נזר הקודש - זבחים קצ

מכה, ופליגי רבי ור"ח אם אמרינן בזה ילמתוע"ס, דאפי' אם אמרינן בעלמא ילמתוע"ס, מ"מ שאני הכא מפני סיבת החיים אשר זהו הגורם להדם שתהי' נקראת דם מכה, ואין זה לדעלמא, והבן, ומטעם זה אתי שפיר פסקי הרמב"ם כפשוטו [אף אם לא נפרש כמו שכתבנו לעיל באות ז'] והיינו אעפ"י שפסק הרמב"ם ישנה לשחיטה מתוע"ס מ"מ פסק הכא בדין הכשר דספק הוי, וכמש"נ. פרק ארבעה עשר. דף קי"ב פרת חטאת וכו' הרובע והנרבע וכו' פטור שנאמר לפני משכן ד' וגו' כל שאינו ראוי וכו' - והנה התוס', ב"ק ע"ו ד"ה והלא, הקשו לר"ש דסבר ששא"ר לש"ש למאי איצטרך קרא למעט רובע ונרבע הא הוי ששא"ר מחמת דב"א, יעו"ש. - ביאור הדברים דאפילו אם אמרינן דרובע ונרבע עפ"י ע"א או עפ"י הבעלים דהבשר מותר להדיוט באכילה, - אמנם הכא פשיטא שאסור מטעם האיסור הקדש, ופשיטא דהוי ששא"ר, והוא מחמת איסור אחר מלבד השחו"ח, ובזה לא מצינו דחייבה תורה בחוץ, וא"כ גם בלא קרא מיוחד לזה הו"א דפטור משום חוץ משום דהוי ששא"ר ולא שמה שחיטה לר"ש. והנה נראה להוכיח מזה ראי' להרמב"ם דסבר דבשחיטת חוץ חייב גם בשהעלה בלילה, אעפ"י שיש בזה התערבות פסול אחר, עכ"ז אמרינן דבשחיטת חוץ דחייבה רחמנא גם אקרבן שפסול הוא משום חוץ, להכי שוב לא איכפת לן גם אם יש בזה פסול אחר. -כמבואר כל זה ברמב"ם פרי"ח ממעה"ק הי"ז דבשחט בחוץ בלילה חייב ג"כ על ההעלאה דבלילה. וכבר כתבנו לעיל מזה- והטעם בזה דהפסול לילה אינו גורם פטור על מעשה דשחיטת חוץ, שבלא"ה פסול הוא, ובהכי חייבה רחמנא, וא"כ מה לי חד פסולא, ומה לי תרי פסולי, זהו סברת הרמב"ם- וה"נ כיון שחידשה תורה לחייבו משום חוץ אעפ"י שהוי ששא"ר מטעם זה דיש לחייבו גם כן כשיש עוד פסול אשר מונע הכשר שחיטה, מ"מ יש לנו לומר דבהכי חייבה רחמנא, ומיושב קושית התוס'. - והנה אעפ"י שיש לחלק ולומר דלא דמי זה לנידון דהרמב"ם משום דשאני הכא דשני הפסולים, היינו פסול דחוץ ופסול דרבע ונרבע המה בשעה חדא, דהיינו בשעה שעושה השחיטה דחוץ ישנו גם לפסול דרובע, משא"כ בנידון דהרמב"ם דהפסול דלילה נעשה אח"כ - אמנם בסברא אין לחלק בזה, ושפיר איצטרך קרא מיותר למעוטי רובע ונרבע גם לר"ש, וכמש"נ גם מדחזינן דבעינן קרא מיוחד למעט קדשי בדה"ב, וכמבואר ברש"י ובתוס' לקמן קי"ג ע"ב ד"ה יצאו, דמיירי אף בבע"מ, ומכ"ז בעינן קרא מיוחד למעט, ולא ממעטין מה דבעינן ראוי לפתאה"מ, - והיינו משום דע"כ הו"א דכיון דחידוש התורה לחייב משום חוץ אעפ"י שנעשה פסול להקרבה, ומכ"ז חייבה תורה גם אף על ההעלאה, וא"כ מה לי חד פסול, ומה לי תרי פסולי, כיון שעכ"פ טומאה מונחת במקום הזה וקצת סעד מזה לדברי הרמב"ם שכתבנו. דף קי"ג מאי חוץ מגתה חוץ ממקום הבדוק לה, והיינו משום דסבר דבעי בדיקה משום דירד מבול לארץ ישראל, וחיישינן לטומאת מת דתהום, - ואעפ"י שבלא"ה יש בזה פסול טומאה, אמנם כיון שהי' בזה שעת הכושר, וגם בשחיטה ליתא לקבלת טומאה מחיים, - והפסול בזה הוא שמפני שנשחטה במקום טומאה שאין זה המקום מוכשר לעבודה זו לכן הרי זה שחיטת חוץ. - ואעפ"י שאין לחוש לטומאת אהל כיון דלא נאמרה טומאה זו אלא מדיבור ואילך כמבואר בתוס' נזיר נ"ד, וא"כ אין טומאת אהל נוהג במתי המבול כיון שהוי קודם הדיבור. - ומצאתי שעמד בזה בהגהות מצפה אותן, אמנם הענין בזה דחיישינן לטומאת תהום דמגע מת ושייך גם בזה טומאת התהום, כמבואר ברמב"ם פר"ו מק"פ הי"א וז"ל אבל אם הי' רכוב וכו' הר"ז טמא אעפ"י שהיא טומאת התהום לפי שאי אפשר שלא יגע, - וה"נ במקום שאינו בדוק ממת, אפשר לחוש גם לטומאת מגע מת הטמון בקרקע. - עוד נראה והוא העיקר דכיון דבעינן שתהי' השחיטה והשרפה דהפרה במקום טהור דוקא, וכמו שמבואר בתוס' ד"ה חוץ, וא"כ במקום שמת מונח אעפ"י שאינו מטמא טומאת אהל, מ"מ חסר בזה טהרה, ואנן בעינן שתהי' במקום טהור ממש. והרי אין כאן בזה מקום טהור,- כיון שעכ"פ טומאה מונחת במקום הזה עי' לעיל בדף צ"ג מה שכתבנו בהא דקלל. תוד"ה חוץ, תימא וכי מדאורייתא בעי בדיקה, - ביאור דבריהם דכיון דלא בעי בדיקה מדאורייתא, א"כ מה שייך בזה לומר שחיטת חוץ כיון שכשר המעשה הלזו גם במקום הזה. - ותירצו דהקרא דממעט פרת חטאת, מיירי ששחטה במקום טומאה ממש יעוי"ש. - נמצא לפ"ז דבמקום שחסר בדיקה גרידא לא נפסלה הפרה אלא מדרבנן גרידא. וא"כ מדוע נקט התנא להאי דינא דפטור מכרת באופן שישחוט חוץ מגתה אשר לא הוי בזה חסרון בדיקה, דבלא"ה אין כאן כרת כיון שכשרה היא מדאורייתא, - ואפשר לומר דסבר ר"ל דכל שאינו ראוי מדרבנן הוי דינא כאילו אינו ראוי גם מדאורייתא. אבל לפנים מן החומה וכו' קמ"ל דפסולה משום דבעי' חוץ לשלש מתנות וכמבואר בתוס'-- ויש לעיין בהא דאיתא לעיל ק"ה פרים חוץ לחומת העזרה וכו' ור"ש האי מחוץ למחנה מאי עביד לי' מיבעי לי' לכדתניא וכו' חוץ לשלש מחנות. משמע מזה דמאן דסבר דביציאה לחוץ מטמא בגדים לא סבר