נזר הקודש - זבחים קצב

חיוב כניסה כלל מצד עצמו, רק שהמציאות גרידא מביאו לעזרה, ולא שייך בזה ראוין לפתח אהל מועד, כיון שחולין גמורים הם. ג ונראה שזהו גם כן סברת הרמב"ם דלא פסק כר' שמעון בן גמליאל בבהמת הקדש שילדה טומטום ואנדרוגינוס דאין קדושה חל עליהם כמבואר בפר"ה דתמורה בפיה"מ שם דכתב דהלכה כחכמים, יעוי"ש, אעפ"י שקיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו, - והיינו דע"כ כיון שסוגיא זו לא אזלא אליבא דרשב"ג - משום דלרשב"ג תיקשה קושיות התוס' למ"ל קרא למעוטי כיון שאין קדושה חלה עליהם, והרי הם חולין גמורים, - ומפרש הרמב"ם דע"כ סוגיא זו אליבא דסתם משנה אליבא דחכמים דפליגי ארשב"ג אזלא,- ורשב"ג ע"כ מיישב הקראי ליוצא דופן דהקדושה והפסול באים בבת אחת, ואין זה לדמיון לטומטום ואנדרוגינוס דהפסול בבטן בא, וכמו כן אפשר לאוקמי' גם הא דאתנן ומחיר באופן זה שנעשו אתנן ומחיר בב"א עם הלידה. - אמנם הסוגיא ע"כ מיירי בכל אופן מדנקט גם כלאים שגם כן הפסול בבטן בא, וע"כ דסתם הסוגיא מיירי אליבא דרבנן, וזהו שיטת הרמב"ם. ד והנה מבואר מסוגיא זו דהתנא דהמשנה דנקט מיוחד למעט רובע ונרבע מקרא דלפני משכן ד', ע"כ סבר דמיירי בולדות קדשים, וגם סבר ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים, וא"כ לפ"ז יש לתמוה בדברי הרמב"ם בפרי"ח ממעה"ק ה"ו דממעט רובע ונרבע וכל הפסולין מחיוב חוץ, מקרא דלפני משכן ד'. וא"כ מוכרח דסבר הרמב"ם דולדות קדשים בהווייתן הן קדושים, אבל תמוה דפסק הרמב"ם בפר"ד מתמורה ה"ג דולדות קדשים במעי אמן הן קדושים, - ומצאתי בלח"מ שם עמד בזה. - אבל נראה דסבר הרמב"ם דבאמת אין הכרח להסוגיא לאוקמי' דוקא למ"ד ולדות קדשים בהווייתן הן קדושים, דשפיר מצינן לאוקמי' גם למ"ד דבמעי אמן הן קדושים, והיינו כגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר, וכר' יוחנן דאמר בתמורה כ"ה אם שייר משוייר, ועשה העובר אתנן ומחיר, ואח"כ הקדישן, וכבר הקשה בזה התוס' הכא בסוגיין, נמצא דהסוגיא מוקי למ"ד בהווייתן הן קדושים הוא לרווחא דמלתא, היינו להני דלא סברי אם שייר משוייר, - משא"כ להרמב"ם דפסק כר' יוחנן, כמבואר בפר"ד מפסוה"מ ה"ו, וא"כ אתי שפיר דברי הרמב"ם, ופליאה נשגבה על הגאון הלח"מ שלא נחית לדברי התוס' בסוגיין. תוד"ה וקסבר כתבו וגם אין לפרש דשאני מפריש נקבה דחזי לשאר קרבנות ושייך מגו טפי דהא אפילו בטרפה אשכחן מגו יעוי"ש ודבריהם תמוהים דשם בסוגיא מוכח להדיא דלא דמי טומטום ואנדרוגינוס לטרפה, משום דטרפה יש במינה דחזי להקרבה, משא"כ בהני שאין במינם קרבן, - ומצאתי בהגהות מלאכת יום טוב שעמד בזה בצ"ע, יעוי"ש, - ונראה דהנה הביאור שם בסוגיא בהא דטרפה במעלתה שכן יש במינה קרבן, - היינו דחסרון דטרפה לא הוי חסרון בחלות הקדושה דמכח המקדיש. אלא שאיסור טרפה יש בזה, ואינו ראוי להקרבה, לא מצד חסרון הקדושה, אלא מצד איסור התורה גרידא. משא"כ טומטום וכדומה דהחסרון בזה מצד חסרון הקדושה.