נזר הקודש - זבחים קצז

בשם הרב ר' משה מפונטייזא דההיא דפסחים דטעון המצורע שילוח מיירי בימי ספורו שאינו מטמא מו"מ.- וכבר הקשו התוס' כן בפסחים ס"ז והר"ש פר"א דכלים. ונראה לבאר כך, דהנה שם בפסחים יליף הש"ס מצורע מזב ל לענין שילוח המחנות, וממילא אם גם מצורע בימי ספורו יהי' חמור מזב ממילא גם עליו תחול החומר דזב, ואם לא נמצא חומר במצורע בימי ספורו שיהי' חמור מזב, ממילא אין לו גם חומר זה דשילוח, ולפ"ז כשממעטין שם מצורע מפני שאין לו טומאת מו"מ, - ואנן אם סבירא לן שהדין בזה חלוק בין מצורע בימי ספורו לימי גמרו, והיינו שהמצורע בימי גמרו מטמא מו"מ, ובימי ספורו אינו מטמא מו"מ, - לפ"ז תהי' הדין שהמצורע בימי גמרו טעון שילוח, ומצורע בימי ספורו אינו טעון שילוח, ובמסקנא שם בפסחים דיליף למצורע מקל וחומר מבעל קרי שטעון שילוח, ופריך הש"ס אדרבה בעל קרי חמור שמטמא במשהו, ומשני שסבר כר' יוחנן דבעי שיעור, ולפ"ז כיון שמצורע אף בימי ספורו חמור מבעל קרי, בחומרא ש שאסור בתה"מ, ועוד הרבה דינים, א"כ שפיר נלמד מצורע בימי ספורו מק"ו דבע"ק שטעון שילוח המצורע בימי ספורו כמו בע"ק, ולפ"ז שפיר מצי מיירי שם בפסחים במצורע בימי ספורו, ואתי שפיר שם דחשיב חומרא דמצורע מזב, שכן טעון פריעה ופרימה, ואסור בתה"מ, ולא חשיב גם כן שכן מטמא בביאה, כמו שהקשו שם בתוס' בשם ר"י, ד"ה שכן טעון, והיינו דמיירי בימי ספורו שאינו מטמא בביאה. ומיושב גם כן הא דהקשו בתוד"ה ואסור, אמאי חשיב תה"מ, הלא פלוגתא היא. - אבל אם מיירי בימי ספורו אתי שפיר לכו"ע דבימי ספורו כו"ע מודה דאסור בתה"מ, - ולפ"ז גם טעון שילוח חוץ למחנה כמו בבע"ק. וע"כ המשנה דנגעים פרי"ד דסבר שם התנא דבימי ספורו אינו טעון שילוח, זהו התנא ע"כ סבר כרבנן דפליגי ארבי נתן בדין בע"ק. וסברי דבע"ק אינו טעון שיעור, וא"כ אין למילף מצורע בימי ספורו מבע"ק מק"ו. - משום דאיכא למיפרך מה לבע"ק שכן מטמא במשהו. - נמצא לפ"ז דאתי שפיר סוגיא דפסחים שם דשפיר מיירי בימי ספורו. ולהכי אינו מטמא מו"מ, ומכל זה טעון שילוח דלא גרע מבע"ק. - והמשנה דנגעים לא יליף מבע"ק כמו שכתבנו.- אבל לדינא לענין מו"מ אתי שפיר לכו"ע דבימי גמרו מטמא מו"מ, ובימי ספורו אינו מטמא מו"מ,- כן נראה להצדיק דברי הרב ר' משה מפונטייזא. ביאור בדברי ברי הרשב"א. א כתב השיט"מ ב"ב ק"כ בשם הרשב"א וז"ל ויש לי לומר דלמד על שחו"ח שהכל חייבין בהם ואפי' זר שא"ר לעבודה ומשום ששחיטה כשרה בזר דמקבלה ואילך מצות כהונה עכ"ל, והנה משמע מדבריו דלהכי זר חייב בשחו"ח מפני ששחיטה כשרה בו בפנים, - ולכאורה תמוה טובא הלא רבתה תורה חיוב חוץ גם על העלאה, אף שאין זר כשר להעלאה בפנים, - והנה ידידי הרב הגאון וכו' ר' נחום ברוך גינצבורג שליט"א אמר בזה דשאני העלאה משום דזר שהעלה אימורין למזבח לא ירדו, עכ"ד, - אם כי לכאורה הדברים נכונים מצד עצמם, אבל דברי הרשב"א אינם מתפרשים כן, והוא, דהרי משמע מדברי הרשב"א דאם שחיטת זר היתה פסולה בפנים, דאז לא הי' מתחייב זר על שחו"ח, וזה תמוה והלא לא גרע שחיטת זר משחיטת לילה, דג"כ מצינו לרבי שמעון דסבר גם בשחיטת לילה אם עלתה לא תרד, וא"כ היאך יפרש הרשב"א דרשא דקראי אליבא דר' שמעון. ב והנה באמת גם בלא"ה עיקר דברי הרשב"א תמוה טובא, ודבריו סותרים מרישא לסיפא, וכאשר יבואר, דהנה הקשה למה כתבה תורה בשחו"ח דכל ישראל שייכים בה, ועל זה מתרץ דאיצטרך קרא משום דסד"א דדוקא מי שראוי לעבודה בפנים הוא דמתחייב בשחו"ח, וכל שא"ר לעבודה אינו מתחייב בשחו"ח, וממילא לפ"ז ע"כ צריך לפרש הקרא דאתא לרבות לחיוב שחו"ח גם אלה שאינן ראוין לעבודה כה בפנים, ובסוף דבריו כתב דהתורה רבתה בשחיטה מטעם דזרים כשרים לשחיטה. - וזה תמוה דעל הראוים לשחיטה בפנים לא איצטרך קרא, דהרי שפיר קרינן בזה ואל פתח אה"מ לא הביאו, וא"כ דברי הרשב"א סיפא לאו רישא ורישא לאו סיפא. ג ונראה בסברת הרשב"א דסבר דעל העלאה לא נאמר כלל האי כללא דבעינן ראוי לפנים, - והיינו כי מהיכי תיתי לומר דאסרה תורה להקריב קרבן ד' בחוץ דוקא אם המקריב ראוי להקריב בפנים, - הלא גם אם המקריב אינו ראוי להקריב בפנים שפיר יש לחייבו בעבור זה שנוטל קודש כזה העומד להיות קרב בפנים, - והוא הולך ומקריב בחוץ, - ואדרבה יותר גריעה בדבר בזיון הקודש שהולך ומקריב מי שאינו ראוי להקרבה, - אמנם בדבר השחיטה בזה מסתבר שהקפידה תורה על ראוי, - והיינו דשני ענינים הם הא דהעלאה, דקדשים שבאים מפנים, לשחיטה של קרבן הנשחט בחוץ, - והיינו כי שתי מיני עבירות הם, - והוא דבשחיטה החיוב הוא שלילי, - ועל העלאה החיוב הוא חיובי, - דבשחיטה הוי האיסור על שלא הביא לפנים, - ובהעלאה האיסור והחיוב על המעשה שהוציא לחוץ, והקריב, - וזהו פעולת חיובי. - וכיון דבשחיטה החיוב הוא רק עבור שלילי, בזה הקפידה תורה שתהי' ראוי לפנים בכל הפרטים, היינו בין במה שנוגע להקרבן, בין במה שנוגע להשוחט. וכוונת