורה מטעם דכ"ש יש לה קדושתה ביום, ולא הוי זה כנשפך הדם, כיון דיש קדושה בכ"ש לעבודה ביום, ואין כאן רק פסול זה הא דנשחטה בלילה, ומשמיע לנו התוספתא דהו"א דעיקר הפסול דנשחטה בלילה הוא באופן דאי אפשר לעשות קבלה בלילה, אבל אין בזה פסול מצד עצמה. כיון שבאמת שחיטה לאו עבודה היא, - ולפ"ז באופן שנשחטה במשהו האחרון דלילה באופן שתהי' הקבלה ביום דאז הוי אמרינן דאין בזה פסול זביחה דלילה, וקרינן לזה ביום זבחכם מטעם דהקבלה שהיא הראשונה לעבודת הקרבן. - על זה משמיע לנו התנא דהזביחה בעצמותה כיון שעכ"פ נעשית בלילה הר"ז פסול ממש. ולא קרינן לזה ביום זבחכם מצד עצם השחיטה ממש. סימן ב. בדין חטאה''ע א יש לעיין בחטאה"ע הבעה"ס דאינה נאכלת היאך אוכל בקדשים לפי מה שמבואר בפסחים נ"ט דכל כמה דלא אכלי כהנים הבשר מעוכב בעל הקרבן באכילת קדשים, - ואין לומר דשאני חטאה"ע דכן הדין בתחילה, כמבואר בנזיר כ"ט, דליתא זה לפי המבואר שם למ"ד אשל"ע מה"ת וחוב"ע לאו דאורייתא וא"כ אין כאן איסור מה"ת באכילה, והתם קאמר הש"ס דמתחזי כב' איסורין, יעוי"ש, וא"כ מה"ת יש כאן היתר אכילה, וא"כ בלא אכילת הכהנים היאך יאכלו הבעלים בקדשים, - ומצאתי בספר גבורת ארי ליומא, להגאון שאנ"א, בפר"ז שנחית לזה וכתב עפ"י דברי התוס' שם בפסחים פר"ה שהקשו מנטמא בשר איך זורק את הדם כיון דל"ח בשר לאכילה ותי' דכל זמן דחזי בשר לאכילה לא מתכפרי בעלים עד שיאכלו כהנים אבל אם נטמא אח"כ או יצא או נעשה נותר מתכפרי בעלים, וה"נ בהא דחטאה"ע הבעה"ס א"ל דאין מטוהרת לאכול בקדשים בו ביום עד למחרת שנעשה נותר, יעוי"ש, - וחידוש דין הוא. ב אמנם נראה שהדבר הזה מתפרש היטב לפי מה דתניא בתוספתא פר"ז דזבחים דחטאה"ע הבעה"ס מטמא בספק, יעוי"ש, -ולפ"ז ליתא באכילה מטעם דהכהן יהי' טמא טומאת ביהבלי"ע, ממילא דין חטאה"ע הזה דינה כנטמאת, ואעפ"י שטומאה זו מספיקא, ולכאורה כיון דעזרה רה"ר אין כאן טומאה כלל, - אפשר לומר דזה תליא בפלוגתא דתנאי בתוספתא, והביאה הראב"ד בפירושו לעדיות פר"ג מ"ז. - פליגי ד' יעקב ור' יוסי באדם המהלך ברה''ר ונטמא בספק טומאה למעלה מעשרה, דר' יעקב סבר שדינו כרה"י, ור"י סבר שדינו כרה"ר, - וא"כ ה"נ בשאוכל ספק נבלה הר"ז למעלה מעשרה. - ולר' יעקב דינו כרה"י. וה"נ בטומאת ביהבלי"ע. שע"כ ספק