- ומטעם הזה שייך מגו דנחתה לקדושת דמים נחתה גם כן קדושת הגוף בהא דטרפה, כיון דשפיר יותפס קדושה בה. משא"כ בטומטום וכדומה, דהחסרון בזה מצד חלות הקדושה, דלא אמרינן בה מגו, וכמובן,- ומטעם זה נראה דכל זה איתא באופן שהקדושה באה מכח מקדיש, בקדושת הפה. משא"כ הכא שהקדושה באה מצד האם, והרי היא כקדושה הבאה מאליה. ובזה סברי התוס' דאין לחלק טומטום מטרפה. ובתרווייהו שייכה להאי מגו, כן נראה בביאור דברי התוס'. גמ' מ"ט דרבי שמעון אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש דאמר קרא לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים וגו'. - והנה לכאורה כיון דעיקר הלימוד דר' שמעון למחוסר זמן דחייב בחוץ, נלמד מקרא דאיסור הקרבת הקרבן בחוץ, א"כ משמע דדוקא באופן ששוחט בחוץ לשם קרבן יש בזה ל"ת, משא"כ בשחיטה דלהדיוט אין ללמוד מקרא הזה, וא"כ פטור גם לר"ש בזה. - ובזה מיושב דברי רש"י לקמן ד"ה אלמה אמר ר' זירא, פירש דהפירכא מהא דחולין פ' דקדשים בפנים, יעוי"ש, והיינו דבקדשים יש ל"ת לר"ש במחוסר זמן, משא"כ בקדשים בחוץ, ולשם הדיוט, אין בזה שום איסור במחוסר זמן גם לר"ש,- אבל תמוה דבהדיא מבואר בחולין פ"א דגם בקדשים בחוץ לר"ש ישנו לל"ת במחוסר זמן, ומשמע גם כן דבשוחט להדיוט גם כן ישנו באיסור ל"ת לר"ש כמבואר שם, - לכן נראה דכיון דקיי"ל דבשחיטת קדשים דלשם חולין דהקרבן כשר, ואפילו חטאת לשם חולין, כמבואר לעיל מ"ו ע"ב, וא"כ גם בשוחט בחוץ להדיוט, גם כן דינו כאילו שוחט לגבוה, כיון שאין מחשבה זו דלהדיוט מגרע הכשר הקרבן, דהא דבעינן קרא לעיל לחייב שוחט בחוץ להדיוט, זהו מפני שכיון שגילתה תורה לפטור בהעלאה דלהדיוט, להכי בעינן קרא לחייב בשוחט דלהדיוט, בכדי שלא נלמוד פטור מההעלאה, וכמבואר לעיל ק"ז--אבל בעצם השחיטה דלהדיוט, כיון שלא נגרע במחשבה זו, הכשירו דהקרבן, ולהכי מסתבר דגם לר"ש יש חיוב במחוסר זמן גם בשוחט להדיוט, אעפ"י שנלמד מקרא דלא תעשון וגו', והיינו כמו שנתבאר. ע"ב אמר רב חלקי' בר טובי' ל"ש אלא לשמו, אבל שלא לשמו חייב, הואיל וראוי לשלא לשמו בפנים וכו' מתקיף לה רב הונא וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו. - ביאור דבריו וכי אפשר להיות דבר כזה דהפסול דשלא לשמו יגרום הכשר להכשיר קרבן כזה שיש בו פסול מחוסר זמן