נזר הקודש - זבחים קצח

ד וכוונת הרשב"א שהקשה למה נאמר הדין דשו"ח גם לכל ישראל. - משום דסד"א דלא קרינן בשחיטה הא דאל פתח אה"מ לא הביאו, אף באופן שישחטו כשרים לשחיטה, מטעם דאינם ראוים לעיקר עבודת הקרבן. וביאור הדברים דכוונת התורה אל פתח אה"מ לא הביאו, - היינו שמחויב להביא הקרבן במקום כזה אשר שם הכהנים הראוים להקרבת הקרבן, - וזהו לכהפ"ח במקום שיש כהן הראוי להקרבת הקרבן. - משא"כ בשחיטת זרים בחוץ שאין שם בעסק הקרבן כהן, - והו"א שתנאי הוא בשחיטה בחוץ שיהי' בר עבודה בעיקר הקרבן, אשר באופן זה שייך לומר אל פתח אה"מ וגו', - וזהו מפני הדמיון ההשתוות אשר גם בחוץ יש שייכות לאוה"מ בזה אשר העוסק הוא בר הקרבה ועל זה כתב הרשב"א לתרץ דבזה רבתה תורה דלא בעינן תנאי זה בשחיטה. וסגי לן בזה שהוא עצמו אעפ"י שהוא זר, אמנם מפני שזר כשר גם לשחיטה בפנים, הנה יש לו השתוות מצד מה, - אבל לענין העלאה לא הוקשה להרשב"א כלל מפני הטעם שכתבנו, ולא סבר הרשב"א כהשיט"מ דריש כריתות דגם בהעלה בעינן תנאי זה דהקטרה בפנים ובעינן לזה ריבוי. דף ק"כ ת"ר מניין לעשות זמן בבמה קטנה כזמן ו בבמה גדולה, ולאו ק"ו הוא מעופות שאין המום פוסל בהם, זמן פוסל בהם, קדשי במה קטנה שהמום פוסל בהן אינו דין שהזמן פוסל בהם, ופירש"י מומין דלא אשכחן דשרינהו בקטנה ממילא אנו יודעין דפסלי יעו"ש, מבואר לפ"ז דעיקר פסול מומין בבמה קטנה אינה אלא מסברא גרידא, דכיון דלא כתיב היתר, ממילא אסור, - וקשה לפ"ז מאי פריך שם אק"ו דעופות מה לעופות שכן פוסל בהן זר, אבל בקדשי במה קטנה כשר בזר. וקשה הא יש לעשות ק"ו לאידך גיסא להכשיר מומין בבמה קטנה, ומה עופות שזר פוסל בהן, אין מומין פוסלין בהם, במה קטנה שזר כשר בה אינו דין שאין מומין פוסלין בהם, וא"כ היאך פסיקא להתנא דמומין פוסלין בבמה קטנה, דהרי כיון דליתא מפורש לאיסור, א"כ יש לנו למידרש ג"כ להיתר, ולומר דמומין כשר בבמה קטנה. ונראה דבסוגי דברים הנפסלים להקרבה שתים יש בזה. א. חסרון חיובי, ב. חסרון השלילי, ביאור הדברים, יש שפסולן מטעם דמאיסי להקרבה, מפני החסרון הנמצא בזה, ויש שפסולן מטעם חסרון קדושה, היינו שאין קדושה נתפס בהם, ובזה יובדל הא דפסולי מומין לפסול זרות, והוא, דהנה פסול מומין הוא משום דמאיס לגבוה להקרבה, וכמבואר גם כן לעיל קט"ו, - וזהו הקריבהו נא לפחתך, וזהו פסול חיובי המשתרר בהבע"ח, אמנם פסול זרות אינו אלא פסול שלילי, דהיינו העדר הקדושה. - והנה ע"כ ההבדל שבין במה גדולה לבמה קטנה, דבבמה גדולה גם החסרון השלילי הוי חסרון מפני שתכליתה הוא רק להוספת קדושה, היינו שהעיקר ייחוסה הוא מפני רב הערכה בהקדושה שהוא מקום הנבחר עפ"י ד', וגם בקדושת כהונה, ובקידוש יו"ר מן הכיור. כל אלו להוספת קדושה באו, ומובן שחסרון שלילי מעכבת, משא"כ במה קטנה שאין חסרון שלילי מעכבת בה כי עיקרה הוא בחסרון העדר קדושה אמנם פסול חיובי מעכבת בודאי, וזהו הדין בבמה קטנה שאינה באה במקום מקודש עפ"י נביא, וכשר בזר, ולא בעינן קידוש יו"ר, מפני שכל זה הוא להוספת קדושה, אבל פסול כזה שהוא חיובי כהא דמומין בזה אין סברא לחלק בין במה גדולה לבמה קטנה, וגם עפ"י סברא יובן דגם בבמה קטנה אסור, וזהו שפירש"י דכיון דלא אשתרי ממילא אסור, ולא שייך למילף בק"ו מהא דכשר בזר בבמה קטנה, דליתא דאיזה דמיון הוא להתיר פסול חיובי מפסול שלילי, והא דיליף פסול זמן בבמה קטנה מפסול זמן דבמה גדולה, זהו מפני שפסול זמן אינו תלוי בקדושה, ולאו קדושה, אלא הוא דררא דאיסור גרידא, ודין הוא בקדשים, ושפיר דן ק"ו מעופות שאין מומין פוסלין בהם, וזמן נוהג בהם, וע"כ שזמן הוא איסור הנוהג בכל הקדשים, ואין חילוק בין במה גדולה לבמה קטנה. - והא דפריך שם מה לבמה קטנה שכן זר כשר בהן משום דלעשות פירכא פרכינן כל דהוא. ובזה יובן מה שיש להעיר, - דהנה בחולין פ"ט מבואר דאיצטרך קרא להתיר גיד הנשה בהקרבה, ואי לאו דרבתה תורה הוה אמרינן דאין גיה"נ בהקרבה, והיינו מפני האיסור שיש עליו, - ומדוע אמרינן בעלמא דאיצטרך קרא למעט טרפה מהקרבה. כמבואר מנחות ה', ומשמע דאי לאו קרא דלאיסור, הוה אמרינן מסברא דטרפה בת הקרבה היא, אעפ"י שאסורה מאיסור טרפות שבה. - אמנם הדבר ברור דטרפה שנטרפה לאחר שהוקדשה, מצד הסברא, אמרינן דבת הקרבה היא, כיון דאין בה חסרון שלילי מפני שהוקדשה טרם שנטרפה, וגם אין בה פסול חיובי כבעל מום, ולהכי בעינן קרא לאסור, - משא"כ גיה"נ אם אמרינן דאין בגידין בנותן טעם הרי אינו הקדושת הקרבן וחסרון שלילי יש בזה. והיינו העדר בקדושה, ומסברא הוי אמרינן דאינו בהקרבה כיון שחסר בזה קדושה לפי השיעור הראוי להקרבה. - ובעינן קרא מיוחד המלמדנו היתר הקרבה, והכל בזה כמו שנתבאר לעיל, וכמו שמוכח מסוגיא דידן. הדרן עלך פרק פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים. יה"ר שיבא נביא האמת במהרה בימינו ויבשר לנו ביאת משיח צדקינו ומארבע כנפות הארץ יקבץ נדחינו ויעלינו לירושלים עיר קדשינו.